התלמוד חוזר לאופנה:
סטודנטיות עושות דוקטורט
התלמוד חוזר לאופנה: סטודנטית מתפלפלות עם אביי ורבא
המטפחת המכסה את ראשה, לא מסתיר את יופיה של ענת. היא אם צעירה, המקדישה את עיתותיה להכנת דוקטורט בתלמוד. לידה יושבת לירן, בחורה חילונית מצודדת שחשקה נפשה בתורה ומכינה תיזה בתלמוד.
כברת דרך ארוכה עשו הנשים האלה מאז נאמר כי "נשים דעתן קלה" ו"כל המלמד אתת ביתו תורה כאילו לימדה תיפלות".
ברור: המודל כאן הוא ברוריה, אשתו של ר' מאיר שלימדה את גדול התורה הזה כמה וכמה דברים ולא הסתפקה בלהכין צ'ולנט ולגדל ילדים.
עכשיו זה בדוק: המחלקה לתלמוד בבר אילן היא המובילה בישראל ובעולם בהיקף ובכמות המחקר האקדמי והיא סוחפת עימה סטודנטיות מחד ותלמידי ישיבה חרדיים מאידך.
בימים, שמקטרים על ירידת קרנם של מדעי הרוח ונהירת סטודנטים למקצועות הקריירה כמנהל עסקים ומשפטים – מסתבר כי עשרות תלמידים לתואר שני ודוקטורטנים – חילוניים כדתיים – מתפלפלים בהוויות אביי ורבא, בעדי נוסח מזמן המשנה, במגילות מדבר יהודה או
אי אפשר לקחת את זה מהם. יש שם מרצים מרתקים (לא כולם) ומספיק פרופ' חננאל מאק אחד, כדי לאהיב את תלמוד התורה ופרופ' הלבני, חתן פרס ישראל לתלמוד, כדי להתחבר לשור שנגח ואישה המפלת ובעיקר למבט רחב של היסטוריוספיה, פילוסופיה, תנ"ך וספרות ימי הביניים.
הסמינר המחלקתי הקבוע הפך להיות במה לתלמידי חכמים ואנשי מדע.
כן, מי שמנצחת על המלאכה היא מזכירת החוג הוותיקה, שעל פיה (ואיזה פה!) יישק דבר - רבקה דגן.
דברו איתה שתי מילים ותבינו.
רבים הסטודנטים כאן שנעזרים בשירותי מיקור החוץ של המושיע האקדמי www.hamoshia.co.il
לפניכם חוברת הנחיות למעוניינים להיכנס למסלול לדוקטורט:
http://www.biu.ac.il/lib/hanchayot_lichtivat_avodot.pdf
יום רביעי, 22 בספטמבר 2010
יום שני, 20 בספטמבר 2010
אחרי שחזרתי מיפן נשאבתי אל נפלאות התבונה - סיפורו של מטפל שיאצו צעיר שהתעייף בדרך לדוקטורט.מאת המושיע האקדמי
אחרי שחזרתי מיפן נשאבתי אל נפלאות התבונה - סיפורו של מטפל שיאצו צעיר שהתעייף בדרך לדוקטורט.מאת המושיע האקדמי בתאריך יום שני 20 ספטמבר 2010 בשעה 17:36
אחרי שחזרתי מיפן נשאבתי אל נפלאות התבונה - סיפורו של מטפל שיאצו צעיר שהתעייף בדרך לדוקטורט.א
היום אני מלמד קיטאידו, מטפל ומשתדל להמשיך להיות תלמיד. בינתיים גם עשיתי תואר שני במתמטיקה (האוניברסיטה העברית גובלת ברחוב נווה שאנן) אבל באמצע הדוקטורט התעייפתי.
מתוך הבלוג
http://bodywisdom.org.il/2010/04/25/merleau-ponty/
אחרי שחזרתי מיפן נשאבתי אל נפלאות התבונה - סיפורו של מטפל שיאצו צעיר שהתעייף בדרך לדוקטורט.א
היום אני מלמד קיטאידו, מטפל ומשתדל להמשיך להיות תלמיד. בינתיים גם עשיתי תואר שני במתמטיקה (האוניברסיטה העברית גובלת ברחוב נווה שאנן) אבל באמצע הדוקטורט התעייפתי.
מתוך הבלוג
http://bodywisdom.org.il/2010/04/25/merleau-ponty/
יום שישי, 3 בספטמבר 2010
איך לצאת מהסיוט של עבודה אקדמית ולגמור את התיזה?
דוקטורט.COM
איך לצאת מהסיוט של עבודה אקדמית
תיזה, דוקטורט - סיוע אישי בלי הטובות של האוניברסיטה
רותי בן דור, סטודנטית מצטיינת ואמא קרייריסטית מרעננה, כבר כמעט ויתרה. עקב צוק העתים, היא מושכת את התיזה שלה בפסיכולוגיה זו השנה השלישית. רותי היא אחת מבין אלפי סטודנטים הסוחבים את הגשת העבודות האקדמיות - תופעה מוכרת. תיזות לתואר שני נתקעות אפילו שנים שלא נדבר על דוקטורטים.
בזמן שהאוניברסיטאות "מקטרות" על מצוקה תקציבית ואינן משלמות מספיק למתרגלים שלהן ואף מצמצמים אותם - נופלים הסטודנטים בין כסאות הקמפוס, הקתדראות והקפיטריה ונחבטים על דשא המציאות
.
מחקר עכשווי בישראל חושף, כי על כל 100 סטודנטים לכלכלה ומנהל עסקים, למשל, ישנם 2 מתרגלים בחצי משרה (הפרופסורים בחלקם, נמצא בכנסים בחו"ל ואינו נגיש לסטודנט).
ואין להם מושיע, כאשר הם נאנקים תחת עול הכנת עבודות אקדמיות, תיזות וכיו.
לא עוד. עכשיו יש להם פתרון ברשת. המושיע האקדמי - באתר חדש שעלה לרשת באחרונה - מסייע לפי הכללי האקדמאים והאתיקה בחילוץ תקועי דיסטרציות, תיזות ודוקטורטים.
וזה עובד: כבר עשרות נושעו ואף ישנם מנחים ופרופסורים המפנים את סטודנטיהם לשירות מהפכני זה.
ואכן, רותי הנ"ל, הגישה בימיםאלה לוועדה האקדמית, את עבודת הדוקטורט שלה. אגב, הנושא שלה היה: "קבעונותו של סטודנטים בישראל בעמידה במטלות אקדמיות".
www.hamoshia.com
איך לצאת מהסיוט של עבודה אקדמית
תיזה, דוקטורט - סיוע אישי בלי הטובות של האוניברסיטה
רותי בן דור, סטודנטית מצטיינת ואמא קרייריסטית מרעננה, כבר כמעט ויתרה. עקב צוק העתים, היא מושכת את התיזה שלה בפסיכולוגיה זו השנה השלישית. רותי היא אחת מבין אלפי סטודנטים הסוחבים את הגשת העבודות האקדמיות - תופעה מוכרת. תיזות לתואר שני נתקעות אפילו שנים שלא נדבר על דוקטורטים.
בזמן שהאוניברסיטאות "מקטרות" על מצוקה תקציבית ואינן משלמות מספיק למתרגלים שלהן ואף מצמצמים אותם - נופלים הסטודנטים בין כסאות הקמפוס, הקתדראות והקפיטריה ונחבטים על דשא המציאות
.
מחקר עכשווי בישראל חושף, כי על כל 100 סטודנטים לכלכלה ומנהל עסקים, למשל, ישנם 2 מתרגלים בחצי משרה (הפרופסורים בחלקם, נמצא בכנסים בחו"ל ואינו נגיש לסטודנט).
ואין להם מושיע, כאשר הם נאנקים תחת עול הכנת עבודות אקדמיות, תיזות וכיו.
לא עוד. עכשיו יש להם פתרון ברשת. המושיע האקדמי - באתר חדש שעלה לרשת באחרונה - מסייע לפי הכללי האקדמאים והאתיקה בחילוץ תקועי דיסטרציות, תיזות ודוקטורטים.
וזה עובד: כבר עשרות נושעו ואף ישנם מנחים ופרופסורים המפנים את סטודנטיהם לשירות מהפכני זה.
ואכן, רותי הנ"ל, הגישה בימיםאלה לוועדה האקדמית, את עבודת הדוקטורט שלה. אגב, הנושא שלה היה: "קבעונותו של סטודנטים בישראל בעמידה במטלות אקדמיות".
www.hamoshia.com
יום שבת, 28 באוגוסט 2010
מילות מפתח - או מפתח המילים/שימו במחזיק המפתחות שלכם
אל תשכחו למי אתם כותבים!
כעורכת הראשית של אתר מאמרים אני קוראת עשרות מאמרים מדי יום: יש טובים ויש פחות, יש מרתקים ויש משעממים, יש עשירים ויש דלים, וכולם מאמרים.
רבים מהמאמרים מאושרים מיידית לפרסום, חלקם מובאים לשיקול צוות העורכים שלנו על מנת לבדוק תקינותם, וחלקם נפסלים מיידית. למה שעושה את ההבדל בין שלושת סוגי המאמרים (מאושרים, בספק ופסולים), אפשר לקרוא בשם "איכות התוכן", ואם קצת יותר מדקדקים, אפשר גם לאמר כי מאמרים אשר נפסלים מיידית לפרסום הנם מאמרים שנכתבו עבור מנועי חיפוש ולא עבור קוראים.
ישנו קו ברור מאוד שמבדיל בין מאמר אשר ייעודו הוא מנועי חיפוש למאמר המכוון כלפי הקוראים, והקו הזה מוגדר ברמת העניין שהמאמר מייצר עבור הקורא, וברמת חוסר הסבלנות אשר נוצרת אצל הקורא עם קריאת המאמר. כך, מאמר אשר נכתב עבור מנועי חיפוש יהיה בלתי מעניין, ויצור אצל הקורא חוסר סבלנות, חוסר נוחות, וחוסר הזדהות עם כותב המאמר והמוצר שלו.
בשם קידוש רמת ההצלחה במנועי החיפוש, כותבים לא מעטים חוטאים בכתיבה המיועדת למנועי חיפוש, וכותבים אלה חוטאים לא רק לתנאי השימוש באתר מאמרים (ממנו הם נפסלים במהרה), אלא גם למטרה עבורה הם עובדים, ואני אסביר:
מאמר המכוון למנועי חיפוש משתמש במילות המפתח אליו הוא מכוון בסמיכות קרובה יותר מהסמיכות הטבעית, באוצר מלים דל לעומת השפה השיווקית העשירה הדרושה במאמר איכותי, והנו בדרך כלל קצר ולא מעניין עבור קוראים.
קורא הנתקל בניסוח בסגנון זה, ובעיקר בסמיכות מלים קרובה ובדלות אוצר מלים - מאבד את האמון שלו בכותב המאמר, וכמובן שחוסר אמון בכותב מונע מהקורא עניין במוצר.
זהו ספאם (זיבול) של תוכן, המשפיע לרעה על הקוראים באופן מיידי, ולו השפעה שלילית ארוכת טווח, ואין לטעמי צורך בניסוח יותר עדין למשפט זה. בעתיד הקרוב מאוד ידעו גם מנועי החיפוש לזהות דפוסי ניסוח קלוקלים אלו ? ואז, מאמרים אשר נכתבו עבור מנועי חיפוש יפגעו גם במיקום זה.
אז... בפעם הבאה בה אתם כותבים מאמר, חשבו טוב על המטרות שלכם, על האסטרטגיה שלכם לטווח הרחוק, על הטכנולוגיה המשתפרת, ובעיקר על הקוראים!
בברכה,
מיכל מורנו - עורכת ראשית
אתר מאמרים
http://newmail.walla.co.il/ts.cgi#msg:-1000:271990376:p=id=271990376&fid=-1000&prev=
271997400&next=271935724&absindex=2&max=7593&o=1&q=&__tick=1282983108437
כעורכת הראשית של אתר מאמרים אני קוראת עשרות מאמרים מדי יום: יש טובים ויש פחות, יש מרתקים ויש משעממים, יש עשירים ויש דלים, וכולם מאמרים.
רבים מהמאמרים מאושרים מיידית לפרסום, חלקם מובאים לשיקול צוות העורכים שלנו על מנת לבדוק תקינותם, וחלקם נפסלים מיידית. למה שעושה את ההבדל בין שלושת סוגי המאמרים (מאושרים, בספק ופסולים), אפשר לקרוא בשם "איכות התוכן", ואם קצת יותר מדקדקים, אפשר גם לאמר כי מאמרים אשר נפסלים מיידית לפרסום הנם מאמרים שנכתבו עבור מנועי חיפוש ולא עבור קוראים.
ישנו קו ברור מאוד שמבדיל בין מאמר אשר ייעודו הוא מנועי חיפוש למאמר המכוון כלפי הקוראים, והקו הזה מוגדר ברמת העניין שהמאמר מייצר עבור הקורא, וברמת חוסר הסבלנות אשר נוצרת אצל הקורא עם קריאת המאמר. כך, מאמר אשר נכתב עבור מנועי חיפוש יהיה בלתי מעניין, ויצור אצל הקורא חוסר סבלנות, חוסר נוחות, וחוסר הזדהות עם כותב המאמר והמוצר שלו.
בשם קידוש רמת ההצלחה במנועי החיפוש, כותבים לא מעטים חוטאים בכתיבה המיועדת למנועי חיפוש, וכותבים אלה חוטאים לא רק לתנאי השימוש באתר מאמרים (ממנו הם נפסלים במהרה), אלא גם למטרה עבורה הם עובדים, ואני אסביר:
מאמר המכוון למנועי חיפוש משתמש במילות המפתח אליו הוא מכוון בסמיכות קרובה יותר מהסמיכות הטבעית, באוצר מלים דל לעומת השפה השיווקית העשירה הדרושה במאמר איכותי, והנו בדרך כלל קצר ולא מעניין עבור קוראים.
קורא הנתקל בניסוח בסגנון זה, ובעיקר בסמיכות מלים קרובה ובדלות אוצר מלים - מאבד את האמון שלו בכותב המאמר, וכמובן שחוסר אמון בכותב מונע מהקורא עניין במוצר.
זהו ספאם (זיבול) של תוכן, המשפיע לרעה על הקוראים באופן מיידי, ולו השפעה שלילית ארוכת טווח, ואין לטעמי צורך בניסוח יותר עדין למשפט זה. בעתיד הקרוב מאוד ידעו גם מנועי החיפוש לזהות דפוסי ניסוח קלוקלים אלו ? ואז, מאמרים אשר נכתבו עבור מנועי חיפוש יפגעו גם במיקום זה.
אז... בפעם הבאה בה אתם כותבים מאמר, חשבו טוב על המטרות שלכם, על האסטרטגיה שלכם לטווח הרחוק, על הטכנולוגיה המשתפרת, ובעיקר על הקוראים!
בברכה,
מיכל מורנו - עורכת ראשית
אתר מאמרים
http://newmail.walla.co.il/ts.cgi#msg:-1000:271990376:p=id=271990376&fid=-1000&prev=
271997400&next=271935724&absindex=2&max=7593&o=1&q=&__tick=1282983108437
יום שישי, 27 באוגוסט 2010
איך הסטודנטית הירושלמית נחלצה מהסיוט ומי הושיע אותה...
איך הסטודנטית הירושלמית נחלצה מהסיוט ומי הושיע אותה...
מאת אבי שני
ת'שמעו סיפור אמיתי מעכשיו:
* * *
ענת אשכר, ירושלמית, נ+2, מורה בתיכון -
מושכת את התיזה שלה בפסיכלוגיה כבר 3 שנים. ממש סיוט.
פעם היא חשבה שזה יהיה קטן עליה והיא תעשה את זה בסבבה. בחרה נושא
מעניין ואספה חומרים, אך אתם יודעים - צוק העתים והחיים והילדים והקריירה.
והבעל. אז היא ישבה בלילות ובספריות וצילמה מאמרים והקלידה עצמה לדעת. ו
זה נסחב. הפקולטה מנג'זת המנחה לוחץ .
אז היא נשבר והחליטה לוותר. אז היא לא תהיה דוקטורה...
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
אבל אז היא פגשה - ככה במקרה = חברה מהלימודים, אשר סיפרה לה סיפור דומה אך על
סוף מוצלח. היא סיימה בימים אלה את הדוקטורט שלה בעזרת המושיע האקדמי.
www.hamoshia.co.il
***
אז גם אצלי כבר זזים דברים. אפילו הפרופסור המנחה שלי המליץ לי להסתייע במושיע
וגם אני עובד על הדוקטורט, בעזרת המושיע - בטורים גבוהים.
ראוי לציין שהכל נעשה כחוק וכפוף לכללים האקדמאיים והקה המחקרית.
***
אכן, הרכבת הקלה בדרך לתואר האקדמי - הגיעה לירושלים. אצל ענת וגם אצלי בת"א החולדאית.
- - - האם את-ת רוצה לאחר את הרכבת שלך?!
יאללה תרשומו מייל וטל 0544678152
hamoshia@gmail.com
מאת אבי שני
ת'שמעו סיפור אמיתי מעכשיו:
* * *
ענת אשכר, ירושלמית, נ+2, מורה בתיכון -
מושכת את התיזה שלה בפסיכלוגיה כבר 3 שנים. ממש סיוט.
פעם היא חשבה שזה יהיה קטן עליה והיא תעשה את זה בסבבה. בחרה נושא
מעניין ואספה חומרים, אך אתם יודעים - צוק העתים והחיים והילדים והקריירה.
והבעל. אז היא ישבה בלילות ובספריות וצילמה מאמרים והקלידה עצמה לדעת. ו
זה נסחב. הפקולטה מנג'זת המנחה לוחץ .
אז היא נשבר והחליטה לוותר. אז היא לא תהיה דוקטורה...
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
אבל אז היא פגשה - ככה במקרה = חברה מהלימודים, אשר סיפרה לה סיפור דומה אך על
סוף מוצלח. היא סיימה בימים אלה את הדוקטורט שלה בעזרת המושיע האקדמי.
www.hamoshia.co.il
***
אז גם אצלי כבר זזים דברים. אפילו הפרופסור המנחה שלי המליץ לי להסתייע במושיע
וגם אני עובד על הדוקטורט, בעזרת המושיע - בטורים גבוהים.
ראוי לציין שהכל נעשה כחוק וכפוף לכללים האקדמאיים והקה המחקרית.
***
אכן, הרכבת הקלה בדרך לתואר האקדמי - הגיעה לירושלים. אצל ענת וגם אצלי בת"א החולדאית.
- - - האם את-ת רוצה לאחר את הרכבת שלך?!
יאללה תרשומו מייל וטל 0544678152
hamoshia@gmail.com
יום רביעי, 14 ביולי 2010
יושרה אקדמית
יושרה אקדמית
« יהי זכרה ערוך | פסיקה רעה, תוצאה טובה \ על ספאם »
מאת יהונתן בקטגוריות: אבטחת מידע, אישי, בלוגוספרה, הדיאלקטיקה, זכויות יוצרים, תרבות
האם רשימה ביבליוגרפית היא הסוד המסחרי של עבודה אקדמית? שרון גפן כותבת פוסט מפורט המספר כיצד ניסו לחלץ ממנה רשימה ביבליוגרפית. הפעם, במקום לעשות קרוס פוסטינג נראה לי שנתייחס לנושא לחוד. (ואני דווקא מרוצה מהפוסט של שרון); הפוסט שלי כולל בעיקר תהיות אישיות, אבל הוא גם שואל שאלה חשובה בסוף.
לפני כחודשיים סיימתי כתיבת עבודה סמינריונית בנושא נורמות ביטוי בבלוגוספרה הישראלית שלי שמהווה בסיס לתזה שלי. במהלך העבודה חקרתי את קיומה של קהילת בלוגרים, יצירת נורמות ואכיפתן. העבודה הוגשה לדר' אלון קלמנט לבחינתו וקיבלה ציון יחסית גבוה. אותו ציון משקף את המחקר שביצעתי, את הרעיונות שהצגתי ואת המקורות שהסתמכתי עליהם. במקביל, שרון גפן כתבה סמינר על רשתות חברתיות בקהילה מקוונת בלתי-פורמאלית; שתי העבודות נכתבו באותה העת, תוך ששרון ואני מתייעצים, מעבירים טקסטים אחד לשני להגהה, חולקים רעיונות ויושבים שעות ארוכות כדי לדון במסקנות העבודה והשערותיה. שרון ואני ביצענו דיון אקדמי, החלפת רעיונות ובפועל, לא העתקנו אחד מהשני.
Image cc-by-sa-nc Ariel Jacobsen
לו, נניח, שרון היתה כותבת את עבודתה שנה בטרם נגשתי לכתוב את שלי, הייתי נפגש עמה להחלפת רעיונות, להוועצות, להצגת החומר. שרון היא ידידה שלי שאני מעריך ויודע להוקיר. בצורה דומה, אני מתכתב עם שלל אקדמאים וחוקרים אחרים כאשר אני מגבש רעיונות לפוסטים, לטורי דעה ולמחקרים אקדמיים. הרעיון של קרדיט נאות נמצא בבסיס המחקר האקדמי, כאשר כל רעיון שגובש כבר, נהגה או נחזה, מקבל הפניה בטקסט האקדמי שאני מפרסם על ידי אזכור בהערת שוליים או הפניה למקור. המטרה היא משולשת – כבוד להוגה הרעיון, הגברת אמינות הטקסט שלי, ואפשרות מציאת המקור הרלוונטי (והשוו למחקר שלי שמדבר על בלוגינג כאן).
יומיים לאחר פרסום הפוסט, יובל דרור פרסם פוסט מסתייג חלקית מפרסום הסמינר ברשת כשהוא מזכיר ש:
נחרדתי מכיוון שכעת כל מרצה שיבקש מהסטודנטים שלו לכתוב על ביטוי בבלוגספירה יקבל (ברוב המקרים, לא בכולם) את העבודה של קלינגר או חלקים ממנה, חתומה כמובן על ידי הסטודנט שהיה אמור להגיש אותה. למעשה, יהונתן, בפרסום עבודתו, שרף קטגוריה שלמה של שאלות שניתן היה לבקש מסטודנטים להתייחס אליהן. [...] סטודנטים, וכאן אני מדבר עם קצת ניסיון, נוהגים להתייחס אל פרסומים ברשת (ע"ע ויקיפדיה) ובוודאי אל פרסומים בבלוגים, כאילו היו טקסט חופשי שניתן להשתמש בו בצורה מודולרית: לגזור ולהדביק, ללא כל בעיה וללא מתן קרדיט. יש לכך שלוש סיבות:
1. לגזור ולהדביק – זה חוסך המון זמן ועבודה.
2. מה, הם יתנו קרדיט לבלוג? פפפףףף, עדיף [ראו סעיף 1].
3. ואם יתנו קרדיט לבלוג, כיצד יתייחסו לכך המרצים? סביר להניח שבעין עקומה. לכן [ראו סעיף 1].
הסכמתי עם הביקורת של יובל ברובה; אך באותה העת הזכרתי לו שרשימת הקריאה לא פורסמה בגרסא הסופית מסיבה זו (אגב, אם מישהו ממש לא עצלן, הוא יכול (א) ללחוץ על הלינקים או (ב) למצוא את העבודה בגרסת PDF איפשהוא על השרת שלי). יובל צדק, לא עברו מספר שבועות והתחלתי לקבל בקשות שונות לקבלת הרשימה הביבליוגרפית שהוסרה בדיוק ממטרות אלו. בדרך כלל הנימוק היה שמישהו מעוניין לכתוב עבודה על בלוגינג ורוצה את הרקע האקדמי; כמובן שאותה תשובה אינה משהו מספק, במיוחד כאשר כל אחת מהעבודות המוזכרות, הפוסטים המוזכרים, הטקסטים (למעט מספר מאמרים קטן בתחום הנורמות החברתיות שכמעט ולא קשור לבלוגוספרה) מחוברים בלינק מהגרסא המקוונת.
כשיובל שאל את השאלה הכפולה שלו, הבלונדינית הסודית טענה שיש עדיין בעיה בשימוש בבלוגים כמקור אקדמי; היא צדקה חלקית בלבד. ההבדל בין פרסום בבלוג, שהוא פרסום מקוון עם לינקים, לבין פרסום אקדמי הוא העדר רשימה ביביליוגרפית. אותה רשימה בבליוגרפית בסוף הטקסט שונה לגמרי מלינקים בתוך הטקסט. הלינקים עצמם מהווים רשימה ביבליוגרפית שמאפשרת את ההסתמכות מצד אחד; מצד שני, מעולם לא קיבלתי בקשה לרשימה של מקורות לפוסט, אלא הכותבים לחצו על הלינק.
כעת, השאלה היא האם בקשת הרשימה הביבליוגרפית על ידי אנשים נועדה כדי להעתיק את העבודה במלואה ולהגישה כמו שהיא (או בשינויים קלים) או שהיא נועדה כדי לספק רשימת קריאה מומלצת על הנושא?
