יום שלישי, 31 במרץ 2009

איך בוחרים נושא לעבודת מחקר- באדיבו האו"פ

2. בחירת נושא העבודה



פרק זה עוסק בהיבטים המתודולוגיים של בחירת נושא העבודה. בשלב זה עליכם להגדיר את תחום המחקר, את שאלת המחקר ואת שיטת המחקר סעיפים 2.1, 2.2

ו-2.3 מסבירים את המושגים האלה. בסעיף 2.4 מובאות דוגמאות מעבודות סמינריוניות הממחישות את הקשר שבין תחום המחקר, שאלת המחקר ושיטת המחקר. כן עליכם לוודא שהנושא שבחרתם מתאים לכתיבת עבודה סמינריונית, ושעומדים לרשותכם כל האמצעים והידע הנחוצים להכנת העבודה. סעיף 2.5 יסייע לכם בבקרה על נושא העבודה.




2.1 תחום המחקר


2.2 שאלת המחקר


2.3 סוגי עבודות ושיטות מחקר


2.4 דוגמאות מעבודות סמינריוניות


2.5 בקרה על נושא העבודה






2.1 תחום המחקר


העבודה אמורה לעסוק בתחום מחקר ותאוריה אקדמי כגון "ארגונים עסקיים ואיכות הסביבה", "יחסי עבודה", "סיכונים במערכות מידע אסטרטגיות", "פיקוח ממשלתי", "מוצרים ציבוריים", "שוויון הזדמנויות בין המינים" ו"אסטרטגיות שיווק בין-לאומיות". כל עבודה סמינריונית חייבת לעשות שימוש בַּמושגים ובכלי המחקר שפותחו בתחום המחקר שנבחר.



2.2 שאלת המחקר


שאלת המחקר היא סוגיה הנוגעת לתחום המחקר שאתם מתכוונים לעסוק בו בעבודתכם. מטרת העבודה לענות על שאלת המחקר. שאלת המחקר צריכה להיות בת-חקירה, מעניינת מבחינה מדעית ומותאמת להיקפה של עבודה סמינריונית. יש לנסח את שאלת המחקר באופן שיוביל להעלאת השערות שייבדקו בעבודת המחקר.



המאפיינים של שאלת מחקר טובה הם:



השאלה ברורה ומוגדרת היטב.


השאלה משמשת בסיס לניסוח השערות המחקר.


השאלה ניתנת לאופרציונליזציה – כלומר, אפשר למדוד את המשתנים שהשאלה


נוגעת אליהם.


השאלה תוחמת את נושא הדיון לפרק זמן מוגדר.


אפשר להצדיק את ההתמקדות בגורמים הנחקרים ולא בגורמים אחרים.


אפשר להשיג את הנתונים שעליהם מבקשים להסתמך.



דוגמאות לשאלות מחקר:



איך התמודדה רשות הדואר עם האיומים וההזדמנויות שהציב המסחר האלקטרוני


בתחילת המאה העשרים ואחת?


האם חל שינוי במעמד הנשים בצה"ל בעקבות בג"ץ אליס מילר?


איך התמודדה חברת בורגר-ראנץ' עם כניסת מקדונלד'ס לשוק הישראלי?


אילו שינויים ארגוניים נעשו ב"תנובה" בעקבות פרשת הסיליקון?


משנתו של אדם סמית בראי התכנית הכלכלית של ממשלת ישראל בשנת 2003.




שאלה כמו "איך משפיעה פרסומת על היחס לנשים" אינה שאלת מחקר טובה מכמה סיבות:




פרסומת היא נושא כללי מדי.


קשה לבודד את השפעת הפרסומת מהשפעות אחרות.


תקופת הזמן אינה מוגדרת.




באותו נושא אפשר לנסח שאלת מחקר טובה העומדת בקריטריונים שהצגנו קודם. לדוגמה: השפעת אופן ההצגה של נשים בפרסומת בטלוויזיה על הנכונות לצרוך את המוצר – ניתוח מקרה "תפוזינה":




השאלה תוחמת את העבודה שכן היא מתמקדת בפרסומת אחת במדיום מסוים


ונוגעת לפרק זמן מוגדר.


השאלה מובילה לניסוח השערות מחקר כגון: אין הבדל בין נשים לגברים מבחינת


השפעת פרסומת "תפוזינה" על הנכונות לצרוך את המוצר.


אפשר למדוד את המשתנים שהשאלה מתייחסת אליהם ולאסוף נתונים באמצעים


זמינים (למשל, שאלון שיופץ במדגם מתאים).




