העתק: משרד החינוך

שיעורי הבית כבר לא בודקים כמה התלמיד יודע. הם בודקים כמה הוא יודע להעתיק מהאינטרנט. ג'ייסון ג'ונסון, איש חינוך בעבר והייטקיסט בהווה, חושב שאין לזלזל בכך



דפדף בהרשת
גייסון ג'ונסון, הוושינגטון פוסט
30/3/2007 13:00
גייסון ג'ונסון, הוושינגטון פוסט
30/3/2007 13:00






יש לי וידוי: היום ביצעתי מספר גניבות ספרותיות בעבודה. לקחתי טקסטים של אחרים והיגשתי אותם לממונה שלי כאילו היו שלי. היה זה סוד גלוי שכל הדוח שלי, ש"נכתב על ידי ג'ייסון ג'ונסון", חובר על ידי אחרים ושהייתי רק העורך שלו. במקום לקבל נזיפה, זכיתי לקפה הפוך חינם אחרי הישיבה.

אבל ברובד כלשהו, עדיין הרגשתי לא בסדר. לפני שהגעתי למקום העבודה הנוכחי שלי, ביליתי חלק גדול מ-15 השנים האחרונות כמחנך, והסברתי לתלמידים – בכיתה ב' או בשנה האחרונה בתואר הראשון – שלקחת עבודה של אחר ולהציגה כשלך הוא מעשה פסול מוסרית ונטול יושרה. הדגשתי את הצורך בהערות שוליים ועבדתי עם תלמידים על האמנות הסובייקטיבית מאוד של ניסוח מחדש.
פאטבוי קליק
תרבות הקופי פייסט נכנסת להילוך גבוה. תרבות הקופי פייסט נכנסת להילוך גבוה. תרבות הקופי פייסט נכנסת להילוך גבוה
לטור המלא





עכשיו אני מביט על עמיתיי לשעבר למקצוע ההוראה ורואה אותם בודקים עבודות לא רק על ידי סימון שגיאה דקדוקית פה או מחשבה לא ברורה שם, אלא גם על ידי חיפוש משפטים מהעבודות בגוגל כדי למצוא את המקור של מה שנראה כמו עוד עבודת גזור-והדבק. אני תוהה אם זה מה שמורים אמורים לעסוק בו. כאשר ילדים מנצלים יותר ויותר טקסטים מהרשת, ברור שעבודת הסיום המסורתית – שחוברה על ידי תלמידים מזיעים מול מכונת הכתיבה בעודם שקועים עד מרפקיהם בספרי עיון – כבר לא קיימת בעידן הדיגיטלי.

הפלגיאריזם האינטרנטי גדל בקצב מהיר, לפי מחקרים עדכניים ולפי העדויות האנקדוטליות שאני שומע מרעיי לשעבר במערכת החינוך – ואנחנו לא רואים את הסוף. עבודותיהם של תלמידים היום נראות יותר כמו הדוח החלקלק ש"כתבתי" מאשר כמו הישג אקדמי כלשהו. הבעיה לא נובעת מצניחה דרמטית במוסריותם של הצעירים, או מעלייתה של האינטרנט והשפע האינסופי שלה. הבעיה היא שבתי ספר סמכו יותר מדי ולאורך זמן רב מדי על הטקסט הכתוב כעל השיטה החשובה ביותר להערכת תלמידים. זה חייב להשתנות.









עבודות מחקר שנכתבות ללא פיקוח צמוד של המדריך הן מיסודות האקדמיה. עבור המורים והמרצים, הן היוו עד עכשיו דרך מוצלחת להעריך תלמידים מכיוון שהן איפשרו לתלמידים ליצור משהו שממחיש את הכישורים והידע שלהם בלי לגזול מזמן השיעורים. אבל למרות כל התכונות האטרקטיביות שלה, העבודה הכתובה היא חוליה חלשה מאוד בהערכה אקדמית, בעיקר בגלל אותן הסיבות שהפכו אותה למצליחה – העבודה
נעשית מחוץ לכיתה.

בתי ספר הגיבו לכך בחיזוק השימוש בשבועות יושרה אקדמיות ובניצול מנועי חיפוש ייעודיים כמו TurnItIn.com, שמחפשים טקסטים של תלמידים במאגר גדול של חומרים קודמים. אבל השימוש הגובר בשיטות כאלה לא צמצם את הגניבה הספרותית כלל; למעשה, תלמידים ומורים נלחמים על פלגיאריזם יותר מתמיד.