אותו אדם שפנה אל שרון פנה גם אליי; הוא ביקש בתחילה לשוחח עמי בטלפון. הודעתי לו שאני סולד משיחות טלפון ומעדיף להתכתב, ולכן שלח לי את השאלה הבאה: "רציתי לשאול אותך אם יש לך רעיונות להיבטים שאני יכול לחקור בעבודה זו שכזו, שמסקרת אך ורק בלוג בודד. כמו-כן, רציתי לשאול אם אולי אתה מכיר מחקרים קודמים אשר [הושמט עקב יושרה אקדמית]." אותה שאלה, אומרת, בבסיסו של עניין "אין לי רעיון לסמינר, אין לי מקורות, אני לא יודע על מה לכתוב, תעזור לי"; עניתי לו שלדעתי הוא צריך קודם כל לשאול מה הוא רוצה להוכיח; ובתשובה הוא ענה לי סיפור, סיפר בעצם את המאורעות שקרו. הסברתי לו שאין לו שאלה מגובשת ובאמת ניסיתי לעזור לו. כל השיחה הנ"ל התנהלה בסביבות שתיים בלילה, כאשר אני במקביל עובד על הסכם עבור לקוח ומנסה לגרד את שעות השינה האחרונות לפני שאני נפגש עם המנחה שלי לתזה.
הבעיה שלי היתה, בעצם, שהרגשתי שמנסים לקבל ממני יותר מפידבק; לא נתנו לי לקרוא טקסט מוגמר או אפילו רעיון אבסטרקטי, לא פנו אליי כדי לקבל רעיון, אלא הציגו בפני עובדות: "יש לי עד יום א' להגיש את העבודה ואני צריך עזרה (ואתה לא בסדר אם אתה לא תעזור לי)". אני בעצם החלפתי, עבור אותו סטודנט, את המרצה שלו שאליו הוא היה צריך לפנות עם הרעיון לעבודה, לגבש אותה עמו, לשאול מהי שאלת המחקר, לנסות לגבש שיטות מחקר ורעיונות.
אולי המסקנה שלי היא דווקא הפוכה משל שרון (ולכן "דווקא" נהנתי מהפוסט שלה); למרות שכל-כך קל להעתיק באינטרנט, זה גם כל כך ברור שאי אפשר. עבודה אקדמית אמיתית היא פרי ניתוח שדורש התייעצות עם המרצה, הצגה של הנחת המחקר בפני כיתה, קבלת ביקורת מעמיתים, ניהול שיחה שמוביל לרעיון הטוב. כל שאר העבודות הן בסך הכל סיכומים וכיווצים. עבודות כאלו יזוהו בקלות אם הן לא העתק. מדויק, שכן הרעיונות האמיתיים ילכו לאיבוד בין השורות. סליחה, שרון תיקנה אותי בזמן שאני כותב. עבודה אקדמית מסתמכת בדרך כלל על תכנים שנכתבו על ידי אחרים; אותם תכנים הם טיפה בים אינסופי של תכנים אקדמיים כאשר הדרך היחידה להגיע לתכנים כאלו היא בעצם באמצעות שיחה, ישיבה אינסופית בספריות ומחקר במקורות מידע. בלי אותה עבודה אקדמית, לכל הגיון, רעיון, או מחשבה, לרבות המחשבה שמוצגת בפוסט הזה, אין כל ערך.
כנראה שהאקדמיה עוד לא מוכנה לאינטרנט. היא לא מסוגלת לטפל בכללי הציטוט. כאשר סטודנט כותב עבודה סמינריונית והוא מעוניין להתייחס למקור העבודה באינטרנט, הוא מחוייב לציין כי העבודה אוחזרה בתאריך מסוים (ראו לדוגמא); מטרת הציון היא כדי למנוע מצב בו מידע ישונה באותו האתר ולסטודנט לא תוותר הוכחה כי המידע אכן היה זמין באותו התאריך באותה כתובת אינטרנט. מצד שני, כאשר אנו מאזכרים ספרים, אנו לא חושבים לרגע לומר "אוחזר בתאריך" תוך שאנו לא בטוחים כלל שעוד חמישים, מאה או מאתיים שנים אותם ספרים לא יכחדו ממדפי הספריה ויעברו דיגיטציה שעשויה גם לשנות את תכנם באותה דרך בה מאמרי אינטרנט משתנים.
האקדמיה לא מצליחה להתמודד עם האינטרנט. באינטרנט כל אחד יכול לכתוב, לא כמו בז'ורנל מפורסם. באינטרנט, בניגוד לאותו ז'ורנל, ניתן לקבל פידבק מהיר וניתן לקבל פרסום אינסטנט. הרבה יותר קל לחפש טקסטים באינטרנט והרבה יותר קל לשנות אותם. מצד שני, כל 'האינטרנט הזה' לא אמין מספיק, אין בו את הpeer review שמאפשר להוכיח כי טקסט מסוים הוא אכן ראוי לפרסום; ברשת הכל ראוי לפרסום.
אולי כאן מתחילה הבעיה – במקום להעתיק עבודות שפורסמו בכתבי עת נחשבים, סטודנטים הולכים ומעתיקים עבודות שפרסמנו בבלוגים שלנו. כבוד?
פוסט זה פורסם ביום יום ראשון, 28 באוק', 2007 בשעה 9:09.
קטגוריות: אבטחת מידע, אישי, בלוגוספרה, הדיאלקטיקה, זכויות יוצרים, תרבות.
13 תגובות, ניתן להגיב או לשלוח טראקבקהבלונדינית הסודית
אני חייבת להגיד* שאני חושבת שלהתחיל את החיפוש מביבליוגרפיות של אחרים זה חלק מהשיחה האקדמית שהזכרת ושיש עוד מספר הבדלים חשובים שמבדילים פרסום בבלוג מעבודה אקדמית שניתן להסתמך עליה (תהליך השיפוט וביקורת העמיתים שעברה עבודה שאושרה פרסום הוא אחד המשמעותיים). אני לא חושבת שאסור או לא ראוי להתבסס על בלוגים (או על מקורות אינטרנטיים אחרים) כמקור חלקי ואני חושבת שלאקדמיה לא תהיה ברירה אלא להתמודד עם העניין ולמצוא פתרונות לעניין האמינות**.
אחרי שאמרתי את כל זה אני יכולה להגיע לנקודה המרכזית שלי, שהסיפור ששניכם סיפרתם פה לא ממש קשור בעיני לאינטרנט או למידת המוכנות של האקדמיה. זה סיפור על בחור לא ישר, שרצה לרמות ולגנוב/לקנות עבודה. היו כאלה לפני האינטרנט ויהיו כאלה גם אחריו. להשוות את השיחה איתו לשיחות שלך עם המנחה, עם שרון או עם קולגות אחרים זה קצת כמו להשוות בין שיר שמרפרנס לשיר אחר לבין זה שמוכר דיסקים צרובים ב10 ש"ח בשוק.
*ותכף אני בטח אהיה חייבת להגיד משהו דומה גם אצל שרון, נו שויין
**שהוא העניין הבעייתי מבחינת האקדמיה.
9:55 :: 28 באוק', 2007
.יהונתן
בלונדינית,
בדרך כלל פונים לרשימה הביבליוגרפית אחרי שקוראים את העבודה ולא לפניה. הסרת הרשימה נועדה, כצעד אבטחה, להביא לכך שכל קורא יוכל לקבל אותה אם הוא מוכיח לי מטרות ראויות, והיא חלק מהזכות שלי בעבודה שלי.
הסיפור ממש לא קשור לאינטרנט, למעט ההתייחסות להתבססות על מקורות אינטרנטיים. כמו שאמרתי בסוף, אני לא בטוח שהבעיה היא דווקא שאני מרגיש מומחא שמעתיקים סמינר שלי שזמין יותר מאשר שאני מתבייש שמישהו עושה את זה.
הרבה יותר קל להעתיק ברשת, זה לא אומר שזה לא אמין.
9:58 :: 28 באוק', 2007
.Asaf
באינטרנט דווקא יש peer review, תלוי רק איפה ואת מה אתה מחפש. יש הרבה מאוד סוגים של טקסטים באינטרנט, וברור שבבלוגי פקצות לא יהיה peer review, כי זה לא דומה לשום צורת כתיבה אחרת שקיימת ב"מציאות". לעומת זאת, Wikipedia, שמאוד דומה לסוגה הקיימת במציאות הלא-וירטואלית (לקסיקון/אלמנך), היא התגלמות ה-peer review (בכוונה הזכרתי את Wikipedia ולא איזו מגזין דמוי-"Nature" שקיים רק בגרסה מקוונת, כי אני לא יודע האם קיים מגזין מדעי שכזה השורר במרחב הקיברנטי בלבד).
10:23 :: 28 באוק', 2007
.ד"ר אוֹרי אמיתי
ראשית, אני מסכים עם ההערה שלך בסוף ועם הדגשה של הבלונדינית, שההבדל המרכזי והמכריע הוא ביקורת העמיתים – peer review. כשאני מגיש מאמר או ספר לפרסום, הוא נקרא על ידי עורכי ההוצאה, ואח"כ על ידי קוראים סודיים (אולי אפילו בלונדינים). כל אחד מהם יכול להחליט שהמאמר ראוי לפרסום או לא, ולהציע הערות והארות. מעטים מאד המקרים בהם מאמר, קו"ח ספר, עובר לפרסום ללא שום שינוי. כל זה לא קיים בבלוג. לכן אני, כמרצה, מתייחס למחקרים המתפרסמים ברשת אחת מאלה המתפרסמים בדפוס (וצריך לאמר, יש כבר כתבי-עת מדעיים המתפרסמים אך ורק ברשת).
שנית, טקסט שנגזר והודבק ממקור ברשת הוא גם קל עד מאד לזיהוי. אנחנו לא עד כדי כך מטומטמים כאן, במגדל השן.
שלישית, למרות שאני לפעמים קורא את הערות השוליים לפני המאמר עצמו, אני מסכים עם קביעתך שהרשימה הביבליוגרפית נקראת בסוף. הצעד שנקטת (החבאת הביבליוגרפיא) נראה לי הוגן מאד לכל הכיוונים.
רביעית, כן אתה צריך להיות מוחמא.
10:30 :: 28 באוק', 2007
.אלעד
(ניסית להגיב אצל שרון אך ללא הצלחה עקב בעהי אצלי אז אכתוב זאת כאן)
אני משמש כמבקר מאמרים מקצועיים בתחום שלי בכתבי עת שונים מהעולם (קורא סודי כפי שכתב דר' אמיתי). מעולם לא העלה מישהו על דעתו לא לפרסם את רשימת המקורות שלו. ועם העלה לא עשה זאת. רשימת המקורות היא חלק בלתי נפרד מכל מחקר. מאמר שמגיע אלי ללא רשימת מקורות מלאה (או ללא כל הנתונים) חוזר מיידית למחבר. כמו-כן הקביעה שרשימת המקורות נקראת בסוף איננה בהכרח נכונה. לא פעם אני קורא את הרשימה בהתחלה או מיד אחרי התקציר. לעיתים גם קוראים רק את המסקנות.
כמובן שלך מותר לעשות מה שאתה רוצה הרי הבלוג איננו פרסום אקדמי וזכותך לנסות לחנך את הנוער.
11:36 :: 28 באוק', 2007
.יהונתן
אלעד,
המרצה שלי קיבל את רשימת המקורות. אם הטקסט היה מתפרסם במקום "רשמי" הוא היה מגיע עם רשימת מקורות גם כן; אולם, העדר הרשימה בגרסת הבלוג נועדה למנוע העתקות בלבד. אין סיבה אחרת לכך שהיא נעדרת מהטסקט. מצד שני, היא הוכחה כשיטה יעילה למניעת התעקות, וראה את המקרה הזה [יש עוד כמה מקרים שלא היו קיצוניים כמו כאן, חלק קיבלו את הרשימה וחלק לא].
אורי,
חרף העיכוב בpeer review שלא מאפשר הכנת טקסטא בזמן קצר יחסית, אני עדיין חושב שזו שיטה מדעית נכונה לקידום הידע. האינטרנט חייבת למצוא כיצד לשלב אותה, ואני חושב שהתגובות בבלוג הן מערכת דומה יחסית.
11:45 :: 28 באוק', 2007
.הבלונדינית הסודית
יהונתן, אין ספק שיש בעיה (גם לאקדמיה וגם בכלל) להעריך את איכותו של תוכן שמפורסם ברשת, כיוון שהרבה מהכלים הקלאסיים אינם רלוונטים כאן. זה לא אומר שזה בלתי אפשרי וזה בוודאי לא אומר שאי אפשר למצוא חומרים איכותיים ברשת, להפך, אני מסכימה איתך שדרך העבודה הזו מציעה אופציה מדהימה לקידום הידע וחושבת שאנחנו כחוקרים צריכים למצוא דרך להתמודד עם החסרונות כדי שנוכל להנות מהיתרונות היחודיים.
ולגבי פרסום הביבליוגרפיה, אני מסכימה איתך לחלוטין.
12:00 :: 28 באוק', 2007
.ד"ר אוֹרי אמיתי
קודם כל – תיקון עצמי. בין לבין נחתה על שולחני עבודה, וכמובן שישר קראתי את הביבליוגרפיא. אולי הפעם זה בעקבות ההתכתבות כאן, אבל בעצם מדובר בנוהג די רגיל אצלי.
שנית, אני לא כופר ביעילות של בקורת עמיתים. נהפוך הוא, מדובר בעקרון חשוב של המחקר האקדמי (גם אם יש לו הרבה מגבלות וחסרונות).
שלישית, אני שותף מלא להתלבטויות שעולות מדברי הבלונדינית.
בשנה הראשונה שלי בחיפה (החמישית לא מצליחה להתחיל בימים אלה ממש) הזהרתי את התלמידים שלא להתעסק עם וויקיפדיא. היום אני מפנה אותם לשם כברירת מחדל מס' 2 (מס' 1 היא כמובן גוגל). זה שינוי מדהים. ועם זאת, יש בוויקי המון טעויות. הן מנוכשות בהדרגה, אבל הסטודנט הממוצע (ואף למעלה מזה) אינו מצויד בכלים, או במרץ, לעלות על הטעויות בעצמו. אני חוזר ומדגיש בכתה שוויקי היא רק תחנה ראשונה בחיפושׂ, לעולם לא האחרונה, אבל לא תמיד שומעים לי.
יש לנו עוד הרבה אתגרים לפנינו, בהתאמת כללי ההתנהגות האקדמיים לאינטרנט. איזה כיף!
12:52 :: 28 באוק', 2007
.שחר
אני חייב לומר שפעמים רבות אני קורא את הביבליוגרפיה יחסית בהתחלה. זה עוזר פעמים רבות למקם המתודולוגיה או האסכולה אליה משתייך כותב המאמר (הוא כולל את המאמר של X אבל לא את הביקורת של Y על הניסוי שלו… וכדומה), ומשמש כמעיין רמז לקריאת המאמר כולו.
אחת הבעיות בטקסטים יותר רציניים המפורסמים בבלוגים בפרט ובאתרים שונים ברשת בפרט היא המחסור ברשימת מקורות. לעיתים עניין זה קריטי, בעיקר כאשר פלוני לא מקבל קרדיט על פרסום תוצאות שלו. לא צריך להכביר מילים על איך שעניין זה פוגע גם בקוראים מתעניינים. (למרות שכמובן שאין במקרים אלו חשש לפלגיאט, לדעתי לפחות).
אתה צריך להיות מאוד מוחמא מכך שמעתיקים עבודות שלך. אבל רגע, זה אומר שהם חושבים שהמרצים שלהם לא נכנסים לבלוג שלך! כמו שאמרתי לזה שגנבו את ספרו מספרית האוניברסיטה בפעם השנייה – זו מחמאה לא פשוטה.
10:18 :: 29 באוק', 2007
.הבלונדינית הסודית
שחר, יהונתן כן נותן קרדיט למחקרים/אנשים עליהם הוא מסתמך ומאפשר לקוראים לראות את הרקע ממנו הוא בא. הוא פשוט עושה את זה בלינקים בגוף הטקסט ולא ברשימה ביבליוגרפית. זה אולי בעייתי במאמר שמפורסם בכתב עת מקצועי, אבל הולם ביותר, בעיני, בטקסט שמפורסם בבלוג.
11:01 :: 29 באוק', 2007
.שחר
למען הסר ספק –
לא כתבתי על או התכוונתי לבלוג זה ולטקסטים המצויים בו. אם פגעתי אני מתנצל.
הוא תמיד תמיד מצטט ונותן קרדיט. יש עוד בלוגים ואתרים. אני חושב שהדרך הנהוגה בבלוג זה וברבים אחרים היא המתאימה ביותר לבלוג ופרסומים דומים.
אבל שוב – לא רמזתי לבלוג זה, יש עוד כמה.
11:44 :: 29 באוק', 2007
.אייל לבקוביץ'
אהלן יונתן
כאשר פניתי אליך, כבר היו לי עשרות עמודים שהדפסתי. מה שכן, הכל היה קיים בבלאגן כיאוטי וקשה היה לנסח את השערת המחקר. מדובר בחקר מקרה, הממצאים נכתבו תוך כדי מחקר (ולכן לא נוסחה מראש השערת מחקר אלא כיוונים כללים).
את התגובה שלי פירסמתי בבלוג שלי. רק הייתי רוצה לנסות להבין איך בקשה לרשימה ביבליוגרפית הפכה להאשמה בנכונות להעתיק עבודה. נתחיל בזה שהנושא שלי שונה בתכלית מהנושאים שלך ושל שרון, ונמשיך בכך שאני לא חושב שתמצא סטודנט טיפש מספיק שיעתיק עבודה על בלוגים בעברית שפורסמה באינטרנט. כל-כך מעט אנשים עוסקים בתחום היום – זאת תהיה התאבדות.
שבת שלום
15:48 :: 3 בנוב', 2007
.יהונתן
איל,
שים לב שאתה הוא זה שחשפת את זהותך, גם כאן, וגם אצל שרון. לא אני ולא היא נתנו מידע בנוגע אליה.
ולעניינינו:
0. "כאשר פניתי אליך היו לי כבר עשרות עמודים שהדפסתי" – הדפסתי, לא 'קראתי', לא 'כתבתי', לא 'חקרתי'; בסך הכל הדפסת מאמרים.
1. "הכל היה שרוי בבלאגן כיאוטי" – השיחה ביננו לא היתה בקשה לביבליוגרפיה בלבד, היא נחזתה, לפחות לפי שיקול דעתי, למסע דיג נואש אחרי מידע ואילוץ ו\או כפיה לקבלת סיוע במסווה של נואשות ('ביום א' אני הולך למילואים וכו');
2. כשדיברת איתי בנוגע לעבודה לא היה לך נושא לעבודה. כך שלא יכול להיות שהוא "שונה בתכלית" מהנושאים שלי ושל שרון.
3. אף שיחה עמי, אלא אם נאמר אחרת, אינה "אוף רקורד" למעט מעגל מצומצם של אנשים שנחשבים חברים קרובים ו\או לקוחות. אני מקווה שתבין זאת, כי זה החוק.
4. אם כן היה לך נושא, ואם הוא כן היה "שונה בתכלית" מהנושאים שלי ושל שרון, האם עדיין רלוונטי לפנות אלינו?
5. הבקשה שלך ממני לא היתה לרשימה ביבליוגרפית. אני התייחסתי בפוסט הזה דווקא לבקשות של אחרים.
6. להזכירך, לא ביקשת ממני את הרשימה הביבליוגרפית. "רציתי לשאול אותך אם יש לך רעיונות להיבטים שאני יכול לחקור בעבודה זו שכזו"
7. מש"ל.
8. את שמי מאייתי יהונתן קלינגר, לא יונתן קלינגר, ואני אשמח אם תאיית אותו בצורה שמכבדת אותו, ולא לקרוא לי בשם אחר.
9. אתה יודע טוב מאוד מה הופיע במיילים ששלחתי לי ואתה יודע טוב מאוד מה כתבתי לך שם כדי לנסות לעזור לך; אתה גם יודע שאני ניסיתי להפנות אותך לכיוונים מסויימים, אבל התשובה שקיבלתי ממך היתה מנוסחת כאילו אתה רוצה לקצר תהליכים. אני רק אזכיר לך שציינת במפורש משהו לגבי הקורס "שיטות מחקר" אני מקווה שאני לא אצטרך לפרסם אותו.
10. אני אשמח אם תפרסם התנצלות על כך שקראת לשרון שקרנית, וכן תתקן את הפוסט שבו אתה מאשים את שרון בכך שהיא קישרה לבלוג שלך. המעשה הנ"ל לא רק שלא מוסיף לכבודך, הוא גם שקרי.
16:04 :: 3 בנוב', 2007
.תגובה לפוסט “יושרה אקדמית”
« יהי זכרה ערוך | פסיקה רעה, תוצאה טובה \ על ספאם »
מאת יהונתן בקטגוריות: אבטחת מידע, אישי, בלוגוספרה, הדיאלקטיקה, זכויות יוצרים, תרבות
האם רשימה ביבליוגרפית היא הסוד המסחרי של עבודה אקדמית? שרון גפן כותבת פוסט מפורט המספר כיצד ניסו לחלץ ממנה רשימה ביבליוגרפית. הפעם, במקום לעשות קרוס פוסטינג נראה לי שנתייחס לנושא לחוד. (ואני דווקא מרוצה מהפוסט של שרון); הפוסט שלי כולל בעיקר תהיות אישיות, אבל הוא גם שואל שאלה חשובה בסוף.
לפני כחודשיים סיימתי כתיבת עבודה סמינריונית בנושא נורמות ביטוי בבלוגוספרה הישראלית שלי שמהווה בסיס לתזה שלי. במהלך העבודה חקרתי את קיומה של קהילת בלוגרים, יצירת נורמות ואכיפתן. העבודה הוגשה לדר' אלון קלמנט לבחינתו וקיבלה ציון יחסית גבוה. אותו ציון משקף את המחקר שביצעתי, את הרעיונות שהצגתי ואת המקורות שהסתמכתי עליהם. במקביל, שרון גפן כתבה סמינר על רשתות חברתיות בקהילה מקוונת בלתי-פורמאלית; שתי העבודות נכתבו באותה העת, תוך ששרון ואני מתייעצים, מעבירים טקסטים אחד לשני להגהה, חולקים רעיונות ויושבים שעות ארוכות כדי לדון במסקנות העבודה והשערותיה. שרון ואני ביצענו דיון אקדמי, החלפת רעיונות ובפועל, לא העתקנו אחד מהשני.
Image cc-by-sa-nc Ariel Jacobsen
לו, נניח, שרון היתה כותבת את עבודתה שנה בטרם נגשתי לכתוב את שלי, הייתי נפגש עמה להחלפת רעיונות, להוועצות, להצגת החומר. שרון היא ידידה שלי שאני מעריך ויודע להוקיר. בצורה דומה, אני מתכתב עם שלל אקדמאים וחוקרים אחרים כאשר אני מגבש רעיונות לפוסטים, לטורי דעה ולמחקרים אקדמיים. הרעיון של קרדיט נאות נמצא בבסיס המחקר האקדמי, כאשר כל רעיון שגובש כבר, נהגה או נחזה, מקבל הפניה בטקסט האקדמי שאני מפרסם על ידי אזכור בהערת שוליים או הפניה למקור. המטרה היא משולשת – כבוד להוגה הרעיון, הגברת אמינות הטקסט שלי, ואפשרות מציאת המקור הרלוונטי (והשוו למחקר שלי שמדבר על בלוגינג כאן).
יומיים לאחר פרסום הפוסט, יובל דרור פרסם פוסט מסתייג חלקית מפרסום הסמינר ברשת כשהוא מזכיר ש:
נחרדתי מכיוון שכעת כל מרצה שיבקש מהסטודנטים שלו לכתוב על ביטוי בבלוגספירה יקבל (ברוב המקרים, לא בכולם) את העבודה של קלינגר או חלקים ממנה, חתומה כמובן על ידי הסטודנט שהיה אמור להגיש אותה. למעשה, יהונתן, בפרסום עבודתו, שרף קטגוריה שלמה של שאלות שניתן היה לבקש מסטודנטים להתייחס אליהן. [...] סטודנטים, וכאן אני מדבר עם קצת ניסיון, נוהגים להתייחס אל פרסומים ברשת (ע"ע ויקיפדיה) ובוודאי אל פרסומים בבלוגים, כאילו היו טקסט חופשי שניתן להשתמש בו בצורה מודולרית: לגזור ולהדביק, ללא כל בעיה וללא מתן קרדיט. יש לכך שלוש סיבות:
1. לגזור ולהדביק – זה חוסך המון זמן ועבודה.
2. מה, הם יתנו קרדיט לבלוג? פפפףףף, עדיף [ראו סעיף 1].