שאלת מחקר יכולה לחפש הסבר תכליתי: מה היו כוונותיהם של האחראים לאירוע מסוים?

לדוגמה: מדוע נמנעו חברות ייעוץ וראיית חשבון רב-לאומיות מלחדור לשוק הישראלי בשנים 1986-1990?



עבודות רבות עוסקות בקשר שבין תופעות ותהליכים בהקשרים שונים.



דוגמאות:



השוואה בין הטמעת יישומי בנקאות באינטרנט בארצות-הברית ובישראל וניתוח


הגורמים להבדלים.


השוואה בין המיצוב הנתפס של חברות קוסמטיקה מקומיות וזרות בעיני הצרכן


הישראלי.


מה הקשר בין חדשנות ורווחיות בחברות ישראליות בענף המזון המוכן?


מה הקשר בין השקעות בתשתית הכבישים לבין מספר הנפגעים בתאונות דרכים?


מה הקשר בין פערי השכר לצמיחה הכלכלית בישראל?




2.3 סוגי עבודות ושיטות מחקר


הסוגים העיקריים של עבודות סמינריוניות במדעי החברה הם עבודה עיונית ועבודה אמפירית.



עבודה עיונית
בעבודה עיונית בוחנים הכותבים את היבטיו השונים של הנושא הנבחר באמצעות ניתוח ספרות מחקרית ומקורות ראשוניים ומשניים כגון תעודות, מסמכים, סרטים, עיתונים ועוד. עבודות מסוג זה הן תאורטיות, היסטוריות או עוסקות בהשלכותיו העתידיות של אירוע מסוים.


דוגמאות:



השפעת המהפכה החוקתית על דיני העבודה בישראל.


הטרדה מינית – אחריות המעביד.


ערוצים אל לב הלקוח בענף הבנקאות – טכנולוגיות מידע ככלי להשגת יתרונות


אסטרטגיים.


השלכות עתידיות של פיצול בתי הזיקוק לנפט על שוק האנרגיה בישראל.



עבודה אמפירית
עבודה אמפירית, להבדיל מעבודה עיונית, כוללת בנייה עצמאית של מאגר נתונים במטרה לחקור תופעה ניהולית, כלכלית, או חברתית הניתנת לתצפית ולמחקר.


דוגמאות:


בחינת מידת ההצלחה של חוק הרישום הכפול: היבטים תאורטיים ואמפיריים.


השפעת מועד סגירת המכרז על מחירי מחשבים משומשים במכירות פומביות


מקוונות.


מניפולציות חשבונאיות כאמצעי להסתרת כשלים וסיכונים עסקיים: מקרה חברת


אנרון.


מיזוג חברות בישראל כמכשיר להגדלת ערכן: היבטים תאורטיים ואמפיריים.




השיטות המקובלות לאיסוף נתונים למחקר אמפירי במדעי החברה הן סקר, ניתוח תוכן (כמותי ואיכותי), ראיונות עומק או אחזור נתונים ממאגרים ציבוריים (כגון נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שערי ניירות ערך בבורסה, דוחות כספיים). שיטת המחקר צריכה להתאים לנושא העבודה ולשאלת המחקר.



תוכלו ליישם בעבודתכם שיטות מחקר שלמדתם בקורסים דוגמת "שיטות מחקר במדעי החברה", "מושגי יסוד באקונומטריקה", "התנהגות צרכנים", "עיונים בסקרים ומשאלי דעת-קהל" ואחרים. עליכם לתכנן מראש את שיטת המחקר, לוודא שהיא מתאימה לשאלת המחקר, ולקבל את הסכמת מרַכז ההוראה והמדריך.



פירוט נוסף בנושא בחירת מדגם וכלי מחקר תמצאו בסעיף 4.2, העוסק בכתיבת עבודה אמפירית.



ייעוץ סטטיסטי
במחלקה לניהול ולכלכלה יש מערך ייעוץ סטטיסטי שנועד לסייע לכם בנושאים סטטיסטיים ולהדריך אתכם בהפעלת תוכנות סטטיסטיות כמו SPSS. מומלץ מאוד שתיעזרו בייעוץ הסטטיסטי לפני שאתם מתחילים במחקר. לדוגמה, אם המחקר שלכם כולל שאלונים, רצוי לפנות לייעוץ לפני שכפולם והפצתם למדגם.