מעבר למכירה פשוטה של עבודות ברשת, אתרים כמו StudentOfFortune.com גם מאפשרים לתלמידים לפרסם שאלות ספציפיות ולשלם עבור תשובות. חוקרים צעירים בעלי יוזמה יכולים גם להעלות את עבודות הבית שלהם לרשת ולבקש מהאתר לתווך בעסקת מכירה למישהו שלא מצליח לענות על אותן השאלות באותו ספר לימוד. עבור דולר אחד, למשל, המשתמשת "בריטנימרי" מ"תיכון מחוזי קלוויי" יכולה לקבל את התשובה לשאלה הבוערת "בתהליך השכפול, ה-DNA משמש כתבנית ליצירת _______". האנשים שמאחורי StudentofFortune, שימיהם כתלמידים לא הסתיימו לפני זמן רב כל כך, אומרים שזו לא רמאות – זו רק הזדמנות לתלמידים "לבקש מרעיהם עזרה בבעיות קשות".

מרצה אחד באוניברסיטה, שכותב בבלוג שלו תחת הכינוי "מרצה מודאג", מציין שסטודנטים היום יוצרים "היפר-פלגיאריזם" שקשה הרבה ויותר לתפוס. בעוד שברוב המקרים ניתן לזהות טקסטים שהועתקו ממספר מקורות וחוברו להם יחדיו "באמצעות הערבוב של סגנונות לשוניים, סטודנטים מחוכמים יכולים להגיש עבודות כאלה לאורך הקריירה האקדמית שלהם בלי הרבה דאגה".

הצעירים היום פשוט מתקדמים הרבה יותר מכל מה שבתי ספר עשויים לעשות כדי להגביל את מאמצי המיחזור שלהם.



/images/archive/gallery/736/397.jpg לנור מ' אדלמן, cc-by ,evilmadscientist.com
לנור מ' אדלמן, cc-by ,evilmadscientist.c








העבודה הכתובה הוותיקה מלמדת את התלמידים של היום סוג שונה לגמרי של כישורים, בלי שאיש תכנן זאת ובלי שאיש כמעט מכיר בכך – אבל אלה כישורים שקרובים הרבה יותר למה שאני עושה בעבודה בימים אלה. המעבר שלי מחינוך לעולם העסקים המחיש לי בדיוק כמה חשוב להיות מסוגל לחבר תוכן מכמה מקורות, להקיף אותו במבנה ולערוך אותו לכדי מכלול קוהרנטי בעל קול אחיד. תלמידים שמסוגלים ליצור תערובות משכנעות רכשו להם כישור עסקי יקר-ערך.

למרבה הצער, רוב בתי הספר לא מכירים בכך שהתלמידים השתמשו בכישורים כלשהם, ועבודה שלמה עלולה להיזרק בגלל כמה שורות שהועתקו ממקור אחר בלי מרכאות.

האלטרנטיבה המובנת מאליה עבור מורים ובתי ספר היא פשוט לשנות את הדרך שבה הם מעריכים הישגים של תלמידים. בתי ספר יכולים לעבור למטלות בתוך הכיתה כדרך אמינה יותר לבדוק מה תלמידים יודעים ועד כמה הם מסוגלים להביע זאת. הבעיה היא שהדבר גוזל זמן לימוד יקר, ולא ניתן לסמוך על המשאבים שקיימים בתוך הכיתה בשביל מטלות כאלה – מספריות ועד טכנולוגיה.

על כל פנים, מערכת החינוך צריכה להכיר במה שהעבודה הכתובה מהווה היום: יותר מוצר שבוחן כישורים מאוד מסויימים – היכולת לחבר את עבודתם של אחרים ולתת את הקרדיט הראוי – ופחות שיקוף של ידע, מקוריות ויכולת כללית.

אני רואה בעיני רוחי יום שבו המאגר של TurnItIn.com יכיל מיליוני עבודות בית על "ג'יין אייר" של שרלוט ברונטה. בנקודה זו אולי יבינו מחנכים סוף סוף שאף תלמיד תיכון לא יוכל לכתוב עוד מילה מקורית על הנושא.

אז בואו נכריז ש"העבודה הכתובה מתה", לפני שהמאגר הממוחשב יכריז בשבילנו. ובואו נשלים עם המצב הנוכחי, כדי שנוכל להכריז "תחי העבודה הכתובה!"









ג'ייסון ג'ונסון, מנהל טכנולוגיה לשעבר בלוול סקול בוושינגטון, עובד כעת כיועץ טכנולוגיה בחברת Ingenium