3. ואם יתנו קרדיט לבלוג, כיצד יתייחסו לכך המרצים? סביר להניח שבעין עקומה. לכן [ראו סעיף 1].
הסכמתי עם הביקורת של יובל ברובה; אך באותה העת הזכרתי לו שרשימת הקריאה לא פורסמה בגרסא הסופית מסיבה זו (אגב, אם מישהו ממש לא עצלן, הוא יכול (א) ללחוץ על הלינקים או (ב) למצוא את העבודה בגרסת PDF איפשהוא על השרת שלי). יובל צדק, לא עברו מספר שבועות והתחלתי לקבל בקשות שונות לקבלת הרשימה הביבליוגרפית שהוסרה בדיוק ממטרות אלו. בדרך כלל הנימוק היה שמישהו מעוניין לכתוב עבודה על בלוגינג ורוצה את הרקע האקדמי; כמובן שאותה תשובה אינה משהו מספק, במיוחד כאשר כל אחת מהעבודות המוזכרות, הפוסטים המוזכרים, הטקסטים (למעט מספר מאמרים קטן בתחום הנורמות החברתיות שכמעט ולא קשור לבלוגוספרה) מחוברים בלינק מהגרסא המקוונת.
כשיובל שאל את השאלה הכפולה שלו, הבלונדינית הסודית טענה שיש עדיין בעיה בשימוש בבלוגים כמקור אקדמי; היא צדקה חלקית בלבד. ההבדל בין פרסום בבלוג, שהוא פרסום מקוון עם לינקים, לבין פרסום אקדמי הוא העדר רשימה ביביליוגרפית. אותה רשימה בבליוגרפית בסוף הטקסט שונה לגמרי מלינקים בתוך הטקסט. הלינקים עצמם מהווים רשימה ביבליוגרפית שמאפשרת את ההסתמכות מצד אחד; מצד שני, מעולם לא קיבלתי בקשה לרשימה של מקורות לפוסט, אלא הכותבים לחצו על הלינק.
כעת, השאלה היא האם בקשת הרשימה הביבליוגרפית על ידי אנשים נועדה כדי להעתיק את העבודה במלואה ולהגישה כמו שהיא (או בשינויים קלים) או שהיא נועדה כדי לספק רשימת קריאה מומלצת על הנושא?
אותו אדם שפנה אל שרון פנה גם אליי; הוא ביקש בתחילה לשוחח עמי בטלפון. הודעתי לו שאני סולד משיחות טלפון ומעדיף להתכתב, ולכן שלח לי את השאלה הבאה: "רציתי לשאול אותך אם יש לך רעיונות להיבטים שאני יכול לחקור בעבודה זו שכזו, שמסקרת אך ורק בלוג בודד. כמו-כן, רציתי לשאול אם אולי אתה מכיר מחקרים קודמים אשר [הושמט עקב יושרה אקדמית]." אותה שאלה, אומרת, בבסיסו של עניין "אין לי רעיון לסמינר, אין לי מקורות, אני לא יודע על מה לכתוב, תעזור לי"; עניתי לו שלדעתי הוא צריך קודם כל לשאול מה הוא רוצה להוכיח; ובתשובה הוא ענה לי סיפור, סיפר בעצם את המאורעות שקרו. הסברתי לו שאין לו שאלה מגובשת ובאמת ניסיתי לעזור לו. כל השיחה הנ"ל התנהלה בסביבות שתיים בלילה, כאשר אני במקביל עובד על הסכם עבור לקוח ומנסה לגרד את שעות השינה האחרונות לפני שאני נפגש עם המנחה שלי לתזה.
הבעיה שלי היתה, בעצם, שהרגשתי שמנסים לקבל ממני יותר מפידבק; לא נתנו לי לקרוא טקסט מוגמר או אפילו רעיון אבסטרקטי, לא פנו אליי כדי לקבל רעיון, אלא הציגו בפני עובדות: "יש לי עד יום א' להגיש את העבודה ואני צריך עזרה (ואתה לא בסדר אם אתה לא תעזור לי)". אני בעצם החלפתי, עבור אותו סטודנט, את המרצה שלו שאליו הוא היה צריך לפנות עם הרעיון לעבודה, לגבש אותה עמו, לשאול מהי שאלת המחקר, לנסות לגבש שיטות מחקר ורעיונות.
אולי המסקנה שלי היא דווקא הפוכה משל שרון (ולכן "דווקא" נהנתי מהפוסט שלה); למרות שכל-כך קל להעתיק באינטרנט, זה גם כל כך ברור שאי אפשר. עבודה אקדמית אמיתית היא פרי ניתוח שדורש התייעצות עם המרצה, הצגה של הנחת המחקר בפני כיתה, קבלת ביקורת מעמיתים, ניהול שיחה שמוביל לרעיון הטוב. כל שאר העבודות הן בסך הכל סיכומים וכיווצים. עבודות כאלו יזוהו בקלות אם הן לא העתק. מדויק, שכן הרעיונות האמיתיים ילכו לאיבוד בין השורות. סליחה, שרון תיקנה אותי בזמן שאני כותב. עבודה אקדמית מסתמכת בדרך כלל על תכנים שנכתבו על ידי אחרים; אותם תכנים הם טיפה בים אינסופי של תכנים אקדמיים כאשר הדרך היחידה להגיע לתכנים כאלו היא בעצם באמצעות שיחה, ישיבה אינסופית בספריות ומחקר במקורות מידע. בלי אותה עבודה אקדמית, לכל הגיון, רעיון, או מחשבה, לרבות המחשבה שמוצגת בפוסט הזה, אין כל ערך.
כנראה שהאקדמיה עוד לא מוכנה לאינטרנט. היא לא מסוגלת לטפל בכללי הציטוט. כאשר סטודנט כותב עבודה סמינריונית והוא מעוניין להתייחס למקור העבודה באינטרנט, הוא מחוייב לציין כי העבודה אוחזרה בתאריך מסוים (ראו לדוגמא); מטרת הציון היא כדי למנוע מצב בו מידע ישונה באותו האתר ולסטודנט לא תוותר הוכחה כי המידע אכן היה זמין באותו התאריך באותה כתובת אינטרנט. מצד שני, כאשר אנו מאזכרים ספרים, אנו לא חושבים לרגע לומר "אוחזר בתאריך" תוך שאנו לא בטוחים כלל שעוד חמישים, מאה או מאתיים שנים אותם ספרים לא יכחדו ממדפי הספריה ויעברו דיגיטציה שעשויה גם לשנות את תכנם באותה דרך בה מאמרי אינטרנט משתנים.
האקדמיה לא מצליחה להתמודד עם האינטרנט. באינטרנט כל אחד יכול לכתוב, לא כמו בז'ורנל מפורסם. באינטרנט, בניגוד לאותו ז'ורנל, ניתן לקבל פידבק מהיר וניתן לקבל פרסום אינסטנט. הרבה יותר קל לחפש טקסטים באינטרנט והרבה יותר קל לשנות אותם. מצד שני, כל 'האינטרנט הזה' לא אמין מספיק, אין בו את הpeer review שמאפשר להוכיח כי טקסט מסוים הוא אכן ראוי לפרסום; ברשת הכל ראוי לפרסום.
אולי כאן מתחילה הבעיה – במקום להעתיק עבודות שפורסמו בכתבי עת נחשבים, סטודנטים הולכים ומעתיקים עבודות שפרסמנו בבלוגים שלנו. כבוד?
פוסט זה פורסם ביום יום ראשון, 28 באוק', 2007 בשעה 9:09.
קטגוריות: אבטחת מידע, אישי, בלוגוספרה, הדיאלקטיקה, זכויות יוצרים, תרבות.
13 תגובות, ניתן להגיב או לשלוח טראקבקהבלונדינית הסודית
אני חייבת להגיד* שאני חושבת שלהתחיל את החיפוש מביבליוגרפיות של אחרים זה חלק מהשיחה האקדמית שהזכרת ושיש עוד מספר הבדלים חשובים שמבדילים פרסום בבלוג מעבודה אקדמית שניתן להסתמך עליה (תהליך השיפוט וביקורת העמיתים שעברה עבודה שאושרה פרסום הוא אחד המשמעותיים). אני לא חושבת שאסור או לא ראוי להתבסס על בלוגים (או על מקורות אינטרנטיים אחרים) כמקור חלקי ואני חושבת שלאקדמיה לא תהיה ברירה אלא להתמודד עם העניין ולמצוא פתרונות לעניין האמינות**.
אחרי שאמרתי את כל זה אני יכולה להגיע לנקודה המרכזית שלי, שהסיפור ששניכם סיפרתם פה לא ממש קשור בעיני לאינטרנט או למידת המוכנות של האקדמיה. זה סיפור על בחור לא ישר, שרצה לרמות ולגנוב/לקנות עבודה. היו כאלה לפני האינטרנט ויהיו כאלה גם אחריו. להשוות את השיחה איתו לשיחות שלך עם המנחה, עם שרון או עם קולגות אחרים זה קצת כמו להשוות בין שיר שמרפרנס לשיר אחר לבין זה שמוכר דיסקים צרובים ב10 ש"ח בשוק.
*ותכף אני בטח אהיה חייבת להגיד משהו דומה גם אצל שרון, נו שויין
**שהוא העניין הבעייתי מבחינת האקדמיה.
9:55 :: 28 באוק', 2007
.יהונתן
בלונדינית,
בדרך כלל פונים לרשימה הביבליוגרפית אחרי שקוראים את העבודה ולא לפניה. הסרת הרשימה נועדה, כצעד אבטחה, להביא לכך שכל קורא יוכל לקבל אותה אם הוא מוכיח לי מטרות ראויות, והיא חלק מהזכות שלי בעבודה שלי.
הסיפור ממש לא קשור לאינטרנט, למעט ההתייחסות להתבססות על מקורות אינטרנטיים. כמו שאמרתי בסוף, אני לא בטוח שהבעיה היא דווקא שאני מרגיש מומחא שמעתיקים סמינר שלי שזמין יותר מאשר שאני מתבייש שמישהו עושה את זה.
הרבה יותר קל להעתיק ברשת, זה לא אומר שזה לא אמין.
9:58 :: 28 באוק', 2007
.Asaf
באינטרנט דווקא יש peer review, תלוי רק איפה ואת מה אתה מחפש. יש הרבה מאוד סוגים של טקסטים באינטרנט, וברור שבבלוגי פקצות לא יהיה peer review, כי זה לא דומה לשום צורת כתיבה אחרת שקיימת ב"מציאות". לעומת זאת, Wikipedia, שמאוד דומה לסוגה הקיימת במציאות הלא-וירטואלית (לקסיקון/אלמנך), היא התגלמות ה-peer review (בכוונה הזכרתי את Wikipedia ולא איזו מגזין דמוי-"Nature" שקיים רק בגרסה מקוונת, כי אני לא יודע האם קיים מגזין מדעי שכזה השורר במרחב הקיברנטי בלבד).
10:23 :: 28 באוק', 2007
.ד"ר אוֹרי אמיתי
ראשית, אני מסכים עם ההערה שלך בסוף ועם הדגשה של הבלונדינית, שההבדל המרכזי והמכריע הוא ביקורת העמיתים – peer review. כשאני מגיש מאמר או ספר לפרסום, הוא נקרא על ידי עורכי ההוצאה, ואח"כ על ידי קוראים סודיים (אולי אפילו בלונדינים). כל אחד מהם יכול להחליט שהמאמר ראוי לפרסום או לא, ולהציע הערות והארות. מעטים מאד המקרים בהם מאמר, קו"ח ספר, עובר לפרסום ללא שום שינוי. כל זה לא קיים בבלוג. לכן אני, כמרצה, מתייחס למחקרים המתפרסמים ברשת אחת מאלה המתפרסמים בדפוס (וצריך לאמר, יש כבר כתבי-עת מדעיים המתפרסמים אך ורק ברשת).
שנית, טקסט שנגזר והודבק ממקור ברשת הוא גם קל עד מאד לזיהוי. אנחנו לא עד כדי כך מטומטמים כאן, במגדל השן.
שלישית, למרות שאני לפעמים קורא את הערות השוליים לפני המאמר עצמו, אני מסכים עם קביעתך שהרשימה הביבליוגרפית נקראת בסוף. הצעד שנקטת (החבאת הביבליוגרפיא) נראה לי הוגן מאד לכל הכיוונים.
רביעית, כן אתה צריך להיות מוחמא.
10:30 :: 28 באוק', 2007
.אלעד
(ניסית להגיב אצל שרון אך ללא הצלחה עקב בעהי אצלי אז אכתוב זאת כאן)
אני משמש כמבקר מאמרים מקצועיים בתחום שלי בכתבי עת שונים מהעולם (קורא סודי כפי שכתב דר' אמיתי). מעולם לא העלה מישהו על דעתו לא לפרסם את רשימת המקורות שלו. ועם העלה לא עשה זאת. רשימת המקורות היא חלק בלתי נפרד מכל מחקר. מאמר שמגיע אלי ללא רשימת מקורות מלאה (או ללא כל הנתונים) חוזר מיידית למחבר. כמו-כן הקביעה שרשימת המקורות נקראת בסוף איננה בהכרח נכונה. לא פעם אני קורא את הרשימה בהתחלה או מיד אחרי התקציר. לעיתים גם קוראים רק את המסקנות.
כמובן שלך מותר לעשות מה שאתה רוצה הרי הבלוג איננו פרסום אקדמי וזכותך לנסות לחנך את הנוער.
11:36 :: 28 באוק', 2007
.יהונתן
אלעד,
המרצה שלי קיבל את רשימת המקורות. אם הטקסט היה מתפרסם במקום "רשמי" הוא היה מגיע עם רשימת מקורות גם כן; אולם, העדר הרשימה בגרסת הבלוג נועדה למנוע העתקות בלבד. אין סיבה אחרת לכך שהיא נעדרת מהטסקט. מצד שני, היא הוכחה כשיטה יעילה למניעת התעקות, וראה את המקרה הזה [יש עוד כמה מקרים שלא היו קיצוניים כמו כאן, חלק קיבלו את הרשימה וחלק לא].
אורי,
חרף העיכוב בpeer review שלא מאפשר הכנת טקסטא בזמן קצר יחסית, אני עדיין חושב שזו שיטה מדעית נכונה לקידום הידע. האינטרנט חייבת למצוא כיצד לשלב אותה, ואני חושב שהתגובות בבלוג הן מערכת דומה יחסית.
11:45 :: 28 באוק', 2007
.הבלונדינית הסודית
יהונתן, אין ספק שיש בעיה (גם לאקדמיה וגם בכלל) להעריך את איכותו של תוכן שמפורסם ברשת, כיוון שהרבה מהכלים הקלאסיים אינם רלוונטים כאן. זה לא אומר שזה בלתי אפשרי וזה בוודאי לא אומר שאי אפשר למצוא חומרים איכותיים ברשת, להפך, אני מסכימה איתך שדרך העבודה הזו מציעה אופציה מדהימה לקידום הידע וחושבת שאנחנו כחוקרים צריכים למצוא דרך להתמודד עם החסרונות כדי שנוכל להנות מהיתרונות היחודיים.
ולגבי פרסום הביבליוגרפיה, אני מסכימה איתך לחלוטין.
12:00 :: 28 באוק', 2007
.ד"ר אוֹרי אמיתי
קודם כל – תיקון עצמי. בין לבין נחתה על שולחני עבודה, וכמובן שישר קראתי את הביבליוגרפיא. אולי הפעם זה בעקבות ההתכתבות כאן, אבל בעצם מדובר בנוהג די רגיל אצלי.
שנית, אני לא כופר ביעילות של בקורת עמיתים. נהפוך הוא, מדובר בעקרון חשוב של המחקר האקדמי (גם אם יש לו הרבה מגבלות וחסרונות).
שלישית, אני שותף מלא להתלבטויות שעולות מדברי הבלונדינית.
בשנה הראשונה שלי בחיפה (החמישית לא מצליחה להתחיל בימים אלה ממש) הזהרתי את התלמידים שלא להתעסק עם וויקיפדיא. היום אני מפנה אותם לשם כברירת מחדל מס' 2 (מס' 1 היא כמובן גוגל). זה שינוי מדהים. ועם זאת, יש בוויקי המון טעויות. הן מנוכשות בהדרגה, אבל הסטודנט הממוצע (ואף למעלה מזה) אינו מצויד בכלים, או במרץ, לעלות על הטעויות בעצמו. אני חוזר ומדגיש בכתה שוויקי היא רק תחנה ראשונה בחיפושׂ, לעולם לא האחרונה, אבל לא תמיד שומעים לי.
יש לנו עוד הרבה אתגרים לפנינו, בהתאמת כללי ההתנהגות האקדמיים לאינטרנט. איזה כיף!
12:52 :: 28 באוק', 2007
.שחר
אני חייב לומר שפעמים רבות אני קורא את הביבליוגרפיה יחסית בהתחלה. זה עוזר פעמים רבות למקם המתודולוגיה או האסכולה אליה משתייך כותב המאמר (הוא כולל את המאמר של X אבל לא את הביקורת של Y על הניסוי שלו… וכדומה), ומשמש כמעיין רמז לקריאת המאמר כולו.
אחת הבעיות בטקסטים יותר רציניים המפורסמים בבלוגים בפרט ובאתרים שונים ברשת בפרט היא המחסור ברשימת מקורות. לעיתים עניין זה קריטי, בעיקר כאשר פלוני לא מקבל קרדיט על פרסום תוצאות שלו. לא צריך להכביר מילים על איך שעניין זה פוגע גם בקוראים מתעניינים. (למרות שכמובן שאין במקרים אלו חשש לפלגיאט, לדעתי לפחות).
אתה צריך להיות מאוד מוחמא מכך שמעתיקים עבודות שלך. אבל רגע, זה אומר שהם חושבים שהמרצים שלהם לא נכנסים לבלוג שלך! כמו שאמרתי לזה שגנבו את ספרו מספרית האוניברסיטה בפעם השנייה – זו מחמאה לא פשוטה.
10:18 :: 29 באוק', 2007
.הבלונדינית הסודית
שחר, יהונתן כן נותן קרדיט למחקרים/אנשים עליהם הוא מסתמך ומאפשר לקוראים לראות את הרקע ממנו הוא בא. הוא פשוט עושה את זה בלינקים בגוף הטקסט ולא ברשימה ביבליוגרפית. זה אולי בעייתי במאמר שמפורסם בכתב עת מקצועי, אבל הולם ביותר, בעיני, בטקסט שמפורסם בבלוג.
11:01 :: 29 באוק', 2007
.שחר
למען הסר ספק –
לא כתבתי על או התכוונתי לבלוג זה ולטקסטים המצויים בו. אם פגעתי אני מתנצל.
הוא תמיד תמיד מצטט ונותן קרדיט. יש עוד בלוגים ואתרים. אני חושב שהדרך הנהוגה בבלוג זה וברבים אחרים היא המתאימה ביותר לבלוג ופרסומים דומים.
אבל שוב – לא רמזתי לבלוג זה, יש עוד כמה.
11:44 :: 29 באוק', 2007
.אייל לבקוביץ'
אהלן יונתן
כאשר פניתי אליך, כבר היו לי עשרות עמודים שהדפסתי. מה שכן, הכל היה קיים בבלאגן כיאוטי וקשה היה לנסח את השערת המחקר. מדובר בחקר מקרה, הממצאים נכתבו תוך כדי מחקר (ולכן לא נוסחה מראש השערת מחקר אלא כיוונים כללים).
את התגובה שלי פירסמתי בבלוג שלי. רק הייתי רוצה לנסות להבין איך בקשה לרשימה ביבליוגרפית הפכה להאשמה בנכונות להעתיק עבודה. נתחיל בזה שהנושא שלי שונה בתכלית מהנושאים שלך ושל שרון, ונמשיך בכך שאני לא חושב שתמצא סטודנט טיפש מספיק שיעתיק עבודה על בלוגים בעברית שפורסמה באינטרנט. כל-כך מעט אנשים עוסקים בתחום היום – זאת תהיה התאבדות.
שבת שלום
15:48 :: 3 בנוב', 2007
.יהונתן
איל,
שים לב שאתה הוא זה שחשפת את זהותך, גם כאן, וגם אצל שרון. לא אני ולא היא נתנו מידע בנוגע אליה.
ולעניינינו:
0. "כאשר פניתי אליך היו לי כבר עשרות עמודים שהדפסתי" – הדפסתי, לא 'קראתי', לא 'כתבתי', לא 'חקרתי'; בסך הכל הדפסת מאמרים.
1. "הכל היה שרוי בבלאגן כיאוטי" – השיחה ביננו לא היתה בקשה לביבליוגרפיה בלבד, היא נחזתה, לפחות לפי שיקול דעתי, למסע דיג נואש אחרי מידע ואילוץ ו\או כפיה לקבלת סיוע במסווה של נואשות ('ביום א' אני הולך למילואים וכו');
2. כשדיברת איתי בנוגע לעבודה לא היה לך נושא לעבודה. כך שלא יכול להיות שהוא "שונה בתכלית" מהנושאים שלי ושל שרון.
3. אף שיחה עמי, אלא אם נאמר אחרת, אינה "אוף רקורד" למעט מעגל מצומצם של אנשים שנחשבים חברים קרובים ו\או לקוחות. אני מקווה שתבין זאת, כי זה החוק.
4. אם כן היה לך נושא, ואם הוא כן היה "שונה בתכלית" מהנושאים שלי ושל שרון, האם עדיין רלוונטי לפנות אלינו?
5. הבקשה שלך ממני לא היתה לרשימה ביבליוגרפית. אני התייחסתי בפוסט הזה דווקא לבקשות של אחרים.
6. להזכירך, לא ביקשת ממני את הרשימה הביבליוגרפית. "רציתי לשאול אותך אם יש לך רעיונות להיבטים שאני יכול לחקור בעבודה זו שכזו"
7. מש"ל.
8. את שמי מאייתי יהונתן קלינגר, לא יונתן קלינגר, ואני אשמח אם תאיית אותו בצורה שמכבדת אותו, ולא לקרוא לי בשם אחר.
9. אתה יודע טוב מאוד מה הופיע במיילים ששלחתי לי ואתה יודע טוב מאוד מה כתבתי לך שם כדי לנסות לעזור לך; אתה גם יודע שאני ניסיתי להפנות אותך לכיוונים מסויימים, אבל התשובה שקיבלתי ממך היתה מנוסחת כאילו אתה רוצה לקצר תהליכים. אני רק אזכיר לך שציינת במפורש משהו לגבי הקורס "שיטות מחקר" אני מקווה שאני לא אצטרך לפרסם אותו.
10. אני אשמח אם תפרסם התנצלות על כך שקראת לשרון שקרנית, וכן תתקן את הפוסט שבו אתה מאשים את שרון בכך שהיא קישרה לבלוג שלך. המעשה הנ"ל לא רק שלא מוסיף לכבודך, הוא גם שקרי.
16:04 :: 3 בנוב', 2007
.תגובה לפוסט “יושרה אקדמית”
יום שבת, 10 ביולי 2010
המושיע האקדמי © כתיבה זה השטח שלנו – לסטודנטים ולחוקרים www.hamoshia.co.il
המושיע האקדמי © כתיבה זה השטח שלנו – לסטודנטים ולחוקרים www.hamoshia.co.il
פועל משנת 1991 - חבר באיגוד האמריקני להנחייה ויעוץ אקדמי AAU ועמית בארגון החוקרים האירופאי RUO. כפוף לכללים האקדמאיים ןלקןד האתי @ סודיות מוחלטת מובטחת @ הסכם דו צדדי הוגן בפיקוח רו"ח @ ייחודי!
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
..."מומלץ ביותר! האיש - רציני" @ "רק אם הייתי יודעת קודם"....@ "בזכותו הגשתי את התיזה בזמן" @ "תופתעו לראות כמה זה פשוט ומהיר אצלו@ "הציונים גבוהים" @ "בשביל איכות משלמים" @" זו אוניברסיטה מופרטת" @ "הוא ה צליח לחלץ אותי מהתקיעות שלי"... (משוב סטודנטים, מאי-יוני, 2010)
מבצע קיץ 2010 מיוחד לסוף השנה האקדמית! תנאי תשלום נוחים. לפי כל הכללים האקדמיים.חבר מביא. הנחה לשתי ע' ומעלה # חדש! מסלול מיוחד לדוקטורטנים ומאסטרנטים # הנחייה, ליווי צמוד וקואצינג אישי # בחירת נושא ושאלת מחקר; איסוף מידע וסקירה ביבליוגרפית (מדעית ועדכנית); מחקר עיוני/מחקרי – איכותי/כמותי; פרק הממצאים; עיבודי SPSS ; ניתוח תוכן איכותני; דיון וסיכום.
סמינריונים, גמר, תיזה, דוקטורט,
המושיע האקדמי © כתיבה זה השטח שלנו
ה ק צ פ ת ש ל ה ס ט ו ד נ ט י ם ב דרך הבטוחה להשגת התואר # רק עבודות מקוריות ובלעדיות.
hamoshia@walla.co.il
0544678152 ---- המענה הכי מהיר בעיר!
סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות # סמינריונים, תיזות, ביבליוגרפיה
שירותים מיוחדים @ טיפול אישי ומהיר @ לפי הדרישות האקדמיות הגבוהות ביותר וכללי האתיקה @ "חילוץ תקועים" @ כתיבה אקדמית, עסקית, ארגונית @ ניהול תוכן וכתיבה לרשת @ עריכה, עיצוב והפקות דפוס @ ייעוץ וליווי @ סדנאות הדרכה @ טיפול אישי
כתיבה אקדמית מקורית ויצירתית - בלעדית בשבילך!
"אלפי סטודנטים כבר נושעו!
המושיע האקדמי (C) - אלא מי?
www.hamoshia.co.il
עבודות מקוריות, יצירתיות לפי כל הכללים האקדמאיים.
מה עוצר בעדך לעשות את התיזה? להשלים את הדוקטורט?
hamoshia@walla.com
סיוע מיטבי בהכנת עבודות אקדמיות מעולות וכתיבה יצירתית לפי הכללים - שירות איכותי ומהיר.
אנא מיילו פירוט מירבי ו"מי נגד מי":
נושא, שאלת מחקר, סוג עבודה (אמפירי כמותי/איכותי, עיוני) דרישות, סיליבוס, הכן מגישים, לו"ז, חומר שכבר נאסף, גחמות מנחים וכיו'
מענה בתוך 8 שעות!!!
סודיות מוחלטת מובטחת.
פועל משנת 1991 - חבר באיגוד האמריקני להנחייה ויעוץ אקדמי AAU ועמית בארגון החוקרים האירופאי RUO. כפוף לכללים האקדמאיים ןלקןד האתי @ סודיות מוחלטת מובטחת @ הסכם דו צדדי הוגן בפיקוח רו"ח @ ייחודי!
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
..."מומלץ ביותר! האיש - רציני" @ "רק אם הייתי יודעת קודם"....@ "בזכותו הגשתי את התיזה בזמן" @ "תופתעו לראות כמה זה פשוט ומהיר אצלו@ "הציונים גבוהים" @ "בשביל איכות משלמים" @" זו אוניברסיטה מופרטת" @ "הוא ה צליח לחלץ אותי מהתקיעות שלי"... (משוב סטודנטים, מאי-יוני, 2010)
מבצע קיץ 2010 מיוחד לסוף השנה האקדמית! תנאי תשלום נוחים. לפי כל הכללים האקדמיים.חבר מביא. הנחה לשתי ע' ומעלה # חדש! מסלול מיוחד לדוקטורטנים ומאסטרנטים # הנחייה, ליווי צמוד וקואצינג אישי # בחירת נושא ושאלת מחקר; איסוף מידע וסקירה ביבליוגרפית (מדעית ועדכנית); מחקר עיוני/מחקרי – איכותי/כמותי; פרק הממצאים; עיבודי SPSS ; ניתוח תוכן איכותני; דיון וסיכום.
סמינריונים, גמר, תיזה, דוקטורט,
המושיע האקדמי © כתיבה זה השטח שלנו
ה ק צ פ ת ש ל ה ס ט ו ד נ ט י ם ב דרך הבטוחה להשגת התואר # רק עבודות מקוריות ובלעדיות.
hamoshia@walla.co.il
0544678152 ---- המענה הכי מהיר בעיר!
סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות # סמינריונים, תיזות, ביבליוגרפיה
שירותים מיוחדים @ טיפול אישי ומהיר @ לפי הדרישות האקדמיות הגבוהות ביותר וכללי האתיקה @ "חילוץ תקועים" @ כתיבה אקדמית, עסקית, ארגונית @ ניהול תוכן וכתיבה לרשת @ עריכה, עיצוב והפקות דפוס @ ייעוץ וליווי @ סדנאות הדרכה @ טיפול אישי
כתיבה אקדמית מקורית ויצירתית - בלעדית בשבילך!
"אלפי סטודנטים כבר נושעו!
המושיע האקדמי (C) - אלא מי?
www.hamoshia.co.il
עבודות מקוריות, יצירתיות לפי כל הכללים האקדמאיים.
מה עוצר בעדך לעשות את התיזה? להשלים את הדוקטורט?
hamoshia@walla.com
סיוע מיטבי בהכנת עבודות אקדמיות מעולות וכתיבה יצירתית לפי הכללים - שירות איכותי ומהיר.
אנא מיילו פירוט מירבי ו"מי נגד מי":
נושא, שאלת מחקר, סוג עבודה (אמפירי כמותי/איכותי, עיוני) דרישות, סיליבוס, הכן מגישים, לו"ז, חומר שכבר נאסף, גחמות מנחים וכיו'
מענה בתוך 8 שעות!!!
סודיות מוחלטת מובטחת.
יום שבת, 3 ביולי 2010
סטודנטיות, הוא יעשה לכן את הקיץ. יאללה, התעשתנה!
המושיע האקדמי © כתיבה זה השטח שלנו - לסטודנטים,
פועל משנת 1991 - חבר באיגוד האמריקני להנחייה ויעוץ אקדמי AAU ועמית בארגון החוקרים האירופאי RUO. כפוף לכללים האקדמאיים ןלקןד האתי @ סודיות מוחלטת מובטחת @ הסכם דו צדדי הוגן בפיקוח רו"ח @ ייחודי!
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
..."מומלץ ביותר! האיש - רציני" @ "רק אם הייתי יודעת קודם"....@ "בזכותו הגשתי את התיזה בזמן" @ "תופתעו לראות כמה זה פשוט ומהיר אצלו@ "הציונים גבוהים" @ "בשביל איכות משלמים" @" זו אוניברסיטה מופרטת" @ "הוא ה צליח לחלץ אותי מהתקיעות שלי"... (משוב סטודנטים, מאי-יוני, 2010)
מבצע קיץ 2010 מיוחד לסוף השנה האקדמית! תנאי תשלום נוחים. לפי כל הכללים האקדמיים.חבר מביא. הנחה לשתי ע' ומעלה # חדש! מסלול מיוחד לדוקטורטנים ומאסטרנטים # הנחייה, ליווי צמוד וקואצינג אישי # בחירת נושא ושאלת מחקר; איסוף מידע וסקירה ביבליוגרפית (מדעית ועדכנית); מחקר עיוני/מחקרי – איכותי/כמותי; פרק הממצאים; עיבודי SPSS ; ניתוח תוכן איכותני; דיון וסיכום.
סמינריונים, גמר, תיזה, דוקטורט,
המושיע האקדמי © כתיבה זה השטח שלנו
ה ק צ פ ת ש ל ה ס ט ו ד נ ט י ם ב דרך הבטוחה להשגת התואר # רק עבודות מקוריות ובלעדיות.
hamoshia@walla.co.il
0544678152 ---- המענה הכי מהיר בעיר!
סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות # סמינריונים, תיזות, ביבליוגרפיה
שירותים מיוחדים @ טיפול אישי ומהיר @ לפי הדרישות האקדמיות הגבוהות ביותר וכללי האתיקה @ "חילוץ תקועים" @ כתיבה אקדמית, עסקית, ארגונית @ ניהול תוכן וכתיבה לרשת @ עריכה, עיצוב והפקות דפוס @ ייעוץ וליווי @ סדנאות הדרכה @ טיפול אישי
כתיבה אקדמית מקורית ויצירתית - בלעדית בשבילך!
"אלפי סטודנטים כבר נושעו!
המושיע האקדמי (C) - אלא מי?
www.hamoshia.co.il
עבודות מקוריות, יצירתיות לפי כל הכללים האקדמאיים.
מה עוצר בעדך לעשות את התיזה? להשלים את הדוקטורט?
hamoshia@walla.com
סיוע מיטבי בהכנת עבודות אקדמיות מעולות וכתיבה יצירתית לפי הכללים - שירות איכותי ומהיר.
אנא מיילו פירוט מירבי ו"מי נגד מי":
נושא, שאלת מחקר, סוג עבודה (אמפירי כמותי/איכותי, עיוני) דרישות, סיליבוס, הכן מגישים, לו"ז, חומר שכבר נאסף, גחמות מנחים וכיו'
מענה בתוך 8 שעות!!!
סודיות מוחלטת מובטחת.
פועל משנת 1991 - חבר באיגוד האמריקני להנחייה ויעוץ אקדמי AAU ועמית בארגון החוקרים האירופאי RUO. כפוף לכללים האקדמאיים ןלקןד האתי @ סודיות מוחלטת מובטחת @ הסכם דו צדדי הוגן בפיקוח רו"ח @ ייחודי!
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
..."מומלץ ביותר! האיש - רציני" @ "רק אם הייתי יודעת קודם"....@ "בזכותו הגשתי את התיזה בזמן" @ "תופתעו לראות כמה זה פשוט ומהיר אצלו@ "הציונים גבוהים" @ "בשביל איכות משלמים" @" זו אוניברסיטה מופרטת" @ "הוא ה צליח לחלץ אותי מהתקיעות שלי"... (משוב סטודנטים, מאי-יוני, 2010)
מבצע קיץ 2010 מיוחד לסוף השנה האקדמית! תנאי תשלום נוחים. לפי כל הכללים האקדמיים.חבר מביא. הנחה לשתי ע' ומעלה # חדש! מסלול מיוחד לדוקטורטנים ומאסטרנטים # הנחייה, ליווי צמוד וקואצינג אישי # בחירת נושא ושאלת מחקר; איסוף מידע וסקירה ביבליוגרפית (מדעית ועדכנית); מחקר עיוני/מחקרי – איכותי/כמותי; פרק הממצאים; עיבודי SPSS ; ניתוח תוכן איכותני; דיון וסיכום.
סמינריונים, גמר, תיזה, דוקטורט,
המושיע האקדמי © כתיבה זה השטח שלנו
ה ק צ פ ת ש ל ה ס ט ו ד נ ט י ם ב דרך הבטוחה להשגת התואר # רק עבודות מקוריות ובלעדיות.
hamoshia@walla.co.il
0544678152 ---- המענה הכי מהיר בעיר!
סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות # סמינריונים, תיזות, ביבליוגרפיה
שירותים מיוחדים @ טיפול אישי ומהיר @ לפי הדרישות האקדמיות הגבוהות ביותר וכללי האתיקה @ "חילוץ תקועים" @ כתיבה אקדמית, עסקית, ארגונית @ ניהול תוכן וכתיבה לרשת @ עריכה, עיצוב והפקות דפוס @ ייעוץ וליווי @ סדנאות הדרכה @ טיפול אישי
כתיבה אקדמית מקורית ויצירתית - בלעדית בשבילך!
"אלפי סטודנטים כבר נושעו!
המושיע האקדמי (C) - אלא מי?
www.hamoshia.co.il
עבודות מקוריות, יצירתיות לפי כל הכללים האקדמאיים.
מה עוצר בעדך לעשות את התיזה? להשלים את הדוקטורט?
hamoshia@walla.com
סיוע מיטבי בהכנת עבודות אקדמיות מעולות וכתיבה יצירתית לפי הכללים - שירות איכותי ומהיר.
אנא מיילו פירוט מירבי ו"מי נגד מי":
נושא, שאלת מחקר, סוג עבודה (אמפירי כמותי/איכותי, עיוני) דרישות, סיליבוס, הכן מגישים, לו"ז, חומר שכבר נאסף, גחמות מנחים וכיו'
מענה בתוך 8 שעות!!!
סודיות מוחלטת מובטחת.
יום שבת, 19 ביוני 2010
.
אקסית במצור / The Bounty Hunter – פראפרזה בקמפוס – sucsses בעיר הגדולה * סרט מהחיים הסטודנטיליים
* * *
לי אשכר, סטודנטית לתואר שני, אוהבת ללמוד, לשבת בבית קפה עם חברות ולבלות בפאב אחרי טבילת ערבית בים של הרצליה. אך מה שתקוע אצלה זו התיזה. יש לה מנחה וביבליוגרפיה – אך לא מצליחה לאסוף את עצמה. כן, יש לה גם חבר. והוא בעצם נתן לה טיפ: www.hamoshia,co,il
המושיע האקדמי יסייע לה – בגדול – לתפוס את השור בקרניו. "אם אני לי – המושיע לי" ((c המושיע האקדמי – אלא מי?
לפרטים נוספים: hamoshia@gmail.com
י
.
אקסית במצור / The Bounty Hunter – פראפרזה בקמפוס – sucsses בעיר הגדולה * סרט מהחיים הסטודנטיליים
* * *
לי אשכר, סטודנטית לתואר שני, אוהבת ללמוד, לשבת בבית קפה עם חברות ולבלות בפאב אחרי טבילת ערבית בים של הרצליה. אך מה שתקוע אצלה זו התיזה. יש לה מנחה וביבליוגרפיה – אך לא מצליחה לאסוף את עצמה. כן, יש לה גם חבר. והוא בעצם נתן לה טיפ: www.hamoshia,co,il
המושיע האקדמי יסייע לה – בגדול – לתפוס את השור בקרניו. "אם אני לי – המושיע לי" ((c המושיע האקדמי – אלא מי?
לפרטים נוספים: hamoshia@gmail.com
אקסית במצור / The Bounty Hunter – פראפרזה בקמפוס – sucsses בעיר הגדולה * סרט מהחיים הסטודנטיליים
* * *
לי אשכר, סטודנטית לתואר שני, אוהבת ללמוד, לשבת בבית קפה עם חברות ולבלות בפאב אחרי טבילת ערבית בים של הרצליה. אך מה שתקוע אצלה זו התיזה. יש לה מנחה וביבליוגרפיה – אך לא מצליחה לאסוף את עצמה. כן, יש לה גם חבר. והוא בעצם נתן לה טיפ: www.hamoshia,co,il
המושיע האקדמי יסייע לה – בגדול – לתפוס את השור בקרניו. "אם אני לי – המושיע לי" ((c המושיע האקדמי – אלא מי?
לפרטים נוספים: hamoshia@gmail.com
י
.
אקסית במצור / The Bounty Hunter – פראפרזה בקמפוס – sucsses בעיר הגדולה * סרט מהחיים הסטודנטיליים
* * *
לי אשכר, סטודנטית לתואר שני, אוהבת ללמוד, לשבת בבית קפה עם חברות ולבלות בפאב אחרי טבילת ערבית בים של הרצליה. אך מה שתקוע אצלה זו התיזה. יש לה מנחה וביבליוגרפיה – אך לא מצליחה לאסוף את עצמה. כן, יש לה גם חבר. והוא בעצם נתן לה טיפ: www.hamoshia,co,il
המושיע האקדמי יסייע לה – בגדול – לתפוס את השור בקרניו. "אם אני לי – המושיע לי" ((c המושיע האקדמי – אלא מי?
לפרטים נוספים: hamoshia@gmail.com
יום שבת, 29 במאי 2010
יום שני, 17 במאי 2010
האם יש באמת 'פסיכולוגיה עברית'?בימים אלה של חופשת הסמסטר אני מבקרת בניו יורק, ובין סופת שלגים אחת לשנייה, פוגשת קבוצה של סטודנטים מקומיים לדוקטוראט שא
האם יש באמת 'פסיכולוגיה עברית'?
addthis_pub = 'hebpsy';
בימים אלה של חופשת הסמסטר אני מבקרת בניו יורק, ובין סופת שלגים אחת לשנייה, פוגשת קבוצה של סטודנטים מקומיים לדוקטוראט שאני מדריכה בעצה טובה. לאמר פגישה שכזו אמש, אני נדהמת לגלות עד כמה דומים הנושאים והשיטות בהם עוסקים החוקרים הצעירים כאן - לנושאים הטובים והמוכרים שאני פוגשת בעבודות מוסמך ודוקטוראט במוסדות שבארץ, ובמיוחד בין המסגרות המאפשרות עבודות מחקר איכותניות. ובכן, אתמול דיברתי כאן באוניברסיטה עם: 1. בחור המתרגל מדיטציה ולומד בודהיזם, שעומד לערוך עבודת דוקטוראט על שני דורות של הגולים הטיבטים בארצות הברית. הוא מעוניין במיוחד לראיין קבוצה של גולים מ"הדור הראשון", כאלה שעברו בעצמם את הגירוש או הבריחה ממולדתם, ובהשוואה אליהם קבוצה של גולים מ"הדור השני", שנולדו בגלות, בהודו או בארצות הברית. האם וכיצד מועבר המטען התרבותי והנרטיב ההיסטורי של הגירוש והגעגוע למולדת מדור הגולים הראשון אל השני? 2. בחורה שהצטרפה במשך החודשים האחרונים למסע של פעילי שלום שעוברים ממקום למקום ברחבי העולם. היא עצמה ילידת צ'ילה, ומדברת בקלות בארבע שפות. המרואיינים שלה הינם 200 (!) ממשתתפי המסע, בני עמים שונים וגילים שונים, שאיתם היא שוחחה במהלך המסע, וכמובן הקליטה את השיחות. בעקבות ההדרכה שקיבלה ממני בשנה שעברה, היא לא "שואלת" אותם דבר, אלא "מבקשת" אותם לספר לה חוויה משמעותית מהמסע שהם עורכים. כרגע יש לה הרים של חומר, ועליה להחליט מה תעשה בו לעבודת המחקר שלה. 3. בחור ממוצא רוסי חוקר את סיפורי החיים של משוררים. הוא עצמו, כמובן, חוטא בכתיבת שירים בעצמו, ומקווה לעסוק בכך יותר אחרי הדוקטורט. בחור זה ראיין לעומק שלושה משוררים במטרה להבין את מקומה של היצירה בחייהם. הוא גם למד את מכלול היצירה שלהם, וחיפש מהי זהותם כפי שהיא מפציעה מתוך השירים. ממד נוסף שהוא מתעמק בו הוא מה הם חושבים זה על שירתו של זה. סיפרתי לו על דוקטור מיכל נחמיאס, שעשתה לפני שנים אחדות עבודה דומה ממש באוניברסיטה העברית בהדרכתי. הצרה היא שאיננו קורא עברית, ולא נותר לי אלא להבטיח שאשלח לו מהארץ את התקציר של עבודת הדוקטורט המרתקת הזו באנגלית. 4. בחורה בגיל העמידה, שואלת כיצד ניתן לספר לילדים קטנים על השואה. היא עצמה בת לניצולי שואה ואיננה שוכחת איך גילתה בהדרגה את הזוועות שעברו על הוריה. עתה היא חוקרת ספרות ילדים שיצאה לאור ומחפשת מהן הדרכים בהן מיוצגת השואה מול קוראים צעירים. כחוקרת במדעי החברה סיפרה לי בהשתאות כי יש באוניברסיטאות אחדות עכשיו מרכזי למידה בינתחומיים שנקראים "לימודי הילד" ומאגדים יחד חוקרים שעוסקים בהבטים הרבים של הילדות במבט בינתחומי -רופאים, פסיכולוגים, מחנכים ועוד ועוד. כיון שהיא עצמה חונכה במחלקה לפסיכלוגיה, היא אף עומדת לראיין מורות ומורים של הגיל הרך ולדובב אותם על הנושא. ישנם מחסומים של שפה בינינו, אבל מה עוד? הרגשתי מאוד 'בבית' בין אלה ואחרים שהתקבצו לסמינר. אפילו העובדה שהשיחה התקיימה כמובן באנגלית כמעט ולא עמדה למכשול מול תחושת הקירבה. עמדתי לאחר המפגש במסדרון, וחשבתי לעצמי בעברית - סדנא לארעא חד הוא? האם יש משהו מיוחד שאנו עושים ב'פסיכולוגיה עברית' והוא אחר? ממש אינני בטוחה. ומצד שני, כמה קל ונכון היה לראות את התלמידים האלה עוסקים במחקריהם אצלנו, וכמה חבל שהאוניברסיטאות בארץ אינן ששות לסוג כזה של עבודה.
מאת: פרופ. עמיה ליבליך פורסם ביום רביעי 10 פברואר 2010 חזרה לבלוג
addthis_pub = 'hebpsy';
בימים אלה של חופשת הסמסטר אני מבקרת בניו יורק, ובין סופת שלגים אחת לשנייה, פוגשת קבוצה של סטודנטים מקומיים לדוקטוראט שאני מדריכה בעצה טובה. לאמר פגישה שכזו אמש, אני נדהמת לגלות עד כמה דומים הנושאים והשיטות בהם עוסקים החוקרים הצעירים כאן - לנושאים הטובים והמוכרים שאני פוגשת בעבודות מוסמך ודוקטוראט במוסדות שבארץ, ובמיוחד בין המסגרות המאפשרות עבודות מחקר איכותניות. ובכן, אתמול דיברתי כאן באוניברסיטה עם: 1. בחור המתרגל מדיטציה ולומד בודהיזם, שעומד לערוך עבודת דוקטוראט על שני דורות של הגולים הטיבטים בארצות הברית. הוא מעוניין במיוחד לראיין קבוצה של גולים מ"הדור הראשון", כאלה שעברו בעצמם את הגירוש או הבריחה ממולדתם, ובהשוואה אליהם קבוצה של גולים מ"הדור השני", שנולדו בגלות, בהודו או בארצות הברית. האם וכיצד מועבר המטען התרבותי והנרטיב ההיסטורי של הגירוש והגעגוע למולדת מדור הגולים הראשון אל השני? 2. בחורה שהצטרפה במשך החודשים האחרונים למסע של פעילי שלום שעוברים ממקום למקום ברחבי העולם. היא עצמה ילידת צ'ילה, ומדברת בקלות בארבע שפות. המרואיינים שלה הינם 200 (!) ממשתתפי המסע, בני עמים שונים וגילים שונים, שאיתם היא שוחחה במהלך המסע, וכמובן הקליטה את השיחות. בעקבות ההדרכה שקיבלה ממני בשנה שעברה, היא לא "שואלת" אותם דבר, אלא "מבקשת" אותם לספר לה חוויה משמעותית מהמסע שהם עורכים. כרגע יש לה הרים של חומר, ועליה להחליט מה תעשה בו לעבודת המחקר שלה. 3. בחור ממוצא רוסי חוקר את סיפורי החיים של משוררים. הוא עצמו, כמובן, חוטא בכתיבת שירים בעצמו, ומקווה לעסוק בכך יותר אחרי הדוקטורט. בחור זה ראיין לעומק שלושה משוררים במטרה להבין את מקומה של היצירה בחייהם. הוא גם למד את מכלול היצירה שלהם, וחיפש מהי זהותם כפי שהיא מפציעה מתוך השירים. ממד נוסף שהוא מתעמק בו הוא מה הם חושבים זה על שירתו של זה. סיפרתי לו על דוקטור מיכל נחמיאס, שעשתה לפני שנים אחדות עבודה דומה ממש באוניברסיטה העברית בהדרכתי. הצרה היא שאיננו קורא עברית, ולא נותר לי אלא להבטיח שאשלח לו מהארץ את התקציר של עבודת הדוקטורט המרתקת הזו באנגלית. 4. בחורה בגיל העמידה, שואלת כיצד ניתן לספר לילדים קטנים על השואה. היא עצמה בת לניצולי שואה ואיננה שוכחת איך גילתה בהדרגה את הזוועות שעברו על הוריה. עתה היא חוקרת ספרות ילדים שיצאה לאור ומחפשת מהן הדרכים בהן מיוצגת השואה מול קוראים צעירים. כחוקרת במדעי החברה סיפרה לי בהשתאות כי יש באוניברסיטאות אחדות עכשיו מרכזי למידה בינתחומיים שנקראים "לימודי הילד" ומאגדים יחד חוקרים שעוסקים בהבטים הרבים של הילדות במבט בינתחומי -רופאים, פסיכולוגים, מחנכים ועוד ועוד. כיון שהיא עצמה חונכה במחלקה לפסיכלוגיה, היא אף עומדת לראיין מורות ומורים של הגיל הרך ולדובב אותם על הנושא. ישנם מחסומים של שפה בינינו, אבל מה עוד? הרגשתי מאוד 'בבית' בין אלה ואחרים שהתקבצו לסמינר. אפילו העובדה שהשיחה התקיימה כמובן באנגלית כמעט ולא עמדה למכשול מול תחושת הקירבה. עמדתי לאחר המפגש במסדרון, וחשבתי לעצמי בעברית - סדנא לארעא חד הוא? האם יש משהו מיוחד שאנו עושים ב'פסיכולוגיה עברית' והוא אחר? ממש אינני בטוחה. ומצד שני, כמה קל ונכון היה לראות את התלמידים האלה עוסקים במחקריהם אצלנו, וכמה חבל שהאוניברסיטאות בארץ אינן ששות לסוג כזה של עבודה.