ראו פרטים נוספים באתר הייעוץ הסטטיסטי של המחלקה לניהול ולכלכלה. כתובת האתר עשויה להשתנות מדי סמסטר. אפשר להיכנס לאתר מדף הבית של תלם: http://telem.openu.ac.il; יש לבחור במחלקה לניהול ולכלכלה, ובחלון שייפתח לבחור בייעוץ הסטטיסטי.



2.4 דוגמאות מעבודות סמינריוניות


בסעיף זה מובאות דוגמאות לסוגים שונים של עבודות סמינריוניות, מקצתן אמפיריות ומקצתן עיוניות. כל דוגמה כוללת פירוט של תחום המחקר, שאלת המחקר ושיטת המחקר. אפשר להעלות שאלות מחקר רבות בכל תחום מחקר, אך בדרך-כלל עליכם להתמקד בעבודתכם בשאלת מחקר מרכזית אחת. במקרים רבים אפשר ליישם יותר משיטת מחקר אחת כדי לענות על שאלת המחקר. בעבודתכם תיישמו לרוב שיטת מחקר עיקרית אחת, ולעתים תסתייעו גם בשיטות נוספות.



תחום המחקר:
מערכות מידע תחרותיות בשוק ההון בישראל.

שאלת המחקר:
האם אתר אינטרנט אינטראקטיבי הוא כורח אסטרטגי לבנקים ולבתי השקעות בניירות ערך הפועלים בישראל?

שיטת המחקר:
ניתוח תכנים וסוגי פעילויות באתרי אינטרנט של בנקים ובתי השקעות, וראיונות עומק עם מנהלי מערכות מידע בבנק קטן ובשני בתי השקעות.



תחום המחקר:
מיזמים משותפים בין-לאומיים.

שאלת המחקר:
כיצד משפיעים הבדלים בסוג התעשייה, בסוג הבעלות ובגודל חברות-האם על האפקטיביות של מיזמים משותפים בין-לאומיים?

שיטת המחקר:
ניתוח ספרות תאורטית ומחקרית בתחום שאלת המחקר.



תחום המחקר:
ניהול משאבי אנוש בין-לאומי.

שאלת המחקר:
האם אסטרטגיית פיקוח ושליטה צנטרליסטית בחברה רב-לאומית היא גורם בכישלון מוצביה במשימותיהם מעבר לים?

שיטת המחקר:
ניתוח ספרות תאורטית ומחקרית בתחום שאלת המחקר.



תחום המחקר:
היבטים כלכליים של תשתית הכבישים בישראל.

שאלת המחקר:
האם סלילת כביש חוצה ישראל תגדיל את סך הרווחה הכלכלית? ניתוח השפעותיו הסביבתיות של הכביש לעומת תועלתו למשק.

שיטת המחקר:
ניתוח מאמרים כלכליים וספרות מחקר בנושא השפעות חיצוניות וכלכלת תחבורה.



תחום המחקר:
היבטים כלכליים של מערכת החינוך בישראל.

שאלת המחקר:
מה עשויות להיות ההשלכות הכלכליות של הפרטת חלקים נוספים במערכת החינוך? בחינת השפעות ההפרטה על השוויוניות ועל הנטל הכלכלי הציבורי.

שיטת המחקר:
בחינת מערכת ההקצבות, ניתוח מאמרי מחקר כלכליים וספרות מחקר בנושא חינוך כמוצר ציבורי והפרטתו.



תחום המחקר:
הפרטת מונופולים.

שאלת המחקר:
האם יש להפריט את חברת החשמל בישראל? כיצד?

שיטת המחקר:
השוואת משק החשמל בישראל ובחו"ל ובחינת מאמרים בנושא הפרטת מונופולים וחשיפת חברות ממשלתיות לתחרות.



תחום המחקר:
שימוש בצבע בפרסום.

שאלת המחקר:
כיצד משפיע הצבע על זכירה של פרסומות מודפסות?

שיטת המחקר:
סקירת ספרות מחקרית וניסוי בקרב צרכנים.



תחום המחקר:
מוצרים "ירוקים" (ידידותיים לסביבה).

שאלת המחקר:
באיזו מידה "פרסום ירוק" משפיע על תדמית החברה המפרסמת ועל כוונת הקנייה של הצרכן?

שיטת המחקר:
ניתוח תוכן של כתבי עת בנושא פרסום תדמיתי ופרסום ירוק, ושאלון בקרב צרכנים.



תחום המחקר:
יחסי עבודה באוסטריה.

שאלת המחקר:
האם הביזור מפחית את עוצמתם של האיגודים המקצועיים באוסטריה?