מאת: פרופ. עמיה ליבליך פורסם ביום רביעי 10 פברואר 2010 חזרה לבלוג
יום שלישי, 27 באפריל 2010
צימאון - הרוחניות החדשה הדפס הדתיות החילונית הסמויה
צימאון - הרוחניות החדשה הדפס
הדתיות החילונית הסמויה מאת: רן להב 28/02/2005
קורס לסטודנטים לפילוסופיה על קשר בין אדם ואלוהים באוניברסיטת חיפה, הביא את הד"ר רן להב להכרה כי בישראל ישנו צמא עצום לרוחניות שאיננה קשורה עם מימסד דתי מכל סוג שהוא. רן להב מחפש אחר עיצוב מחודש לחוויה הדתית לסוגיה
לקראת תחילתה של שנת הלימודים באוניברסיטת חיפה נתבקשתי, כבשנים קודמות, להגדיר את נושא הקורס לתואר הראשון שעמדתי ללמד במחלקה לפילוסופיה. עלה בדעתי להיות נועז הפעם, לחרוג מן הנושאים האקדמיים הבטוחים ולעסוק בנושא הקרוב ללבי: אמונה באלוהים. אלוהים אינו נושא מבטיח באוניברסיטה חילונית והוא עשוי להרתיע רבים בעידן הספקני, השכלתני והפרגמטי שלנו. בכל זאת, החלטתי להסתכן וקיוויתי שיימצאו די תלמידים למלא את המיכסה המינימלית לקיומו של קורס. רשמתי בטופס את הכותרת: "אדם ואלוהים", והסברתי בקצרה שהקורס יעסוק בתפישות השונות בדבר היחס שבין האדם לאלוהיו.
כשהחלה ההרשמה, התקשרה אלי מזכירת החוג לפילוסופיה ושאלה אם אסכים להגדיל את מיכסת המשתתפים בקורס מעבר לשישים, בגלל ריבוי הסטודנטים הפונים. הסכמתי, כמובן, אבל התפלאתי: בשיעורי רשות בפילוסופיה לומדים בדרך-כלל בין עשרים לשלושים תלמידים. מי הם המתעניינים באלוהים?
שיערתי לתומי שאלו הם בוודאי יוצאי הודו, בוגרי האשראמים ומסיבות הסמים של גואה, ואולי גם חברים בכיתות של ה"עידן החדש". נאנחתי לעצמי והרהרתי, שאצטרך להקדיש את השיעורים הראשונים לדיון אקדמי אשר יעגן את הסטודנטים הללו בדרכי החשיבה הרציונלית, ויבהיר להם שאלוהים הוא יותר מחוויית "היי" רגעית.
עם תחילת הסמסטר עמדתי באולם רחב ידיים מול כשישים צעירים, שנראו סטודנטים רגילים. איש מהם לא לבש בגדי פשתן לבנים בנוסח הודו. לאחר שהסברתי את מסגרת הקורס וחובותיו, ביקשתי מהם לרשום על דף, בכמה שורות, מדוע באו לקורס ומהו הקשר האישי שלהם לנושא. כשקראתי את דבריהם, נדהמתי. רובם הגדול סיפרו שהם אינם מאמינים באלוהים ומעולם לא היתה להם כל שייכות לדת או לכת כלשהי. מדוע, אם כן, נרשמו לקורס? ההסבר הנפוץ היה: כדי להבין מה מניע בני-אדם להאמין באמונותיהם ולהתנהג בדרכיהם.
הנגיעה הדתית הראשונה
לאור הממצאים המפתיעים, שיניתי את התוכנית של השיעורים הראשונים והרחבתי את הדיון אל מעבר לגבולות הניתוח הרציונלי. התחלנו בחומר קריאה העוסק בחוויות דתיות (קראנו בספרו הקלאסי של ויליאם ג'יימס, "החוויה הדתית לסוגיה"), שכן הנושא ממחיש באופן ישיר וחי את הנגיעה הדתית הראשונה בלבו של האדם. בתחילה הביעו רבים מן הסטודנטים התנגדות רבה לאלוהים. הם הרבו לנגח את הדת כהמצאה אנושית, ואת האלוהים כאשליה מנחמת. אף שתגובתי היתה תמיד שאיננו צריכים להכריע אם אלוהים קיים, אלא להכיר את מאפייניה של התופעה הדתית לפני שנוכל להחליט אם היא אמיתית, רבים הצהירו באופן כמעט כפייתי שהחוויות האלו הן אשליה עצמית.
רק לאחר כשלושה או ארבעה שיעורים התפוגגה ההתנגדות של הסטודנטים. היה נדמה לי שהם פשוט למדו לשים בסוגריים את שאלת קיומו או אי-קיומו של האלוהים, ולהתעלם ממנה לצורך הדיון. אולם ככל שחלף הזמן, שמתי לב לשינוי. חלק מהסטודנטים הביעו את התפעלותם מהתיאורים של החוויות הדתיות, אחרים צידדו בתפישה דתית זו או אחרת. כמה תלמידים אף סיפרו לי, בתרגילים שהגישו או בשיחות אישיות לאחר השיעור, על חוויות רוחניות שחוו.
לאחר שסיימנו לדון בחוויה הדתית, המשכנו לשלושה נושאים נוספים: הפליאה והיראה הדתית, הכמיהה הדתית והאמונה הדתית. חומר הלימוד בכל אחד מארבעת נושאי הקורס שילב סיפורים אישיים מן הספרות המקצועית ותיאוריות כלליות של ההוגים המרכזיים. הופתעתי מעומק השינוי ביחסם של הסטודנטים, ורק בהסתכלות לאחור אני מבין מהו הגורם העיקרי שפתח את לבם: הדיונים וחומר הקריאה עסקו באלוהים ללא המטען הרבני של מצוות, ואיסורים, או פלפול תלמודי. דיברנו על החוויה – לא של אלוהים שקרע את הים וציווה עלינו להניח תפילין, אלא של הממשות האלוהית הנוגעת בלבו של האדם. קראנו על הכמיהה – לא לאלוהים של כיפות וציציות וסידורי תפילה, אלא לנוכחות שבפנימיותינו המעניקה לנו משמעות וביטחון; ולאלוהים האישי הזה, הנוגע בנו ושלבנו פונה אליו, תלמידים רבים יכלו לחוש חיבור אמיתי.
כאשר ביקשתי בסוף הסמסטר לתאר בכתב מה למדו הסטודנטים על הדתיות במשך הקורס (באופן אנונימי או בחתימת שמם, כרצונם), קיבלתי תשובות "דתיות" רבות, והציטוטים כאן כולם באישורם של בעלי הדברים. אחד התלמידים, אורן, כתב: "הקורס שימש למעשה 'טריגר' למה שהיה, ויש לי בפנים. לאחר ההבנה של החוויות הדתיות, הצלחתי לראשונה לחבר את כל מה שעברתי, ולכן החיבור לקורס היה ממשי ואישי. מחד גיסא, הקשבתי לך ולשאר הסטודנטים והצלחתי לחבר את כל החלקים המפוזרים שהיו בתוכי. ומאידך, החיבור אלי היה אוטומטי והנפש שבתוכי התחילה לשאוב את המידע שזרם והשתולל בחדר, כאילו סוף-סוף היא מקבלת תשובות...". בשיחה לאחר מכן סיפר אורן, שבעקבות הקורס נוכח לדעת שמאז ומתמיד היה טבוע בו "משהו" רוחני והוא תמיד חיפש אחריו, אבל עד עכשיו לא כל-כך שם לב לכך. "החברה המערבית מעודדת ריצה אחר תארים והישגיות, והריצה הזו מסתירה מאיתנו שאנחנו בחיפוש אחרי ה'משהו' הזה. הדבר הרוחני הזה טבוע בהמון אנשים. אני אישית מכיר כמה אנשים כאלה, אם כי הם לא מראים את זה כלפי חוץ, כי הם מפחדים מן התגובות. אבל כל אחד מחזיק חלק מהאלוהים בתוכו".
הילה, שגדלה בקיבוץ חילוני, כתבה: "האלוהים הוא בתוכי. ככה יותר קל לי למצוא מקום להאמין בו". כשביקשתי ממנה להסביר, סיפרה שפעם חוותה חוויה דתית אבל פטרה אותה כסתם רגש. "אלוהים היה מכוסה בשכבות-שכבות של 'לאכול כשר' ו'לא לנסוע בשבת', שתמיד עוררו בי 'אנטי'. הקורס הוריד מאלוהים את השכבות האלו. תמיד חשבתי שאלוהים שייך לאנשים שמקיימים מצוות. עכשיו אני יודעת שהוא כאן בפנים, ושאני יכולה לקבל ממנו כוחות, שחרור, ביטחון".
תלמידה אחרת, גם היא שמה הילה, כתבה: "אחרי זמן רב של הזנחה, האמונה שוב קיבלה מקום מרכזי בתודעתי... האמונה הפרטית הייחודית של כל אדם היא תמיד שם איתו, בנפשו, וההבדל הוא ביחס שהיא מקבלת ובמקום שהאדם מחליט לפנות לה בחייו... בעקבות הקורס החזרתי את האמונה למקום מרכזי בחיי. היא כבר לא ילדה מוזנחת".
ניר כתב: "מצאתי שאני לגמרי מאמין בניצוץ האלוהי, שקיים בכל אחד מאיתנו, ניצוץ שתר ומחפש אחר הקשר הרוחני עם ה'אחֵר לגמרי'" (כלומר, עם הממשות האלוהית, במונחים של ההוגה רודולף אוטו, שקראנו מתוך כתביו בקורס), והוסיף בעל-פה: "קשה לי לקרוא לדבר הזה, שאין לו צורה ואין לו פנים, אלוהים. אני סולד מהדת הממוסדת, וקשה לנתק את הפן הרוחני מהמימסד הדתי".
רובם הגדול של דפי המשוב שקיבלתי, כמו גם השיחות שניהלתי עם הסטודנטים, היו ברוח זו. בעקבות הקורס, נאמר לי, הם הכירו בדבר-מה שקודם לכן לא ניתנו לו ההזדמנות, המילים או הלגיטימציה להתבטא. הקורס לא נטע בהם דתיות חדשה, אלא עזר להם לגלות את הדתיות – ה"אמונה", ה"ניצוץ האלוהי", "משהו רוחני" – שכבר היתה חבויה בלבם.
היו, כמובן, כאלה שלא גילו אמונה בלבם, אולם נראה שגם הם למדו שהדתיות אינה סתם שטות של רפי השכל. כך, אדי, שהיה מן המתנגדים החריפים בשיעורים הראשונים, כתב לי כשבועיים לאחר תום הלימודים: "תודה לך על הקורס המעניין, שגרם אפילו למטריאליסט קיצוני כמוני להרהר בדברים מחדש. רציונליזציה כנגד הדת היא קלה כמו לירות בברווז יושב. למרבה הפלא, הברווז ממשיך לחיות באושר ובשלום".
דתיות ללא דת
ניתן להניח שתלמידי הקורס אינם יחידים במינם בחברה הישראלית, והם מייצגים רבים אחרים. אם כן, הרי מדובר בעמדה פנימית נפוצה בקרב הציבור ה"חילוני". אין היא "דתית" במובן של דת ממוסדת, משום שהאדם תופש את עמדתו כמבטאת מפגש אישי ואינטימי בינו לבין "כוח עליון" או "ניצוץ אלוהי" או "אלוהים", "ממשות", "נוכחות", "אור" וכו', מפגש שאין לו ולא כלום עם כלליה ואמונותיה של קבוצה דתית זו או אחרת. עם זאת, זוהי עמדה "דתית" במובן זה שהיא מבטאת פנייה אל המוחלט, אל הקדושה, אל האלוהי, אל שורש הממשות.
דתיות ללא דת זו נבדלת לא רק מן היהדות המסורתית, אלא גם מן הרוחניות של ה"עידן החדש" ושל דתות המזרח, משום שאינה מכילה תיאוריות ("ידע") על הנפש, על החיים לאחר המוות וכו', אין לה פרקטיקות מדיטטיביות ופולחניות מוגדרות, אין בה מורי-דרך וקהילות, וגם לא מתכונים לשיפור חייו של הפרט. זוהי דתיות ללא טכניקות, ללא גופי ידע, ללא ספרי קודש, ללא גורו או רב, ללא כללי פולחן. זוהי דתיותו של הלב.
למרות נפוצותה, איננו מרבים לשמוע על הדתיות הזו, הן בגלל אופייה האינטימי והן מפני שבעולם ה"חילוני" שורר הלך-רוח של חשד כלפי הדת ואף סלידה ממנה, מחד, ומכל דבר הנראה כחורג מגבולות הרציונליות, מאידך. התוצאה היא שאין זה קל לספר אפילו לחבר טוב על חוויות דתיות או על אמונה דתית, מחשש לתגובה ביקורתית או מלגלגת. ובכל זאת, דתיות "חילונית" זו קיימת, ונראה לי שזוהי הסיבה הסמויה לכך שסטודנטים רבים כל-כך נהרו אל קורס בעל שם דתי כל-כך.
לוּ: מפגש פנימי
המפגש האישי עם הנוכחות האלוהית מתבטא במגוון אופנים: בדממה פנימית, בגלי ריגוש העולים מאי-שם, בפליאה אל מול הטבע, בביטחון ומנוחה ושחרור פנימיים, בשיח פנימי עם אותה נוכחות, בבכי לא מובן הנובע ממעמקי הנפש, בזרימה חסרת מאמץ, בתחושה שהכול יפה ובהיר ונכון, ואף קדוש. אולם בגלל אופיו הפנימי, קשה להגדיר מפגש זה במאפיינים אוניברסליים. יש לספר עליו, כפי שהוא מתבטא בחייו של אדם זה או אחר, וביכולתי לספר רק על עצמי.
בספרי "לוּ: יומן פנימי", כיניתי את הנוכחות הפנימית הזו בשם "לוּ" (שם ששאלתי, בגלל צלילו, מלשונו של שבט נידח). תיארתי בו מסע הכולל חוויות רוחניות, מאבקים פנימיים, מפגשים עם אנשי דת והתבודדויות ממושכות. תחילה שמרתי את כתב-היד לעצמי ושיתפתי בו רק חברים מעטים. אולם כשהבנתי ש"לוּ" עולה גם בלבבות רבים אחרים, החלטתי להוציאו לאור.
את נגיעותיו הראשונות של ה"לוּ" חשתי בעת טיול שערכתי לבדי באלסקה, כהפוגה מן העבודה המפרכת והמתסכלת באוניברסיטה בטקסס שבארצות-הברית, שלימדתי בה אז:
"דבר-מה מוסיף לגעת אצלי בלב, לא מן הצד שלי, זה שאני מכיר, אלא מצדו האחר, הנסתר, מן הדופן החיצונית. דבר-מה דוחק ומתאווה להיכנס. מין רגשה מתרפקת ובוכה, דוחפת לעלות ולפרוץ מלמטה, תחת קרשי הרצפה פנימה אל תוכי, מתוך מצולה בלתי ידועה, ומשם למעלה, אל החזה והגרון. ואולי אין זה רגש כלל, אין הוא בא מן הכיוון המוכר של הרגשות הרגילים. באפרוריות הריקה של הכבישים אני חש בו לעתים: ים של כאב מתוק ומטהר, חמים ורחב" (רן להב, "לוּ: יומן פנימי", אסטרולוג, הוד-השרון, 2004, עמ' 32).
הנוכחות, שחדרה אל תוכי במפתיע, תלשה אותי מן המירוץ האקדמי אחר פרסומים ודרגות. כמיהה חדשה נבטה בי, להתקרב אל הממשות שנגעה בי. נודע לי על מנזר שתקנים בקרבת עיר מגוריי, והרעיון של התבודדות שקטה בטבע משך את לבי. כתבתי לראש המנזר, סיפרתי לו על חוויותי והסברתי שאינני נוצרי. הוא הזמין אותי לשבוע, "לבחון מה אלוהים רוצה לעשות" בחיי.
מאז הרביתי להתבודד במקומות שונים, אולם חוויה אחת שחוויתי ביער באותו שבוע ראשון נותרה בתוכי במשך שנים, כעמוד האש שהתווה את דרכי:
"וכאן, בעלייה, ירד עלי לוּ עצום… ומרגע זה משתתקות המילים בבואן לתאר את האינסוף האלוהי שעטף אותי בחסדו. העולם נפער בתוכי לקראת ממשות אחרת. נוכחות עצומה באה ועטפה וגדשה את כולי, גדולה מכל אפשרות של דמיון אנושי, אחרת לחלוטין, בעוצמה ובחסד ובקדושה שאין להם שיעור, מטביעה ומאיינת את הכול. 'כי גבר עלינו חסדו'.
"מוצף בחסד חם של אהבה שאין לה גבולות וסמיכה כזרם של פלדה רכה, עמדתי, ישבתי, ריחפתי – הלוּ נשר עלי מכל עבר כמו פתיתים של שלג, שטף אל תוכי כמו גלים, פעל במעמקיי את פעולתו. הוא עלה בתוכי עמוק מן העמוקים שברגשותי, קרוב אלי יותר משאני עצמי עם עצמי, נוגע בי במעמקים שמעולם לא ידעתי, בשורש מהותי...
"...כך עמדתי מתמוסס ונעלם ומתרומם ומתעלה, אני בלבה של הממשות הקדושה והיא בעמקי המקום שממנו נובט קיומי, מתייפח באהבה עצומה, בוכה מן המתיקות האינסופית שלא יכולתי להכילה. מים גדולים וטובים זרמו אל תוכי עוד ועוד, ואני לא יכולתי ללגום את כולם" (עמ' 56).
מאז למדתי שרבים חווים את נוכחות ה"לוּ", בעוצמות שונות ובאיכויות ובאופנים שונים. אבל כפי שהעידו התלמידים, רבים גם אינם מניחים לעצמם להיפתח אליה. בעולם הרציונלי והמהיר שלנו, תאב ההישגים והתוצאות, קל יותר לפטור תחושת נוכחות ממין זה כסתם מצב-רוח טוב ולהמשיך בעיסוקים העצמיים הישנים, במקום להשתיק את ה"אני" העסוק בעיסוקיו, לפתוח מרחב פנימי לנוכחות החדשה ולטפחה. ואף על פי כן, היא מוסיפה להופיע בפנימיותנו ולעלות בלבבות.
דתיות העתיד?
כמה אנשים "דתיים" שקראו את ספרי מצאו בו עניין, משום שבעיניהם רוחניות של "לוּ" היא התחלה של תנועה בכיוון הנכון. אם תמשיך בדרכך, כך רמזו לי, תגיע ליהדות המסורתית, תתחיל להניח תפילין ולאכול מזון כשר ולקבל על עצמך את סמכותם של החוקים הרבניים.
נראה לי שאנשים אלו טועים בהבנתה של מהות התופעה. רוחניות של "לוּ" אינה נקודת התחלה גרידא. אין היא זרע גולמי למשהו שעוד יצמח ויעלה, אלא עמדה רוחנית בשלה ומלאה, ואף יותר מזה: רוחניות העתיד.
הדתות המסורתיות הרגילו אותנו לחשוב על הדתיות כאפשרית רק בתוך מסגרת מוגדרת וסמכותית של עיקרי אמונה וידע מקודש, חוקי התנהגות, פולחנים ותרגילים רוחניים, כתבי קודש ומימסד דתי. כך הדבר בכל דת מסורתית בעולם, וכיתות ה"עידן החדש" הולכות בנאמנות בעקבותיהן. מנקודת מבט זו נדמה שכל עוד לא הגדרנו כללי תפילה ופולחן או מדיטציה, הרי עדיין לא הגענו, אנחנו רק בדרך.
רוחניות אישית-חופשית היתה קיימת תמיד, אולם עד כה רק כתופעה שולית. אני מאמין שהיום אנו מוכנים לה יותר מאי-פעם. רוח חדשה מנשבת באווירה התרבותית והרעיונית של ימינו. שהרי האדם כאינדיבידואל, כפרט שזהותו וערכו טמונים בייחודיותו, הוא תגלית חדשה. כך, הרעיונות של חופש המצפון והביטוי האישי, זכויותיו של הפרט, שוויון ערך האדם באשר הוא אדם – אלו ודומיהם התחילו לנבוט במערב רק ב-300 השנים האחרונות, ובעשורים האחרונים בלבד הגיעו לפריחה. תפישת אדם חדשה זו קוראת לגישה רוחנית מהפכנית, שעל-פיה האדם פוגש את אלוהיו כפרט ייחודי, ללא תיווכן של סמכויות דתיות ונוסחאות המתאימות לכול. אלא שהיהדות המסורתית, כמו דתות מסורתיות אחרות, עדיין לא עיכלה את הבשורה החדשה והיא דבקה בתפישה המיושנת של דחיסת האינדיבידואל אל תוך מסגרות מוכנות מראש.
עדות לשינוי העצום שעברה התרבות המערבית היא הרוח הפוסט-מודרניסטית שצצה ועלתה בשלושים השנים האחרונות, עם סיסמאות הרחוב הפופולריות שלה, כגון "הכול יחסי" או "כל אחד והאמת הסובייקטיבית שלו". על אף פשטנותן ושטחיותן של הסיסמאות הנפוצות הללו, יש בהן ניצוץ של תובנה חשובה: אדם בן-זמננו אינו בוטח עוד בנוסחאות אוניברסליות, והוא נכון לחיות בעולם שאין בו מסגרות מוצקות. במובן זה אנו חיים היום בתקופה חדשה, שלא היתה כמותה בתולדות העולם. בלבנו אנחנו מוכנים כבר לרוחניות מסוג חדש לחלוטין, לרוחניות של גישוש ללא תשובות סופיות ושורות תחתונות, של כמיהה ללא כללי מעשה ועיקרי אמונה, של אחווה רוחנית בין שונים, במקום ציות ותמימות דעים.
בישראל, כך נראה לי, מוכנוּת זו היא רבה במיוחד. צמא רוחני גדול קיים בארץ, כפי שמעידים גלי הצעירים הנוסעים להודו, הפופולריות הגואה של כיתות ה"עידן החדש", תופעת החוזרים בתשובה, וכן הסטודנטים בכיתה שלימדתי. אלא שמבחינתם של רבים, צמא זה אינו בא על סיפוקו בישיבות החרדיות, בתחליפים המימיים של הרפורמים או הקונסרבטיבים, וגם לא בתיאוריות הפנטסטיות של כיתות ה"עידן החדש". ומדרכו של צמא כזה, שהוא מוצא לבסוף ערוצים לבטא את עצמו. נראה לי שהאתגר העומד היום בפני הצמאים הללו הוא לפתח שפות רוחניות חדשות אשר יפְתְחו אופקים רוחניים שיש בהם כדי להרוות את הנפש החופשית, בלי לחנוק אותה בדוקטרינות ונוסחאות. ובכל הנוגע לאלו שהיהדות קרובה ללבם, האתגר הוא לפתוח אופקים שיהיו אמנם חופשיים ואישיים, אבל שפתם יהודית.
אני משער, שככל שתתפשט בארץ הדתיות של ה"לוּ", ככל שתעלה הבשורה החדשה ותקבל לגיטימציה בקרב הציבור הרחב, כן תיאבק בה יותר היהדות הממוסדת ותוקיע אותה כעיוות. אולם נראה לי שהתנגדות זו נידונה לכשלון. יותר מדי לבבות בחברה הישראלית כמהים לרוחניות חופשית או ליהדות של חופש פנימי, ורבים מדי נקעה נפשם מן המונופולין הרבני על הדתיות. יהי רצון שבמהפכת הדתיוּת החופשית הזו נהיה אנחנו, הישראלים, חלוצים עולמיים, כפי שהיינו, לפני אלפי שנים, חלוצי המהפכה המונותיאיסטית.
ד"ר רן להב הוא מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה
הכתבה פורסמה בגיליון מספר 26 של "ארץ אחרת". להזמנת הגיליון לחצו כאן
הדתיות החילונית הסמויה מאת: רן להב 28/02/2005
קורס לסטודנטים לפילוסופיה על קשר בין אדם ואלוהים באוניברסיטת חיפה, הביא את הד"ר רן להב להכרה כי בישראל ישנו צמא עצום לרוחניות שאיננה קשורה עם מימסד דתי מכל סוג שהוא. רן להב מחפש אחר עיצוב מחודש לחוויה הדתית לסוגיה
לקראת תחילתה של שנת הלימודים באוניברסיטת חיפה נתבקשתי, כבשנים קודמות, להגדיר את נושא הקורס לתואר הראשון שעמדתי ללמד במחלקה לפילוסופיה. עלה בדעתי להיות נועז הפעם, לחרוג מן הנושאים האקדמיים הבטוחים ולעסוק בנושא הקרוב ללבי: אמונה באלוהים. אלוהים אינו נושא מבטיח באוניברסיטה חילונית והוא עשוי להרתיע רבים בעידן הספקני, השכלתני והפרגמטי שלנו. בכל זאת, החלטתי להסתכן וקיוויתי שיימצאו די תלמידים למלא את המיכסה המינימלית לקיומו של קורס. רשמתי בטופס את הכותרת: "אדם ואלוהים", והסברתי בקצרה שהקורס יעסוק בתפישות השונות בדבר היחס שבין האדם לאלוהיו.