שיטת המחקר:
ניתוח ספרות מקצועית וראיונות.



תחום המחקר:
מנגנונים ליישוב סכסוכי עבודה.

שאלת המחקר:
האם גישור הוא מנגנון יעיל ליישוב סכסוכים בעת החדשה?

שיטת המחקר:
חקר שביתת הרופאים בישראל בשנת 2000 באמצעות ניתוח ספרות מקצועית, אירועים וראיונות.



תחום המחקר:
התנהגות משיבים בסקרים ארגוניים רגישים.

שאלת המחקר:
האם יש קשר בין מידת האנונימיות ששיטת הסקר מאפשרת למרואיינים לבין איכות המידע שהם מוסרים?

שיטת המחקר:
השוואה בין שאלונים הנשלחים בדואר אלקטרוני לבין שאלונים הנשלחים בדואר פנימי בסקר שביעות רצון של עובדים בחברת מחשבים.



תחום המחקר:
בעיית הסירוב בסקרים.

שאלת המחקר:
מהם הגורמים לסירוב להשתתף בסקרים בקרב חברי קיבוצים בישראל?

שיטת המחקר:
סקר עמדות כלפי סקרים הכולל שאלות לגבי מידת האמון בממצאי סקרים, מידת הנכונות להשתתף בסקרים, תדירות ההשתתפות בסקרים ועוד.



תחום המחקר:
היבטים כלכליים של תגמול מנהלים בכירים.

שאלת המחקר:
מה הקשר בין גובה שכר המנהלים הבכירים לביצועי החברות?

שיטת המחקר:
ניתוח סטטיסטי של מדגם מייצג של חברות שניירות הערך שלהן נסחרים בבורסה בתל-אביב; הדוחות הכספיים שלהן משמשים כמקור לנתונים.



תחום המחקר:
הליכים לפתרון קונפליקטים.

שאלת המחקר:
בחינת ההליכים לפתרון קונפליקטים בנושאי משמעת במפגשי הנחיה באו"פ.

שיטת המחקר:
סקירת ספרות מחקרית ועריכת מחקר (העברת שאלונים למנחים וראיונות עם מנחים).



תחום המחקר:
כשלים פסיכולוגיים במשא ומתן.

שאלת המחקר:
השפעת "הכשל התגובתי" על תהליך המיקוח במשא ומתן.

שיטת המחקר:
סקירה וניתוח של ספרות מחקרית.



תחום המחקר:
אסטרטגיות וטקטיקות במשא ומתן.

שאלת המחקר:
ניתוח אסטרטגיות וטקטיקות במשא ומתן בין תחנת רדיו "101" לבין מפרסמים.

שיטת המחקר:
סקירת ספרות מחקרית וניתוח מקרה באמצעות שאלונים, ניתוח דוחות וסיכומי ישיבות.



תחום המחקר:
היבטים כלכליים של שביתות בישראל.

שאלת המחקר:
מהי העלות הכלכלית (במונחים של אובדן תוצר) של שביתות בשנה מסוימת בכל אחד מהענפים הכלכליים ובמשק כולו? האם קיימת מגמה לאורך זמן? מה משקלו של כל אחד מהענפים בסך העלות?

שיטת המחקר:
חישוב התוצר הרֵאלי ליום עבודה בכל אחד מהענפים הכלכליים, והכפלתו במספר ימי העבודה שאבדו באותו ענף בשנה הנידונה. התוצאה נותנת עלות כלכלית במונחים של אובדן תוצר.






2.5 בקרה על נושא העבודה


בבואכם לבחור נושא לעבודה, בדקו אותו מארבעה היבטים לפחות:



1.
האם ראוי להקדיש חיבור אקדמי לנושא המוצע?


לא כל נושא ראוי למאמץ הזה.חבל להקדיש זמן לחקירת נושא שחוק ובנאלי או נושא שאינו מייצג סוגיה ניהולית, כלכלית או חברתית חשובה.

2.
האם יש די ספרות מחקר, נתונים ומקורות שיסייעו בחקירת הנושא המוצע?


יש נושאים מעניינים רבים שאין לגביהם ספרות מחקר די הצורך, ולכן קשה לדון בהם במסגרת עבודה סמינריונית; לדוגמה: "מסחר אלקטרוני בין ארגונים בישראל".

3.
האם אתם יכולים להתמודד עם הנושא?