כשהחלה ההרשמה, התקשרה אלי מזכירת החוג לפילוסופיה ושאלה אם אסכים להגדיל את מיכסת המשתתפים בקורס מעבר לשישים, בגלל ריבוי הסטודנטים הפונים. הסכמתי, כמובן, אבל התפלאתי: בשיעורי רשות בפילוסופיה לומדים בדרך-כלל בין עשרים לשלושים תלמידים. מי הם המתעניינים באלוהים?
שיערתי לתומי שאלו הם בוודאי יוצאי הודו, בוגרי האשראמים ומסיבות הסמים של גואה, ואולי גם חברים בכיתות של ה"עידן החדש". נאנחתי לעצמי והרהרתי, שאצטרך להקדיש את השיעורים הראשונים לדיון אקדמי אשר יעגן את הסטודנטים הללו בדרכי החשיבה הרציונלית, ויבהיר להם שאלוהים הוא יותר מחוויית "היי" רגעית.
עם תחילת הסמסטר עמדתי באולם רחב ידיים מול כשישים צעירים, שנראו סטודנטים רגילים. איש מהם לא לבש בגדי פשתן לבנים בנוסח הודו. לאחר שהסברתי את מסגרת הקורס וחובותיו, ביקשתי מהם לרשום על דף, בכמה שורות, מדוע באו לקורס ומהו הקשר האישי שלהם לנושא. כשקראתי את דבריהם, נדהמתי. רובם הגדול סיפרו שהם אינם מאמינים באלוהים ומעולם לא היתה להם כל שייכות לדת או לכת כלשהי. מדוע, אם כן, נרשמו לקורס? ההסבר הנפוץ היה: כדי להבין מה מניע בני-אדם להאמין באמונותיהם ולהתנהג בדרכיהם.
הנגיעה הדתית הראשונה
לאור הממצאים המפתיעים, שיניתי את התוכנית של השיעורים הראשונים והרחבתי את הדיון אל מעבר לגבולות הניתוח הרציונלי. התחלנו בחומר קריאה העוסק בחוויות דתיות (קראנו בספרו הקלאסי של ויליאם ג'יימס, "החוויה הדתית לסוגיה"), שכן הנושא ממחיש באופן ישיר וחי את הנגיעה הדתית הראשונה בלבו של האדם. בתחילה הביעו רבים מן הסטודנטים התנגדות רבה לאלוהים. הם הרבו לנגח את הדת כהמצאה אנושית, ואת האלוהים כאשליה מנחמת. אף שתגובתי היתה תמיד שאיננו צריכים להכריע אם אלוהים קיים, אלא להכיר את מאפייניה של התופעה הדתית לפני שנוכל להחליט אם היא אמיתית, רבים הצהירו באופן כמעט כפייתי שהחוויות האלו הן אשליה עצמית.
רק לאחר כשלושה או ארבעה שיעורים התפוגגה ההתנגדות של הסטודנטים. היה נדמה לי שהם פשוט למדו לשים בסוגריים את שאלת קיומו או אי-קיומו של האלוהים, ולהתעלם ממנה לצורך הדיון. אולם ככל שחלף הזמן, שמתי לב לשינוי. חלק מהסטודנטים הביעו את התפעלותם מהתיאורים של החוויות הדתיות, אחרים צידדו בתפישה דתית זו או אחרת. כמה תלמידים אף סיפרו לי, בתרגילים שהגישו או בשיחות אישיות לאחר השיעור, על חוויות רוחניות שחוו.
לאחר שסיימנו לדון בחוויה הדתית, המשכנו לשלושה נושאים נוספים: הפליאה והיראה הדתית, הכמיהה הדתית והאמונה הדתית. חומר הלימוד בכל אחד מארבעת נושאי הקורס שילב סיפורים אישיים מן הספרות המקצועית ותיאוריות כלליות של ההוגים המרכזיים. הופתעתי מעומק השינוי ביחסם של הסטודנטים, ורק בהסתכלות לאחור אני מבין מהו הגורם העיקרי שפתח את לבם: הדיונים וחומר הקריאה עסקו באלוהים ללא המטען הרבני של מצוות, ואיסורים, או פלפול תלמודי. דיברנו על החוויה – לא של אלוהים שקרע את הים וציווה עלינו להניח תפילין, אלא של הממשות האלוהית הנוגעת בלבו של האדם. קראנו על הכמיהה – לא לאלוהים של כיפות וציציות וסידורי תפילה, אלא לנוכחות שבפנימיותינו המעניקה לנו משמעות וביטחון; ולאלוהים האישי הזה, הנוגע בנו ושלבנו פונה אליו, תלמידים רבים יכלו לחוש חיבור אמיתי.
כאשר ביקשתי בסוף הסמסטר לתאר בכתב מה למדו הסטודנטים על הדתיות במשך הקורס (באופן אנונימי או בחתימת שמם, כרצונם), קיבלתי תשובות "דתיות" רבות, והציטוטים כאן כולם באישורם של בעלי הדברים. אחד התלמידים, אורן, כתב: "הקורס שימש למעשה 'טריגר' למה שהיה, ויש לי בפנים. לאחר ההבנה של החוויות הדתיות, הצלחתי לראשונה לחבר את כל מה שעברתי, ולכן החיבור לקורס היה ממשי ואישי. מחד גיסא, הקשבתי לך ולשאר הסטודנטים והצלחתי לחבר את כל החלקים המפוזרים שהיו בתוכי. ומאידך, החיבור אלי היה אוטומטי והנפש שבתוכי התחילה לשאוב את המידע שזרם והשתולל בחדר, כאילו סוף-סוף היא מקבלת תשובות...". בשיחה לאחר מכן סיפר אורן, שבעקבות הקורס נוכח לדעת שמאז ומתמיד היה טבוע בו "משהו" רוחני והוא תמיד חיפש אחריו, אבל עד עכשיו לא כל-כך שם לב לכך. "החברה המערבית מעודדת ריצה אחר תארים והישגיות, והריצה הזו מסתירה מאיתנו שאנחנו בחיפוש אחרי ה'משהו' הזה. הדבר הרוחני הזה טבוע בהמון אנשים. אני אישית מכיר כמה אנשים כאלה, אם כי הם לא מראים את זה כלפי חוץ, כי הם מפחדים מן התגובות. אבל כל אחד מחזיק חלק מהאלוהים בתוכו".
הילה, שגדלה בקיבוץ חילוני, כתבה: "האלוהים הוא בתוכי. ככה יותר קל לי למצוא מקום להאמין בו". כשביקשתי ממנה להסביר, סיפרה שפעם חוותה חוויה דתית אבל פטרה אותה כסתם רגש. "אלוהים היה מכוסה בשכבות-שכבות של 'לאכול כשר' ו'לא לנסוע בשבת', שתמיד עוררו בי 'אנטי'. הקורס הוריד מאלוהים את השכבות האלו. תמיד חשבתי שאלוהים שייך לאנשים שמקיימים מצוות. עכשיו אני יודעת שהוא כאן בפנים, ושאני יכולה לקבל ממנו כוחות, שחרור, ביטחון".
תלמידה אחרת, גם היא שמה הילה, כתבה: "אחרי זמן רב של הזנחה, האמונה שוב קיבלה מקום מרכזי בתודעתי... האמונה הפרטית הייחודית של כל אדם היא תמיד שם איתו, בנפשו, וההבדל הוא ביחס שהיא מקבלת ובמקום שהאדם מחליט לפנות לה בחייו... בעקבות הקורס החזרתי את האמונה למקום מרכזי בחיי. היא כבר לא ילדה מוזנחת".
ניר כתב: "מצאתי שאני לגמרי מאמין בניצוץ האלוהי, שקיים בכל אחד מאיתנו, ניצוץ שתר ומחפש אחר הקשר הרוחני עם ה'אחֵר לגמרי'" (כלומר, עם הממשות האלוהית, במונחים של ההוגה רודולף אוטו, שקראנו מתוך כתביו בקורס), והוסיף בעל-פה: "קשה לי לקרוא לדבר הזה, שאין לו צורה ואין לו פנים, אלוהים. אני סולד מהדת הממוסדת, וקשה לנתק את הפן הרוחני מהמימסד הדתי".
רובם הגדול של דפי המשוב שקיבלתי, כמו גם השיחות שניהלתי עם הסטודנטים, היו ברוח זו. בעקבות הקורס, נאמר לי, הם הכירו בדבר-מה שקודם לכן לא ניתנו לו ההזדמנות, המילים או הלגיטימציה להתבטא. הקורס לא נטע בהם דתיות חדשה, אלא עזר להם לגלות את הדתיות – ה"אמונה", ה"ניצוץ האלוהי", "משהו רוחני" – שכבר היתה חבויה בלבם.
היו, כמובן, כאלה שלא גילו אמונה בלבם, אולם נראה שגם הם למדו שהדתיות אינה סתם שטות של רפי השכל. כך, אדי, שהיה מן המתנגדים החריפים בשיעורים הראשונים, כתב לי כשבועיים לאחר תום הלימודים: "תודה לך על הקורס המעניין, שגרם אפילו למטריאליסט קיצוני כמוני להרהר בדברים מחדש. רציונליזציה כנגד הדת היא קלה כמו לירות בברווז יושב. למרבה הפלא, הברווז ממשיך לחיות באושר ובשלום".
דתיות ללא דת
ניתן להניח שתלמידי הקורס אינם יחידים במינם בחברה הישראלית, והם מייצגים רבים אחרים. אם כן, הרי מדובר בעמדה פנימית נפוצה בקרב הציבור ה"חילוני". אין היא "דתית" במובן של דת ממוסדת, משום שהאדם תופש את עמדתו כמבטאת מפגש אישי ואינטימי בינו לבין "כוח עליון" או "ניצוץ אלוהי" או "אלוהים", "ממשות", "נוכחות", "אור" וכו', מפגש שאין לו ולא כלום עם כלליה ואמונותיה של קבוצה דתית זו או אחרת. עם זאת, זוהי עמדה "דתית" במובן זה שהיא מבטאת פנייה אל המוחלט, אל הקדושה, אל האלוהי, אל שורש הממשות.
דתיות ללא דת זו נבדלת לא רק מן היהדות המסורתית, אלא גם מן הרוחניות של ה"עידן החדש" ושל דתות המזרח, משום שאינה מכילה תיאוריות ("ידע") על הנפש, על החיים לאחר המוות וכו', אין לה פרקטיקות מדיטטיביות ופולחניות מוגדרות, אין בה מורי-דרך וקהילות, וגם לא מתכונים לשיפור חייו של הפרט. זוהי דתיות ללא טכניקות, ללא גופי ידע, ללא ספרי קודש, ללא גורו או רב, ללא כללי פולחן. זוהי דתיותו של הלב.
למרות נפוצותה, איננו מרבים לשמוע על הדתיות הזו, הן בגלל אופייה האינטימי והן מפני שבעולם ה"חילוני" שורר הלך-רוח של חשד כלפי הדת ואף סלידה ממנה, מחד, ומכל דבר הנראה כחורג מגבולות הרציונליות, מאידך. התוצאה היא שאין זה קל לספר אפילו לחבר טוב על חוויות דתיות או על אמונה דתית, מחשש לתגובה ביקורתית או מלגלגת. ובכל זאת, דתיות "חילונית" זו קיימת, ונראה לי שזוהי הסיבה הסמויה לכך שסטודנטים רבים כל-כך נהרו אל קורס בעל שם דתי כל-כך.
לוּ: מפגש פנימי
המפגש האישי עם הנוכחות האלוהית מתבטא במגוון אופנים: בדממה פנימית, בגלי ריגוש העולים מאי-שם, בפליאה אל מול הטבע, בביטחון ומנוחה ושחרור פנימיים, בשיח פנימי עם אותה נוכחות, בבכי לא מובן הנובע ממעמקי הנפש, בזרימה חסרת מאמץ, בתחושה שהכול יפה ובהיר ונכון, ואף קדוש. אולם בגלל אופיו הפנימי, קשה להגדיר מפגש זה במאפיינים אוניברסליים. יש לספר עליו, כפי שהוא מתבטא בחייו של אדם זה או אחר, וביכולתי לספר רק על עצמי.
בספרי "לוּ: יומן פנימי", כיניתי את הנוכחות הפנימית הזו בשם "לוּ" (שם ששאלתי, בגלל צלילו, מלשונו של שבט נידח). תיארתי בו מסע הכולל חוויות רוחניות, מאבקים פנימיים, מפגשים עם אנשי דת והתבודדויות ממושכות. תחילה שמרתי את כתב-היד לעצמי ושיתפתי בו רק חברים מעטים. אולם כשהבנתי ש"לוּ" עולה גם בלבבות רבים אחרים, החלטתי להוציאו לאור.
את נגיעותיו הראשונות של ה"לוּ" חשתי בעת טיול שערכתי לבדי באלסקה, כהפוגה מן העבודה המפרכת והמתסכלת באוניברסיטה בטקסס שבארצות-הברית, שלימדתי בה אז:
"דבר-מה מוסיף לגעת אצלי בלב, לא מן הצד שלי, זה שאני מכיר, אלא מצדו האחר, הנסתר, מן הדופן החיצונית. דבר-מה דוחק ומתאווה להיכנס. מין רגשה מתרפקת ובוכה, דוחפת לעלות ולפרוץ מלמטה, תחת קרשי הרצפה פנימה אל תוכי, מתוך מצולה בלתי ידועה, ומשם למעלה, אל החזה והגרון. ואולי אין זה רגש כלל, אין הוא בא מן הכיוון המוכר של הרגשות הרגילים. באפרוריות הריקה של הכבישים אני חש בו לעתים: ים של כאב מתוק ומטהר, חמים ורחב" (רן להב, "לוּ: יומן פנימי", אסטרולוג, הוד-השרון, 2004, עמ' 32).
הנוכחות, שחדרה אל תוכי במפתיע, תלשה אותי מן המירוץ האקדמי אחר פרסומים ודרגות. כמיהה חדשה נבטה בי, להתקרב אל הממשות שנגעה בי. נודע לי על מנזר שתקנים בקרבת עיר מגוריי, והרעיון של התבודדות שקטה בטבע משך את לבי. כתבתי לראש המנזר, סיפרתי לו על חוויותי והסברתי שאינני נוצרי. הוא הזמין אותי לשבוע, "לבחון מה אלוהים רוצה לעשות" בחיי.
מאז הרביתי להתבודד במקומות שונים, אולם חוויה אחת שחוויתי ביער באותו שבוע ראשון נותרה בתוכי במשך שנים, כעמוד האש שהתווה את דרכי:
"וכאן, בעלייה, ירד עלי לוּ עצום… ומרגע זה משתתקות המילים בבואן לתאר את האינסוף האלוהי שעטף אותי בחסדו. העולם נפער בתוכי לקראת ממשות אחרת. נוכחות עצומה באה ועטפה וגדשה את כולי, גדולה מכל אפשרות של דמיון אנושי, אחרת לחלוטין, בעוצמה ובחסד ובקדושה שאין להם שיעור, מטביעה ומאיינת את הכול. 'כי גבר עלינו חסדו'.
"מוצף בחסד חם של אהבה שאין לה גבולות וסמיכה כזרם של פלדה רכה, עמדתי, ישבתי, ריחפתי – הלוּ נשר עלי מכל עבר כמו פתיתים של שלג, שטף אל תוכי כמו גלים, פעל במעמקיי את פעולתו. הוא עלה בתוכי עמוק מן העמוקים שברגשותי, קרוב אלי יותר משאני עצמי עם עצמי, נוגע בי במעמקים שמעולם לא ידעתי, בשורש מהותי...
"...כך עמדתי מתמוסס ונעלם ומתרומם ומתעלה, אני בלבה של הממשות הקדושה והיא בעמקי המקום שממנו נובט קיומי, מתייפח באהבה עצומה, בוכה מן המתיקות האינסופית שלא יכולתי להכילה. מים גדולים וטובים זרמו אל תוכי עוד ועוד, ואני לא יכולתי ללגום את כולם" (עמ' 56).
מאז למדתי שרבים חווים את נוכחות ה"לוּ", בעוצמות שונות ובאיכויות ובאופנים שונים. אבל כפי שהעידו התלמידים, רבים גם אינם מניחים לעצמם להיפתח אליה. בעולם הרציונלי והמהיר שלנו, תאב ההישגים והתוצאות, קל יותר לפטור תחושת נוכחות ממין זה כסתם מצב-רוח טוב ולהמשיך בעיסוקים העצמיים הישנים, במקום להשתיק את ה"אני" העסוק בעיסוקיו, לפתוח מרחב פנימי לנוכחות החדשה ולטפחה. ואף על פי כן, היא מוסיפה להופיע בפנימיותנו ולעלות בלבבות.
דתיות העתיד?
כמה אנשים "דתיים" שקראו את ספרי מצאו בו עניין, משום שבעיניהם רוחניות של "לוּ" היא התחלה של תנועה בכיוון הנכון. אם תמשיך בדרכך, כך רמזו לי, תגיע ליהדות המסורתית, תתחיל להניח תפילין ולאכול מזון כשר ולקבל על עצמך את סמכותם של החוקים הרבניים.
נראה לי שאנשים אלו טועים בהבנתה של מהות התופעה. רוחניות של "לוּ" אינה נקודת התחלה גרידא. אין היא זרע גולמי למשהו שעוד יצמח ויעלה, אלא עמדה רוחנית בשלה ומלאה, ואף יותר מזה: רוחניות העתיד.
הדתות המסורתיות הרגילו אותנו לחשוב על הדתיות כאפשרית רק בתוך מסגרת מוגדרת וסמכותית של עיקרי אמונה וידע מקודש, חוקי התנהגות, פולחנים ותרגילים רוחניים, כתבי קודש ומימסד דתי. כך הדבר בכל דת מסורתית בעולם, וכיתות ה"עידן החדש" הולכות בנאמנות בעקבותיהן. מנקודת מבט זו נדמה שכל עוד לא הגדרנו כללי תפילה ופולחן או מדיטציה, הרי עדיין לא הגענו, אנחנו רק בדרך.
רוחניות אישית-חופשית היתה קיימת תמיד, אולם עד כה רק כתופעה שולית. אני מאמין שהיום אנו מוכנים לה יותר מאי-פעם. רוח חדשה מנשבת באווירה התרבותית והרעיונית של ימינו. שהרי האדם כאינדיבידואל, כפרט שזהותו וערכו טמונים בייחודיותו, הוא תגלית חדשה. כך, הרעיונות של חופש המצפון והביטוי האישי, זכויותיו של הפרט, שוויון ערך האדם באשר הוא אדם – אלו ודומיהם התחילו לנבוט במערב רק ב-300 השנים האחרונות, ובעשורים האחרונים בלבד הגיעו לפריחה. תפישת אדם חדשה זו קוראת לגישה רוחנית מהפכנית, שעל-פיה האדם פוגש את אלוהיו כפרט ייחודי, ללא תיווכן של סמכויות דתיות ונוסחאות המתאימות לכול. אלא שהיהדות המסורתית, כמו דתות מסורתיות אחרות, עדיין לא עיכלה את הבשורה החדשה והיא דבקה בתפישה המיושנת של דחיסת האינדיבידואל אל תוך מסגרות מוכנות מראש.
עדות לשינוי העצום שעברה התרבות המערבית היא הרוח הפוסט-מודרניסטית שצצה ועלתה בשלושים השנים האחרונות, עם סיסמאות הרחוב הפופולריות שלה, כגון "הכול יחסי" או "כל אחד והאמת הסובייקטיבית שלו". על אף פשטנותן ושטחיותן של הסיסמאות הנפוצות הללו, יש בהן ניצוץ של תובנה חשובה: אדם בן-זמננו אינו בוטח עוד בנוסחאות אוניברסליות, והוא נכון לחיות בעולם שאין בו מסגרות מוצקות. במובן זה אנו חיים היום בתקופה חדשה, שלא היתה כמותה בתולדות העולם. בלבנו אנחנו מוכנים כבר לרוחניות מסוג חדש לחלוטין, לרוחניות של גישוש ללא תשובות סופיות ושורות תחתונות, של כמיהה ללא כללי מעשה ועיקרי אמונה, של אחווה רוחנית בין שונים, במקום ציות ותמימות דעים.
בישראל, כך נראה לי, מוכנוּת זו היא רבה במיוחד. צמא רוחני גדול קיים בארץ, כפי שמעידים גלי הצעירים הנוסעים להודו, הפופולריות הגואה של כיתות ה"עידן החדש", תופעת החוזרים בתשובה, וכן הסטודנטים בכיתה שלימדתי. אלא שמבחינתם של רבים, צמא זה אינו בא על סיפוקו בישיבות החרדיות, בתחליפים המימיים של הרפורמים או הקונסרבטיבים, וגם לא בתיאוריות הפנטסטיות של כיתות ה"עידן החדש". ומדרכו של צמא כזה, שהוא מוצא לבסוף ערוצים לבטא את עצמו. נראה לי שהאתגר העומד היום בפני הצמאים הללו הוא לפתח שפות רוחניות חדשות אשר יפְתְחו אופקים רוחניים שיש בהם כדי להרוות את הנפש החופשית, בלי לחנוק אותה בדוקטרינות ונוסחאות. ובכל הנוגע לאלו שהיהדות קרובה ללבם, האתגר הוא לפתוח אופקים שיהיו אמנם חופשיים ואישיים, אבל שפתם יהודית.
אני משער, שככל שתתפשט בארץ הדתיות של ה"לוּ", ככל שתעלה הבשורה החדשה ותקבל לגיטימציה בקרב הציבור הרחב, כן תיאבק בה יותר היהדות הממוסדת ותוקיע אותה כעיוות. אולם נראה לי שהתנגדות זו נידונה לכשלון. יותר מדי לבבות בחברה הישראלית כמהים לרוחניות חופשית או ליהדות של חופש פנימי, ורבים מדי נקעה נפשם מן המונופולין הרבני על הדתיות. יהי רצון שבמהפכת הדתיוּת החופשית הזו נהיה אנחנו, הישראלים, חלוצים עולמיים, כפי שהיינו, לפני אלפי שנים, חלוצי המהפכה המונותיאיסטית.
ד"ר רן להב הוא מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה
הכתבה פורסמה בגיליון מספר 26 של "ארץ אחרת". להזמנת הגיליון לחצו כאן
יום רביעי, 31 במרץ 2010
ידיעות חדשותיות ייכתבו על ידי מחשב
האם את הכתבה הבאה שתקראו יכתוב מחשב?
מאת אסף שטול-טראורינג, כתב "הארץ" לענייני מדע
אתרים בארה"ב מפתחים אלגוריתם שמכין ידיעות חדשותיות מבלי מגע יד אדם
העיתונאים הלכו הביתה, רק המחשבים נשארו
תצלום: רויטרס המתמטיקאי אלן טורינג הציע ב-1950 מבחן פשוט שאמור לבדוק אם למכונה נתונה יש בינה מלאכותית: אדם המשמש שופט מנהל דיאלוג עם שני גורמים המוסתרים מעיניו: האחד המכונה העומדת למבחן והשני אדם מן השורה. אם השופט אינו יכול לקבוע מיהו האדם ומי המכונה, הרי שלמכונה בינה מלאכותית. רוב החוקרים מעריכים כי עוד ארוכה הדרך עד ליצירת מכונה שתעבור את מבחן טורינג בהצלחה. אולם יש הטוענים כי מחשבים מודרניים יצליחו לעבור ניסוי דומה - נקרא לו "מבחן טורינג העיתונאי" - כבר בעתיד הנראה לעין. מתכנתים אמריקאים מפתחים בימים אלה מודלים אלגוריתמיים לייצור ידיעות עיתונאיות; הם מקווים שבעתיד הקרוב לא יוכלו הקוראים-שופטים להבחין בהבדל בין ידיעות אלה לבין תוכן פרי מקלדתם של עיתונאים בשר ודם. בינתיים, העלבון שמור לכתבי הספורט בלבד. אתר הספורט האמריקאי StatSheet.com הודיע לפני כמה ימים כי בכוונתו להפיק באופן אוטומטי ידיעות העוסקות במשחקי ספורט, באמצעות מודלים אלגוריתמיים. מטרתו המוצהרת של האתר היא כי לפחות 90% מהקוראים לא יוכלו להבדיל בין הידיעות שנכתבו על ידי כתבים לבין הידיעות ש"נכתבו" על ידי האלגוריתם. המיזם של האתר צפוי לפעול בדומה למודל לייצור תוכן אוטומטי שפיתחה מעבדת Intelligent Information באוניברסיטת נורת'ווסטרן בארה"ב, בשיתוף פעולה עם בית הספר לעיתונות של האוניברסיטה. תוכנה שפיתחה המעבדה, הקרויה StatsMonkey, מייצרת באופן אוטומטי ידיעות ספורט מנתוני משחקים שמוזנים אליה. התוכנה אינה מחליפה רק את הכתב, אלא גם את העורך: לידיעה מצורפת כותרת מתאימה ותצלום של השחקן המרכזי במשחק. התוכנה, שמוגבלת כיום ליצירת ידיעות העוסקות במשחקי ספורט, בנויה על מודלים סטטיסטיים שמאפשרים את זיהויו של המידע החדש והחשוב ביותר בתוצאות משחק זה או אחר: התוכנה סורקת אחר שינויים בין תוצאות המשחק לתוצאות קודמות והסתברויות ניצחון. גם הפעולות והשחקנים המרכזיים במשחק מזוהים בצורה דומה. למערכת הממוחשבת ארכיון הכולל את הסוגים השונים של העלילות או הסיפורים שעשויים להיות לידיעה, כגון ניצחון שהושג בדקה ה-90 או תבוסה מוחצת של אחת הקבוצות. לטענת מפתחי התוכנה, ביכולתה אף לדווח על משחק מנקודת המבט של שתי הקבוצות המשחקות; קוראים המתלוננים על חוסר אובייקטיביות בדפי הספורט יראו בכך יתרון גדול. מטבע הדברים, הפיתוח מוגבל כעת לידיעות עשירות בנתונים, כגון אלה הנפוצות בעיתוני הספורט והכלכלה. מפתחי StatsMonkey מדגישים כי התוכנה אינה נועדה להחליף את העיתונאי, אלא להקל על עבודתו. "התוכנה יודעת איך והיכן למצוא מידע ונתונים, אך בסופו של דבר יהיה זה העיתונאי שיצטרך לתת את נקודת המבט האישית שלו לסיפור", אמרה לגרדיאן כריסטין המונד מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, "זה רק יעניק לעיתונאים עמדת פתיחה לעבוד איתה". כך מסר מחשבנו לענייני ספורטהקטע הבא, המתאר משחק בייסבול בליגת המכללות האמריקאית, נכתב במלואו באמצעות אלגוריתם (ותורגם על ידי מתרגם בשר ודם): "המגיש טוני בוצ'יפרו נשא על כתפיו את נבחרת הבייסבול של מישיגן סטייט ספרטנס ביום ראשון, והוביל אותה לניצחון 3-0 על נוטרדאם פייטינג אייריש (11-7) באצטדיון פרנק אק. בוצ'יפרו מנע מהפייטינג אייריש להשיג נקודות כלשהן בתשעת הסיבובים שבהם השתתף (12-4). הוא פסל חמישה חובטים ואפשר רק הליכה אחת ושלוש חבטות. משחקה הבא של מישיגן ייערך ב-26 במארס, באוקלנד".
יום שלישי, 9 בפברואר 2010
רעיונות לנושאים ולשאלות מחקר
דוגמאות מעבודות סמינריוניות (לקוח מהאו"פ)
בסעיף זה מובאות דוגמאות לסוגים שונים של עבודות סמינריוניות, מקצתן אמפיריות ומקצתן עיוניות. כל דוגמה כוללת פירוט של תחום המחקר, שאלת המחקר ושיטת המחקר. אפשר להעלות שאלות מחקר רבות בכל תחום מחקר, אך בדרך-כלל עליכם להתמקד בעבודתכם בשאלת מחקר מרכזית אחת. במקרים רבים אפשר ליישם יותר משיטת מחקר אחת כדי לענות על שאלת המחקר. בעבודתכם תיישמו לרוב שיטת מחקר עיקרית אחת, ולעתים תסתייעו גם בשיטות נוספות.
תחום המחקר:
מערכות מידע תחרותיות בשוק ההון בישראל.
שאלת המחקר:
האם אתר אינטרנט אינטראקטיבי הוא כורח אסטרטגי לבנקים ולבתי השקעות בניירות ערך הפועלים בישראל?
שיטת המחקר:
ניתוח תכנים וסוגי פעילויות באתרי אינטרנט של בנקים ובתי השקעות, וראיונות עומק עם מנהלי מערכות מידע בבנק קטן ובשני בתי השקעות.
תחום המחקר:
מיזמים משותפים בין-לאומיים.
שאלת המחקר:
כיצד משפיעים הבדלים בסוג התעשייה, בסוג הבעלות ובגודל חברות-האם על האפקטיביות של מיזמים משותפים בין-לאומיים?
שיטת המחקר:
ניתוח ספרות תאורטית ומחקרית בתחום שאלת המחקר.
תחום המחקר:
ניהול משאבי אנוש בין-לאומי.
שאלת המחקר:
האם אסטרטגיית פיקוח ושליטה צנטרליסטית בחברה רב-לאומית היא גורם בכישלון מוצביה במשימותיהם מעבר לים?
שיטת המחקר:
ניתוח ספרות תאורטית ומחקרית בתחום שאלת המחקר.
תחום המחקר:
היבטים כלכליים של תשתית הכבישים בישראל.
שאלת המחקר:
האם סלילת כביש חוצה ישראל תגדיל את סך הרווחה הכלכלית? ניתוח השפעותיו הסביבתיות של הכביש לעומת תועלתו למשק.
שיטת המחקר:
ניתוח מאמרים כלכליים וספרות מחקר בנושא השפעות חיצוניות וכלכלת תחבורה.
תחום המחקר:
היבטים כלכליים של מערכת החינוך בישראל.
שאלת המחקר:
מה עשויות להיות ההשלכות הכלכליות של הפרטת חלקים נוספים במערכת החינוך? בחינת השפעות ההפרטה על השוויוניות ועל הנטל הכלכלי הציבורי.
שיטת המחקר:
בחינת מערכת ההקצבות, ניתוח מאמרי מחקר כלכליים וספרות מחקר בנושא חינוך כמוצר ציבורי והפרטתו.
תחום המחקר:
הפרטת מונופולים.
שאלת המחקר:
האם יש להפריט את חברת החשמל בישראל? כיצד?
שיטת המחקר:
השוואת משק החשמל בישראל ובחו"ל ובחינת מאמרים בנושא הפרטת מונופולים וחשיפת חברות ממשלתיות לתחרות.
תחום המחקר:
שימוש בצבע בפרסום.
שאלת המחקר:
כיצד משפיע הצבע על זכירה של פרסומות מודפסות?
שיטת המחקר:
סקירת ספרות מחקרית וניסוי בקרב צרכנים.
תחום המחקר:
מוצרים "ירוקים" (ידידותיים לסביבה).
שאלת המחקר:
באיזו מידה "פרסום ירוק" משפיע על תדמית החברה המפרסמת ועל כוונת הקנייה של הצרכן?
שיטת המחקר:
ניתוח תוכן של כתבי עת בנושא פרסום תדמיתי ופרסום ירוק, ושאלון בקרב צרכנים.
תחום המחקר:
יחסי עבודה באוסטריה.
שאלת המחקר:
האם הביזור מפחית את עוצמתם של האיגודים המקצועיים באוסטריה?
שיטת המחקר:
ניתוח ספרות מקצועית וראיונות.
תחום המחקר:
מנגנונים ליישוב סכסוכי עבודה.
שאלת המחקר:
האם גישור הוא מנגנון יעיל ליישוב סכסוכים בעת החדשה?
שיטת המחקר:
חקר שביתת הרופאים בישראל בשנת 2000 באמצעות ניתוח ספרות מקצועית, אירועים וראיונות.
תחום המחקר:
התנהגות משיבים בסקרים ארגוניים רגישים.
שאלת המחקר:
האם יש קשר בין מידת האנונימיות ששיטת הסקר מאפשרת למרואיינים לבין איכות המידע שהם מוסרים?
שיטת המחקר:
השוואה בין שאלונים הנשלחים בדואר אלקטרוני לבין שאלונים הנשלחים בדואר פנימי בסקר שביעות רצון של עובדים בחברת מחשבים.
תחום המחקר:
בעיית הסירוב בסקרים.
שאלת המחקר:
מהם הגורמים לסירוב להשתתף בסקרים בקרב חברי קיבוצים בישראל?
שיטת המחקר:
סקר עמדות כלפי סקרים הכולל שאלות לגבי מידת האמון בממצאי סקרים, מידת הנכונות להשתתף בסקרים, תדירות ההשתתפות בסקרים ועוד.
תחום המחקר:
היבטים כלכליים של תגמול מנהלים בכירים.
שאלת המחקר:
מה הקשר בין גובה שכר המנהלים הבכירים לביצועי החברות?
שיטת המחקר:
ניתוח סטטיסטי של מדגם מייצג של חברות שניירות הערך שלהן נסחרים בבורסה בתל-אביב; הדוחות הכספיים שלהן משמשים כמקור לנתונים.
תחום המחקר:
הליכים לפתרון קונפליקטים.
שאלת המחקר:
בחינת ההליכים לפתרון קונפליקטים בנושאי משמעת במפגשי הנחיה באו"פ.
שיטת המחקר:
סקירת ספרות מחקרית ועריכת מחקר (העברת שאלונים למנחים וראיונות עם מנחים).
תחום המחקר:
כשלים פסיכולוגיים במשא ומתן.
שאלת המחקר:
השפעת "הכשל התגובתי" על תהליך המיקוח במשא ומתן.
שיטת המחקר:
סקירה וניתוח של ספרות מחקרית.
תחום המחקר:
אסטרטגיות וטקטיקות במשא ומתן.
שאלת המחקר:
ניתוח אסטרטגיות וטקטיקות במשא ומתן בין תחנת רדיו "101" לבין מפרסמים.
שיטת המחקר:
סקירת ספרות מחקרית וניתוח מקרה באמצעות שאלונים, ניתוח דוחות וסיכומי ישיבות.
תחום המחקר:
היבטים כלכליים של שביתות בישראל.
שאלת המחקר:
מהי העלות הכלכלית (במונחים של אובדן תוצר) של שביתות בשנה מסוימת בכל אחד מהענפים הכלכליים ובמשק כולו? האם קיימת מגמה לאורך זמן? מה משקלו של כל אחד מהענפים בסך העלות?
שיטת המחקר:
חישוב התוצר הרֵאלי ליום עבודה בכל אחד מהענפים הכלכליים, והכפלתו במספר ימי העבודה שאבדו באותו ענף בשנה הנידונה. התוצאה נותנת עלות כלכלית במונחים של אובדן תוצר.
בסעיף זה מובאות דוגמאות לסוגים שונים של עבודות סמינריוניות, מקצתן אמפיריות ומקצתן עיוניות. כל דוגמה כוללת פירוט של תחום המחקר, שאלת המחקר ושיטת המחקר. אפשר להעלות שאלות מחקר רבות בכל תחום מחקר, אך בדרך-כלל עליכם להתמקד בעבודתכם בשאלת מחקר מרכזית אחת. במקרים רבים אפשר ליישם יותר משיטת מחקר אחת כדי לענות על שאלת המחקר. בעבודתכם תיישמו לרוב שיטת מחקר עיקרית אחת, ולעתים תסתייעו גם בשיטות נוספות.
תחום המחקר:
מערכות מידע תחרותיות בשוק ההון בישראל.
שאלת המחקר:
האם אתר אינטרנט אינטראקטיבי הוא כורח אסטרטגי לבנקים ולבתי השקעות בניירות ערך הפועלים בישראל?
שיטת המחקר:
ניתוח תכנים וסוגי פעילויות באתרי אינטרנט של בנקים ובתי השקעות, וראיונות עומק עם מנהלי מערכות מידע בבנק קטן ובשני בתי השקעות.
תחום המחקר:
מיזמים משותפים בין-לאומיים.
שאלת המחקר:
כיצד משפיעים הבדלים בסוג התעשייה, בסוג הבעלות ובגודל חברות-האם על האפקטיביות של מיזמים משותפים בין-לאומיים?
שיטת המחקר:
ניתוח ספרות תאורטית ומחקרית בתחום שאלת המחקר.
תחום המחקר:
ניהול משאבי אנוש בין-לאומי.
שאלת המחקר:
האם אסטרטגיית פיקוח ושליטה צנטרליסטית בחברה רב-לאומית היא גורם בכישלון מוצביה במשימותיהם מעבר לים?
שיטת המחקר:
ניתוח ספרות תאורטית ומחקרית בתחום שאלת המחקר.
תחום המחקר:
היבטים כלכליים של תשתית הכבישים בישראל.
שאלת המחקר:
האם סלילת כביש חוצה ישראל תגדיל את סך הרווחה הכלכלית? ניתוח השפעותיו הסביבתיות של הכביש לעומת תועלתו למשק.
שיטת המחקר:
ניתוח מאמרים כלכליים וספרות מחקר בנושא השפעות חיצוניות וכלכלת תחבורה.
תחום המחקר:
היבטים כלכליים של מערכת החינוך בישראל.
שאלת המחקר:
מה עשויות להיות ההשלכות הכלכליות של הפרטת חלקים נוספים במערכת החינוך? בחינת השפעות ההפרטה על השוויוניות ועל הנטל הכלכלי הציבורי.
שיטת המחקר:
בחינת מערכת ההקצבות, ניתוח מאמרי מחקר כלכליים וספרות מחקר בנושא חינוך כמוצר ציבורי והפרטתו.
תחום המחקר:
הפרטת מונופולים.
שאלת המחקר:
האם יש להפריט את חברת החשמל בישראל? כיצד?
שיטת המחקר:
השוואת משק החשמל בישראל ובחו"ל ובחינת מאמרים בנושא הפרטת מונופולים וחשיפת חברות ממשלתיות לתחרות.
תחום המחקר:
שימוש בצבע בפרסום.
שאלת המחקר:
כיצד משפיע הצבע על זכירה של פרסומות מודפסות?
שיטת המחקר:
סקירת ספרות מחקרית וניסוי בקרב צרכנים.
תחום המחקר:
מוצרים "ירוקים" (ידידותיים לסביבה).
שאלת המחקר:
באיזו מידה "פרסום ירוק" משפיע על תדמית החברה המפרסמת ועל כוונת הקנייה של הצרכן?
שיטת המחקר:
ניתוח תוכן של כתבי עת בנושא פרסום תדמיתי ופרסום ירוק, ושאלון בקרב צרכנים.
תחום המחקר:
יחסי עבודה באוסטריה.
שאלת המחקר:
האם הביזור מפחית את עוצמתם של האיגודים המקצועיים באוסטריה?
שיטת המחקר:
ניתוח ספרות מקצועית וראיונות.
תחום המחקר:
מנגנונים ליישוב סכסוכי עבודה.
שאלת המחקר:
האם גישור הוא מנגנון יעיל ליישוב סכסוכים בעת החדשה?
שיטת המחקר:
חקר שביתת הרופאים בישראל בשנת 2000 באמצעות ניתוח ספרות מקצועית, אירועים וראיונות.
תחום המחקר:
התנהגות משיבים בסקרים ארגוניים רגישים.
שאלת המחקר:
האם יש קשר בין מידת האנונימיות ששיטת הסקר מאפשרת למרואיינים לבין איכות המידע שהם מוסרים?
שיטת המחקר:
השוואה בין שאלונים הנשלחים בדואר אלקטרוני לבין שאלונים הנשלחים בדואר פנימי בסקר שביעות רצון של עובדים בחברת מחשבים.
תחום המחקר:
בעיית הסירוב בסקרים.
שאלת המחקר:
מהם הגורמים לסירוב להשתתף בסקרים בקרב חברי קיבוצים בישראל?
שיטת המחקר:
סקר עמדות כלפי סקרים הכולל שאלות לגבי מידת האמון בממצאי סקרים, מידת הנכונות להשתתף בסקרים, תדירות ההשתתפות בסקרים ועוד.
תחום המחקר:
היבטים כלכליים של תגמול מנהלים בכירים.
שאלת המחקר:
מה הקשר בין גובה שכר המנהלים הבכירים לביצועי החברות?
שיטת המחקר:
ניתוח סטטיסטי של מדגם מייצג של חברות שניירות הערך שלהן נסחרים בבורסה בתל-אביב; הדוחות הכספיים שלהן משמשים כמקור לנתונים.
תחום המחקר:
הליכים לפתרון קונפליקטים.
שאלת המחקר:
בחינת ההליכים לפתרון קונפליקטים בנושאי משמעת במפגשי הנחיה באו"פ.
שיטת המחקר:
סקירת ספרות מחקרית ועריכת מחקר (העברת שאלונים למנחים וראיונות עם מנחים).
תחום המחקר:
כשלים פסיכולוגיים במשא ומתן.
שאלת המחקר:
השפעת "הכשל התגובתי" על תהליך המיקוח במשא ומתן.
שיטת המחקר:
סקירה וניתוח של ספרות מחקרית.
תחום המחקר:
אסטרטגיות וטקטיקות במשא ומתן.
שאלת המחקר:
ניתוח אסטרטגיות וטקטיקות במשא ומתן בין תחנת רדיו "101" לבין מפרסמים.
שיטת המחקר:
סקירת ספרות מחקרית וניתוח מקרה באמצעות שאלונים, ניתוח דוחות וסיכומי ישיבות.
תחום המחקר:
היבטים כלכליים של שביתות בישראל.
שאלת המחקר:
מהי העלות הכלכלית (במונחים של אובדן תוצר) של שביתות בשנה מסוימת בכל אחד מהענפים הכלכליים ובמשק כולו? האם קיימת מגמה לאורך זמן? מה משקלו של כל אחד מהענפים בסך העלות?
שיטת המחקר:
חישוב התוצר הרֵאלי ליום עבודה בכל אחד מהענפים הכלכליים, והכפלתו במספר ימי העבודה שאבדו באותו ענף בשנה הנידונה. התוצאה נותנת עלות כלכלית במונחים של אובדן תוצר.
יום שלישי, 2 בפברואר 2010
איך נשארים רלוונטיים?
איך נשארים רלוונטיים
למה שיחה בקפיטריה יעילה יותר משיחה באינטרנט? למה צריך לאתגר אנשים מוכשרים? וכיצד כל זה קשור לחדשנות ולהישרדות
ירון פשר
מחקר חדש, שנעשה בהארוורד ביזנס סקול, בדק ומצא שב-2008 נמכרו ברחבי העולם כ-22 מיליון ספרים בנושא עסקים. בהנחה שהשוק לספרים כאלה מייצג 20% מהאוכלוסיה האמריקאית, או 62 מיליון איש, המשמעות היא שכל רוכש פוטנציאלי קנה בערך שליש ספר בשנה שעברה. ישנם בערך כ-2,000 ספרי עסקים שיוצאים לאור בכל שנה - כך שהסבירות שמישהו יקנה את ספרו החדש של פרופ' גארי האמל היא בערך 35 ל-2,000, או 0.175%, לכן האמל תוהה בשביל מה לכתוב אותו מלכתחילה.
בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל", מעיד האמל על עצמו, כי הוא אינו חלק מאותם פרופסורים שיש להם משרד מלא ספרים מהרצפה עד התקרה. הוא טוען שלאף אחד אין זמן לקרוא כל-כך הרבה, כולל אקדמאים ואינטלקטואלים. להערכתו, אם הוא עצמו קרא 10% מתוך 500 הספרים שיושבים אצלו במשרד, אז מדובר בכמות מכובדת.
ולכן, כחלק מההסתגלות למציאות, האמל לא רוצה לכתוב עוד ספר. האמל טוען שכנראה התכונה הכי חשובה היום בכל ארגון היא כושר הסתגלות למציאות כשבעולם הפוך ובלתי יציב כמו זה שבו אנו חיים, כל ארגון באשר הוא מתנדנד על חבל דק בין חוסר רלוונטיות לחדשנות. אלא אם כן הארגון מסוגל להשתנות בקצב שבו השינוי מקיף אותו.
לצאת מהקופסה ולהסתגל לעתיד
בניגוד לנתח שוק או דיפרנציאציה של מוצר, סתגלנות של ארגון היא קונספט אבסטרקטי, אבל הגמול שהיא נותנת משתלם מאוד. ראשית, קרוב לוודאי שארגון בעל כושר הסתגלות גבוה יחוש בצורה פחות חדה ירידה בהכנסות. צניחה דרמטית בשווי שוק של חברה היא תוצר אופייני של כישלון להתאים את עצמה לבגרות בלתי נמנעת של מודל עסקי, או למצות יתרון מול מתחרה חדש ובלתי שגרתי.
חברה סתגלנית בודקת מחדש את האסטרטגיה שלה בלי צורך לעבור בשבילי החידלון, היא ממציאה עצמה מחדש לפני שהעתיד גונב ממנה את ההווה. כתוצאה מכך, היא תחוש בפחות טלטלות כלכליות. משקיעים אוהבים חברות שמדווחות על רווחים יציבים ומענישים כאלה שלא עושים כך.
חברה סתגלנית ממציאה עצמה מחדש לפני שהעתיד גונב ממנה את ההווה
ארגון סתגלני הוא כזה שיודע לזהות ולנצל הזדמנויות, ותמיד מגדיר מחדש את ליבת העיסוק שלו באופנים שפותחים צוהר חדש לצמיחה. אילו חברת Best buy, למשל, הייתה מזהה בזמן את ההזדמנות שבהזמנת DVD בדואר, היא הייתה משאירה את Netfix מאחור בתחום, וכך קוקה קולה יכלה להוביל בעסקי משקאות הספורט במקום Gatorade וג'נרל מוטורס יכלה להיות יצרנית ההיברידיות הגדולה בעולם, במקום טויוטה.
חברה שכל הזמן מחפשת אופקים חדשים תזכה גם ליתרון יחסי במשיכה ובשמירה על כישרונות בארגון. כשחברה שפעם הצליחה עולה על שרטון, בדרך-כלל העובדים הכי מוכשרים שלה לא נשארים לשאוב מים, אלא קופצים מהספינה הטובעת.
חברה דינאמית תצליח לשמור על עובדים שהם מעורבים יותר ונלהבים יותר להגיע לעבודה בכל יום, ולכן - פרודוקטיביים יותר. חברה כזו תהיה גם יותר פרואקטיבית במתן מענה לצרכים משתנים של לקוחותיה, כשהיא מגדירה מחדש את רף הציפיות של הלקוחות שלה באופן חיובי ובכך תגדיל משמעותית את נאמנות לקוחותיה.
אחרי שנים שבהן המנטרה הארגונית הייתה: "אנשים הם הנכס היקר לנו ביותר" - אין זה מקרי שחברות ענק כמו IBM, ג'נרל אלקטריק ופרוקטור אנד גאמבל שומרות על יציבות גם בתקופה של טלטלה עולמית. אין לדידם זמן טוב יותר מאשר תקופת מיתון במימדים היסטוריים בכדי לדחוף אנשים מחוץ לקופסה ולפתח איתם כיוונים חדשים.
משימות של פיתוח מנהלים הם השקעה, אז כמובן שישנן הוצאות לפני שיש החזר; הרי בכדי לשלוף מישהו מעבודה שבה הוא מתפקד טוב ולהציב אותו במקום יש להשקיע בכסף ובאתגר. אבל התוצאה היא שההחזר על ההשקעה הוא בקבלת מנהיג ומוביל דרך.
החברות הטובות ביותר תופרות משימות מהסוג הזה לסביבת העסקים העתידית ומסיבה זו פיתוח גלובלי הפך למימד המרכזי בקרב כל החברות בליגה הזו. ברבות מהן - כמו P&G (קולגייט-פלמוליב), ג'נרל אלקטריק, פפסי, ורבות בFortune 500- - מגיעים רוב הרווחים שלהן מחוץ לגבולות מדינת האם. כולן מאמינות שהתרחבות גלובלית צופנת בתוכה את ההזדמנות הגדולה ביותר שלהן לצמיחה ולעתים גם את האתגרים הגדולים ביותר.
ארגון סתגלני הוא כזה שיודע לזהות ולנצל הזדמנויות [אילוסטרציה: photos to go]
לאתגר את המצוינים ולחשוב רחוק
ראג' קאלאטור (Raj Kalathur) הוא אזרח אמריקני ממוצא הודי, העובד בשביל חברת Deere, יצרנית טרקטורים וציוד חקלאי. הוא אחראי על השיווק והמכירות של החברה במרבית אסיה ואפריקה - מקומות בהם ההיכרות עם החברה הוא מועט ביותר. החברה מחזיקה 50% מנתח השוק האמריקני, אבל קאלאטור אומר ש60% מהלקוחות הפוטנציאליים שלו בהודו, שהיא גם שוק הטרקטורים הגדול בעולם, מעולם לא שמעו על Deere. החברה בונה את קאלאטור ומכשירה אותו לעמוד בראש, מאז הגיח לחברה בקיץ 1996, בזמן שלמד ל- MBAשלו.
בשבוע הראשון לעבודה הם שלחו אותו לבייג'ינג - לברר יותר על תעשיית הבנקאות הסינית וכיצד אפשר לקבל מימון לעסקי הטרקטורים. לא היה לו שום ניסיון בשוק הסיני או בתחום הבנקאות. מאוחר יותר נתנו לו להיות אחראי על הלוגיסטיקה במפעל במקסיקו, וכל אתגר בנה אותו קצת יותר. הוא שייך לסוג העובדים שהחברה עלולה לאבד אחרי 15-7 שנות עבודה, אם לא ישקיעו בו ויאתגרו אותו מעבר לגבולות הרגילים, המצופים מעובד ממוצע.
כשחברה שפעם הצליחה עולה על שרטון, בדרך-כלל העובדים הכי מוכשרים שלה לא נשארים לשאוב מים, אלא קופצים מהספינה הטובעת
פיתוח תוכניות מסוג זה איננו משימה קלה. רבות הן החברות שיש בהן תרבות ארגונית של טווח קצר, שם קשה להעלות על הדעת להשקיע כסף בקטגוריה חדשה של השקעות, שתשתלם רק מאוחר יותר. ולכן פרספקטיבה היא המפתח, משום שחברות שנמצאות הרבה זמן בתעשייה ובשווקים מבינות שפיתוח מנהיגות הוא משחק ארוך טווח ומשתלם. "אנחנו בני 172 שנים, כך שאצלנו בישיבת הנהלה לא מסתכלים רק על השנה הבאה, אלא על כמה עשורים קדימה", אמר מנהל משאבי האנוש של Deere, ריצ'רד מקנאלי.
אלא שלא מספיק רק לדאוג להנהגה העתידית. בשביל להישאר רלוונטיים גם מחר, חברות מעבירות פארקים תעשייתיים שלמים למרכזי ערים ויוצרים פארקים מדעיים אורבאניים שבנויים להכיל את מיטב המוחות והכישרונות. עבור מרבית האמריקנים, המלה פארק תעשייתי מעלה אסוציאציה של קמפוסים יפים ומבנים נמוכי קומה מחוץ למרכזי הערים.
במשך 50 שנה, הארכיטיפ של מקומות כאלה היה פארק תעשייתי בגבעות שמחוץ לדורהם (Durham) בצפון קרוליינה. היום ענקיות ההיי-טק בונות את משכניהן בתוך מרכזי הערים הגדולות ליד אוניברסיטאות, במטרה לשתף איתן פעולה ולפתח ביחד את הדור הבא של עובדי ההיי-טק.
"אנשים הם הנכס היקר לנו ביותר" [אילוסטרציה: photos to go]
להתכנס בערים ולפגוש את הממציאים
בימי השיא שלה, חברת אוליבטי (Olivetii) העסיקה קרוב ל-3,000 עובדים בשכונה קשה של ברצלונה בייצור מכונות כתיבה. היום, אם נכנסים למה שהיה פעם המפעל הישן, מוצאים מתחם שיש בו ערב רב של שפות ותרבויות, המתמזגות במבנה חדשני של אינקובטור היי-טקי בעל ארבע קומות של בטון וזכוכית, המשמש כמשכנם של 55 סטרט-אפים המייצרים הכל, החל מקסדות לאופניים עם כריות אוויר פנימיות וכלה בשירות אודיו אונליין, שיש שקוראים לו הגוגל של המוזיקה.
רבים הם גם הפארקים החדשים בסין, בנסיכויות המפרץ הפרסי ובחלקים בארצות הברית, שבהם מדובר יותר בפיתוחי נדל"ן ראוותניים מאשר בהשקעה באנשים ובחדשנות. הרבה פעמים ממציאים צריכים רק מקום זול בסביבה בעלת גירויים חשיבתיים ותו לא.
אחרים טוענים שכבר אין צורך בפרויקטים גדולים כמו פארקים תעשייתיים, כשממציאים שונים נוהגים גם כך לשתף פעולה באינטרנט. הרי הטלקומוניקציה הזולה וישיבות-הווידיאו הפכו את התקשורת בין הממציאים לקלה גם במרחבי הזמן והגיאוגרפיה. ב-IBM טוענים ש-40% מהעובדים שלהם כלל לא עובדים במשרדים הפיזיים שלהם.
אבל גם המצדדים הגדולים ביותר של מקומות עבודה וירטואליים מודים שיש הרבה יתרונות לריכוז של מוחות יצירתיים, שיעבדו תחת קורת גג אחת. החדשנות שיכולה להתפתח משיחה בקפיטריה גדולה באופן משמעותי יותר מזו שעשויה להתפתח משיחה באינטרנט. הפיתרון בעיני רבים הוא פארקים תעשייתיים בלב החיים האורבאניים, מתוך אמונה שחדשנות צומחת כשיש קשר בין הממציאים לבין מה שקורה בערים הגדולות.
הכתבה התפרסמה במגזין סטטוס, ינואר 2010
למה שיחה בקפיטריה יעילה יותר משיחה באינטרנט? למה צריך לאתגר אנשים מוכשרים? וכיצד כל זה קשור לחדשנות ולהישרדות
ירון פשר
מחקר חדש, שנעשה בהארוורד ביזנס סקול, בדק ומצא שב-2008 נמכרו ברחבי העולם כ-22 מיליון ספרים בנושא עסקים. בהנחה שהשוק לספרים כאלה מייצג 20% מהאוכלוסיה האמריקאית, או 62 מיליון איש, המשמעות היא שכל רוכש פוטנציאלי קנה בערך שליש ספר בשנה שעברה. ישנם בערך כ-2,000 ספרי עסקים שיוצאים לאור בכל שנה - כך שהסבירות שמישהו יקנה את ספרו החדש של פרופ' גארי האמל היא בערך 35 ל-2,000, או 0.175%, לכן האמל תוהה בשביל מה לכתוב אותו מלכתחילה.
בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל", מעיד האמל על עצמו, כי הוא אינו חלק מאותם פרופסורים שיש להם משרד מלא ספרים מהרצפה עד התקרה. הוא טוען שלאף אחד אין זמן לקרוא כל-כך הרבה, כולל אקדמאים ואינטלקטואלים. להערכתו, אם הוא עצמו קרא 10% מתוך 500 הספרים שיושבים אצלו במשרד, אז מדובר בכמות מכובדת.
ולכן, כחלק מההסתגלות למציאות, האמל לא רוצה לכתוב עוד ספר. האמל טוען שכנראה התכונה הכי חשובה היום בכל ארגון היא כושר הסתגלות למציאות כשבעולם הפוך ובלתי יציב כמו זה שבו אנו חיים, כל ארגון באשר הוא מתנדנד על חבל דק בין חוסר רלוונטיות לחדשנות. אלא אם כן הארגון מסוגל להשתנות בקצב שבו השינוי מקיף אותו.
לצאת מהקופסה ולהסתגל לעתיד
בניגוד לנתח שוק או דיפרנציאציה של מוצר, סתגלנות של ארגון היא קונספט אבסטרקטי, אבל הגמול שהיא נותנת משתלם מאוד. ראשית, קרוב לוודאי שארגון בעל כושר הסתגלות גבוה יחוש בצורה פחות חדה ירידה בהכנסות. צניחה דרמטית בשווי שוק של חברה היא תוצר אופייני של כישלון להתאים את עצמה לבגרות בלתי נמנעת של מודל עסקי, או למצות יתרון מול מתחרה חדש ובלתי שגרתי.
חברה סתגלנית בודקת מחדש את האסטרטגיה שלה בלי צורך לעבור בשבילי החידלון, היא ממציאה עצמה מחדש לפני שהעתיד גונב ממנה את ההווה. כתוצאה מכך, היא תחוש בפחות טלטלות כלכליות. משקיעים אוהבים חברות שמדווחות על רווחים יציבים ומענישים כאלה שלא עושים כך.
חברה סתגלנית ממציאה עצמה מחדש לפני שהעתיד גונב ממנה את ההווה
ארגון סתגלני הוא כזה שיודע לזהות ולנצל הזדמנויות, ותמיד מגדיר מחדש את ליבת העיסוק שלו באופנים שפותחים צוהר חדש לצמיחה. אילו חברת Best buy, למשל, הייתה מזהה בזמן את ההזדמנות שבהזמנת DVD בדואר, היא הייתה משאירה את Netfix מאחור בתחום, וכך קוקה קולה יכלה להוביל בעסקי משקאות הספורט במקום Gatorade וג'נרל מוטורס יכלה להיות יצרנית ההיברידיות הגדולה בעולם, במקום טויוטה.
חברה שכל הזמן מחפשת אופקים חדשים תזכה גם ליתרון יחסי במשיכה ובשמירה על כישרונות בארגון. כשחברה שפעם הצליחה עולה על שרטון, בדרך-כלל העובדים הכי מוכשרים שלה לא נשארים לשאוב מים, אלא קופצים מהספינה הטובעת.
חברה דינאמית תצליח לשמור על עובדים שהם מעורבים יותר ונלהבים יותר להגיע לעבודה בכל יום, ולכן - פרודוקטיביים יותר. חברה כזו תהיה גם יותר פרואקטיבית במתן מענה לצרכים משתנים של לקוחותיה, כשהיא מגדירה מחדש את רף הציפיות של הלקוחות שלה באופן חיובי ובכך תגדיל משמעותית את נאמנות לקוחותיה.
אחרי שנים שבהן המנטרה הארגונית הייתה: "אנשים הם הנכס היקר לנו ביותר" - אין זה מקרי שחברות ענק כמו IBM, ג'נרל אלקטריק ופרוקטור אנד גאמבל שומרות על יציבות גם בתקופה של טלטלה עולמית. אין לדידם זמן טוב יותר מאשר תקופת מיתון במימדים היסטוריים בכדי לדחוף אנשים מחוץ לקופסה ולפתח איתם כיוונים חדשים.
משימות של פיתוח מנהלים הם השקעה, אז כמובן שישנן הוצאות לפני שיש החזר; הרי בכדי לשלוף מישהו מעבודה שבה הוא מתפקד טוב ולהציב אותו במקום יש להשקיע בכסף ובאתגר. אבל התוצאה היא שההחזר על ההשקעה הוא בקבלת מנהיג ומוביל דרך.
החברות הטובות ביותר תופרות משימות מהסוג הזה לסביבת העסקים העתידית ומסיבה זו פיתוח גלובלי הפך למימד המרכזי בקרב כל החברות בליגה הזו. ברבות מהן - כמו P&G (קולגייט-פלמוליב), ג'נרל אלקטריק, פפסי, ורבות בFortune 500- - מגיעים רוב הרווחים שלהן מחוץ לגבולות מדינת האם. כולן מאמינות שהתרחבות גלובלית צופנת בתוכה את ההזדמנות הגדולה ביותר שלהן לצמיחה ולעתים גם את האתגרים הגדולים ביותר.
ארגון סתגלני הוא כזה שיודע לזהות ולנצל הזדמנויות [אילוסטרציה: photos to go]
לאתגר את המצוינים ולחשוב רחוק
ראג' קאלאטור (Raj Kalathur) הוא אזרח אמריקני ממוצא הודי, העובד בשביל חברת Deere, יצרנית טרקטורים וציוד חקלאי. הוא אחראי על השיווק והמכירות של החברה במרבית אסיה ואפריקה - מקומות בהם ההיכרות עם החברה הוא מועט ביותר. החברה מחזיקה 50% מנתח השוק האמריקני, אבל קאלאטור אומר ש60% מהלקוחות הפוטנציאליים שלו בהודו, שהיא גם שוק הטרקטורים הגדול בעולם, מעולם לא שמעו על Deere. החברה בונה את קאלאטור ומכשירה אותו לעמוד בראש, מאז הגיח לחברה בקיץ 1996, בזמן שלמד ל- MBAשלו.
בשבוע הראשון לעבודה הם שלחו אותו לבייג'ינג - לברר יותר על תעשיית הבנקאות הסינית וכיצד אפשר לקבל מימון לעסקי הטרקטורים. לא היה לו שום ניסיון בשוק הסיני או בתחום הבנקאות. מאוחר יותר נתנו לו להיות אחראי על הלוגיסטיקה במפעל במקסיקו, וכל אתגר בנה אותו קצת יותר. הוא שייך לסוג העובדים שהחברה עלולה לאבד אחרי 15-7 שנות עבודה, אם לא ישקיעו בו ויאתגרו אותו מעבר לגבולות הרגילים, המצופים מעובד ממוצע.
כשחברה שפעם הצליחה עולה על שרטון, בדרך-כלל העובדים הכי מוכשרים שלה לא נשארים לשאוב מים, אלא קופצים מהספינה הטובעת
פיתוח תוכניות מסוג זה איננו משימה קלה. רבות הן החברות שיש בהן תרבות ארגונית של טווח קצר, שם קשה להעלות על הדעת להשקיע כסף בקטגוריה חדשה של השקעות, שתשתלם רק מאוחר יותר. ולכן פרספקטיבה היא המפתח, משום שחברות שנמצאות הרבה זמן בתעשייה ובשווקים מבינות שפיתוח מנהיגות הוא משחק ארוך טווח ומשתלם. "אנחנו בני 172 שנים, כך שאצלנו בישיבת הנהלה לא מסתכלים רק על השנה הבאה, אלא על כמה עשורים קדימה", אמר מנהל משאבי האנוש של Deere, ריצ'רד מקנאלי.
אלא שלא מספיק רק לדאוג להנהגה העתידית. בשביל להישאר רלוונטיים גם מחר, חברות מעבירות פארקים תעשייתיים שלמים למרכזי ערים ויוצרים פארקים מדעיים אורבאניים שבנויים להכיל את מיטב המוחות והכישרונות. עבור מרבית האמריקנים, המלה פארק תעשייתי מעלה אסוציאציה של קמפוסים יפים ומבנים נמוכי קומה מחוץ למרכזי הערים.
במשך 50 שנה, הארכיטיפ של מקומות כאלה היה פארק תעשייתי בגבעות שמחוץ לדורהם (Durham) בצפון קרוליינה. היום ענקיות ההיי-טק בונות את משכניהן בתוך מרכזי הערים הגדולות ליד אוניברסיטאות, במטרה לשתף איתן פעולה ולפתח ביחד את הדור הבא של עובדי ההיי-טק.
"אנשים הם הנכס היקר לנו ביותר" [אילוסטרציה: photos to go]
להתכנס בערים ולפגוש את הממציאים
בימי השיא שלה, חברת אוליבטי (Olivetii) העסיקה קרוב ל-3,000 עובדים בשכונה קשה של ברצלונה בייצור מכונות כתיבה. היום, אם נכנסים למה שהיה פעם המפעל הישן, מוצאים מתחם שיש בו ערב רב של שפות ותרבויות, המתמזגות במבנה חדשני של אינקובטור היי-טקי בעל ארבע קומות של בטון וזכוכית, המשמש כמשכנם של 55 סטרט-אפים המייצרים הכל, החל מקסדות לאופניים עם כריות אוויר פנימיות וכלה בשירות אודיו אונליין, שיש שקוראים לו הגוגל של המוזיקה.
רבים הם גם הפארקים החדשים בסין, בנסיכויות המפרץ הפרסי ובחלקים בארצות הברית, שבהם מדובר יותר בפיתוחי נדל"ן ראוותניים מאשר בהשקעה באנשים ובחדשנות. הרבה פעמים ממציאים צריכים רק מקום זול בסביבה בעלת גירויים חשיבתיים ותו לא.
אחרים טוענים שכבר אין צורך בפרויקטים גדולים כמו פארקים תעשייתיים, כשממציאים שונים נוהגים גם כך לשתף פעולה באינטרנט. הרי הטלקומוניקציה הזולה וישיבות-הווידיאו הפכו את התקשורת בין הממציאים לקלה גם במרחבי הזמן והגיאוגרפיה. ב-IBM טוענים ש-40% מהעובדים שלהם כלל לא עובדים במשרדים הפיזיים שלהם.
אבל גם המצדדים הגדולים ביותר של מקומות עבודה וירטואליים מודים שיש הרבה יתרונות לריכוז של מוחות יצירתיים, שיעבדו תחת קורת גג אחת. החדשנות שיכולה להתפתח משיחה בקפיטריה גדולה באופן משמעותי יותר מזו שעשויה להתפתח משיחה באינטרנט. הפיתרון בעיני רבים הוא פארקים תעשייתיים בלב החיים האורבאניים, מתוך אמונה שחדשנות צומחת כשיש קשר בין הממציאים לבין מה שקורה בערים הגדולות.
הכתבה התפרסמה במגזין סטטוס, ינואר 2010
יום שבת, 30 בינואר 2010
כללי-זהב לכתיבת עבודה אקדמית (בע"מ)
כללי זהב לכתיבת עבודה אקדמית*
כתיבת עבודה אקדמית הינה גולת הכותרת של תואר אקדמי, בה הסטודנט אמור להשתמש בכל הידע והמיומנויות שצבר לאורך התואר כדי ליצור יצירה עצמאית משלו, שתוסיף לידע האקדמי הקיים בתחומו.
חלק מהסטודנטים רואים בכתיבת העבודה האקדמית מטלה קלה ומהנה, וצולחים אותה במהירות. חלק אחר מהסטודנטים הוא פחות בר מזל, ונתקע בכתיבת העבודה, לפעמים לתקופה של שנים – מה שעשוי לתרום לתחושות תסכול ויאוש, ואפילו לדחות את האפשרות לקבלת תואר אקדמי.
למען אלו ולמען אלו, קיבצתי כאן חמש עצות זהב לכותב עבודה אקדמית – שנובעות מניסיון שנצבר בשנים רבות של ליווי סטודנטים הכותבים עבודות כאלו.
כלל ראשון: תכנון: חשוב מאוד לתכנן מראש את כל שלבי העבודה, ואיך שלבי העבודה מתחברים. תכנון נכון של העבודה ימנע, למשל, מהסטודנט את התסכול לגלות בדיעבד שהוא צריך לחזור ולבצע את עבודת השדה במחקר, מאחר ואין לו יכולת לקשר אותה לכלל העבודה האקדמית. תכנון נכון של העבודה כולל, בין היתר:
- בחירה מתאימה של נושא לעבודה (לא נושא ספציפי מידי שאין לגביו ספרות מקצועית, ולא נושא רחב מידי שיגרום לנו להתפזר)
- הגדרה של הקשר בין שאלות המחקר לשאלוני המחקר.
- הגדרה נכונה של משתני המחקר.
- בחינת היכולת לבדוק את השערות המחקר בכלים סטטיסטיים, לאור מאפייני משתני המחקר.
כלל שני: הבנה: חשוב מאוד שהסטודנט יבין בכל אחד משלבי הכנת העבודה האקדמית מה הוא עושה, ואיך הדברים מתקשרים לכל השלבים האחרים של כתיבת העבודה. חוסר הבנה של מטרות המחקר, משתני המחקר והספרות המחקרית – היא הגורם העיקרי לאי הבנות וטעויות מתודולוגיות ולכתיבה של עבודה ברמה נמוכה, שתצריך עוד ועוד תיקונים.
כלל שלישי: הפעילו את המנחה: הפרוצדורה של קבלת אישור מהמנחה להצעת המחקר, ושאלון המחקר נראית אולי מחסום בירוקרטי שצריך לעבור אותו – אבל האמת היא שזו הדרך שלכם לוודא שאתם עומדים לצאת לדרך כתיבת העבודה ללא תקלות. חשוב מאוד לערב את המנחה בכל שלב קריטי של כתיבת העבודה, ולקבל ממנו אישורים פורמליים לביצוע העבודה. אל תוותרו למנחים אפטיים ולא משתפי פעולה – זו זכותכם לקבל מהמנחה סיוע בכתיבת העבודה.
כלל רביעי: אל תדחו: יותר מידי עבודות אקדמיות נמרחות יותר מידי זמן משום שהסטודנטים דוחים את ההתמודדות איתן. דחיה של הכתיבה משמעותה שיכחה של הנושאים העיקריים שבהם עוסקת העבודה, ובניית מחסום פסיכולוגי בפני החזרה לכתיבת העבודה. אל תדחו – כתבו את העבודה עד כמה שניתן ברצף, והגדירו לעצמכם מסגרת זמן לסיום המטלה.
כלל חמישי: התייעצו: כתיבת עבודה אקדמית הינה מטלה סבוכה, ומרבית הסטודנטים יתקלו בשלב זה או אחר של העבודה בצורך להתייעץ על כתיבת העבודה. התייעצות כזו עשויה להבהיר נקודות לא ברורות, להקל על כתיבת העבודה ולהעלות רעיונות חדשים שיכללו בעבודה, ולכן - מהווה עבור סטודנטים רבים את ההבדל בין עבודה בינונית לעבודה מנצחת שנכתבת בסטנדרטים אקדמיים גבוהים (ומקבלת ציון בהתאם).
*הכתבה באדיבות קובי לרר בעל ניסיון של 16 שנה בביצוע מחקרי שוק, במסגרת גופי מחקר גדולים וכעצמאי.
כתיבת עבודה אקדמית הינה גולת הכותרת של תואר אקדמי, בה הסטודנט אמור להשתמש בכל הידע והמיומנויות שצבר לאורך התואר כדי ליצור יצירה עצמאית משלו, שתוסיף לידע האקדמי הקיים בתחומו.
חלק מהסטודנטים רואים בכתיבת העבודה האקדמית מטלה קלה ומהנה, וצולחים אותה במהירות. חלק אחר מהסטודנטים הוא פחות בר מזל, ונתקע בכתיבת העבודה, לפעמים לתקופה של שנים – מה שעשוי לתרום לתחושות תסכול ויאוש, ואפילו לדחות את האפשרות לקבלת תואר אקדמי.
למען אלו ולמען אלו, קיבצתי כאן חמש עצות זהב לכותב עבודה אקדמית – שנובעות מניסיון שנצבר בשנים רבות של ליווי סטודנטים הכותבים עבודות כאלו.
כלל ראשון: תכנון: חשוב מאוד לתכנן מראש את כל שלבי העבודה, ואיך שלבי העבודה מתחברים. תכנון נכון של העבודה ימנע, למשל, מהסטודנט את התסכול לגלות בדיעבד שהוא צריך לחזור ולבצע את עבודת השדה במחקר, מאחר ואין לו יכולת לקשר אותה לכלל העבודה האקדמית. תכנון נכון של העבודה כולל, בין היתר:
- בחירה מתאימה של נושא לעבודה (לא נושא ספציפי מידי שאין לגביו ספרות מקצועית, ולא נושא רחב מידי שיגרום לנו להתפזר)
- הגדרה של הקשר בין שאלות המחקר לשאלוני המחקר.
- הגדרה נכונה של משתני המחקר.
- בחינת היכולת לבדוק את השערות המחקר בכלים סטטיסטיים, לאור מאפייני משתני המחקר.
כלל שני: הבנה: חשוב מאוד שהסטודנט יבין בכל אחד משלבי הכנת העבודה האקדמית מה הוא עושה, ואיך הדברים מתקשרים לכל השלבים האחרים של כתיבת העבודה. חוסר הבנה של מטרות המחקר, משתני המחקר והספרות המחקרית – היא הגורם העיקרי לאי הבנות וטעויות מתודולוגיות ולכתיבה של עבודה ברמה נמוכה, שתצריך עוד ועוד תיקונים.
כלל שלישי: הפעילו את המנחה: הפרוצדורה של קבלת אישור מהמנחה להצעת המחקר, ושאלון המחקר נראית אולי מחסום בירוקרטי שצריך לעבור אותו – אבל האמת היא שזו הדרך שלכם לוודא שאתם עומדים לצאת לדרך כתיבת העבודה ללא תקלות. חשוב מאוד לערב את המנחה בכל שלב קריטי של כתיבת העבודה, ולקבל ממנו אישורים פורמליים לביצוע העבודה. אל תוותרו למנחים אפטיים ולא משתפי פעולה – זו זכותכם לקבל מהמנחה סיוע בכתיבת העבודה.
כלל רביעי: אל תדחו: יותר מידי עבודות אקדמיות נמרחות יותר מידי זמן משום שהסטודנטים דוחים את ההתמודדות איתן. דחיה של הכתיבה משמעותה שיכחה של הנושאים העיקריים שבהם עוסקת העבודה, ובניית מחסום פסיכולוגי בפני החזרה לכתיבת העבודה. אל תדחו – כתבו את העבודה עד כמה שניתן ברצף, והגדירו לעצמכם מסגרת זמן לסיום המטלה.
כלל חמישי: התייעצו: כתיבת עבודה אקדמית הינה מטלה סבוכה, ומרבית הסטודנטים יתקלו בשלב זה או אחר של העבודה בצורך להתייעץ על כתיבת העבודה. התייעצות כזו עשויה להבהיר נקודות לא ברורות, להקל על כתיבת העבודה ולהעלות רעיונות חדשים שיכללו בעבודה, ולכן - מהווה עבור סטודנטים רבים את ההבדל בין עבודה בינונית לעבודה מנצחת שנכתבת בסטנדרטים אקדמיים גבוהים (ומקבלת ציון בהתאם).
*הכתבה באדיבות קובי לרר בעל ניסיון של 16 שנה בביצוע מחקרי שוק, במסגרת גופי מחקר גדולים וכעצמאי.
הירשם ל-
רשומות (Atom)