נושאים מסוימים עלולים להיות קשים ומסובכים מדי או בעלי היקף רחב או לדרוש ידע מסוים או שליטה בשפות. למשל, אל תתחייבו למחקר העוסק ביחסי העבודה בצרפת אם אינכם דוברי צרפתית.

4.
האם אפשר לפרסם את כל המידע הכלול בעבודה?


אם העבודה עוסקת בארגון או בארגונים, יש לציין את מקורות המידע על הארגון (כגון אתר אינטרנט, כתבות, חומר פרסומי וכד'). לעתים המידע הנדרש לצורך העבודה מבוסס על ידע אישי שלכם כעובדי הארגון או כמי שמקיימים קשרים עסקיים אתו, או על ראיונות ומסמכים פנימיים. אי אפשר להגיש עבודה סמינריונית חסויה. לכן חשוב להקפיד שתוכלו לבסס את כל המידע הכלול בעבודה.

יום שלישי, 24 במרץ 2009

התואר השני והתיזה - סיוטים אקדמאיים

ארכיון התגית 'תואר שני'
אוק'
28
2008
מדריכה מפוכחת לתלמידות מדעי הרוח - חלק שני
מאת מיטל שרון נושאים מיטל שרון

התזה

ועוברים כמה חודשים של הלקאה עצמית מייסרת והנה נכתבת לה ההצעה לתזה, ומגיע הרגע המזהיר מכולם. בלי צחוק. הוא באמת מזהיר. יש לך רשימת ספרים שאת הרכבת לגמרי בעצמך. ויש לך זמן. וכל מה שאת אמורה לעשות עכשיו, זה לפקוח את העיניים ולראות איך המבנה התיאורטי שלך נבנה בתודעתך. איך משפט מצטרף לפסקה שחוברת לרעיון וביחד הם יוצרים אמירה שהיא לא גדולה מדי, כדי שתוכלי לכתוב אותה, ולא קטנה מדי, כדי שיהיה מה לכתוב, אבל מקורית, כדי שלא תהיי מובכת אחרי שתכתבי. וזה גם הרגע שאת מחפשת מישהי להתייעץ אתה. כי יש הרבה רעיונות. ואת קצת טובעת בתוכם. קשה לך לבד להפריד בין המוץ לתבן. את בטוחה שאת לא יודעת מה נחשב מקורי. ואין לך מושג מה זה גדול מדי או קטן מדי. ואת גם חשה שאת לא צריכה לעשות את זה לבד. שהלא בשביל זה בחרת את האישה הזאת, שיודעת כל כך הרבה על מה שאת קוראת.
אז את כותבת לה מייל, והיא באמת נפגשת איתך, לרבע שעה, נותנת לך ספר מספריה, ואומרת לך: תחזרי אליי כשיהיה לך פרק כתוב. אבל רגע, את מבקשת למחות, מה פרק כתוב, אין לי אפילו צל צלה של התחלה של פרק. אין לי שלד לעבודה. איך פרק כתוב? אבל היא כבר מעלעלת בניירותיה, והם, אם בטוחה, יותר חשובים ממך.
ועוברים חודשים. אלו שתי מלים קטנות. אבל אלו חודשים מהחיים שלך שעוברים תחת הנטל הזה, של מחקר. זהו נטל כפול: הנטל הראשוני הוא המחקר עצמו, שהוא לא הדבר הכי קשה ביקום, אבל הוא בכל זאת מצריך שעות ארוכות של התרכזות בטקסטים לא תמיד הכי קלים, לא תמיד הכי רלוונטיים, לא תמיד בלתי אידיוטיים. הנטל השניוני הוא הנטל של התדמית. תואר שני בספרות. כמה קשה זה יכול להיות. במקום לבכות כל היום על כמה קשה לך, פשוט תקראי כמה ספרים, תכתבי כמה שורות ויאללה, תגמרי עם זה. אפשר לגמור את זה בכמה חודשים. למה את נמרחת עם זה, לעזאזל. ולמה את לא פונה למנחה שלך לעזרה אם את מתקשה? ולכי תסבירי, ששלחו אותך לחזור עם הפרק הראשון, ואת לא יודעת איך לדרוש עזרה, ואין לך מישהי אחרת לדבר אתה, ומילא הטקסטים, אבל מעבד התמלילים שלך מפחיד כמו שלא היה מעולם.



אבל אחרי שאת מתייאשת ומוותרת על ההתייאשות ושוב ושוב ושוב, משהו בכל זאת נכתב. עשרים עמודים או משהו כזה. ולצידם שלד קטן, מבוייש, של מה שתהיה פעם, כשתהיי גדולה, התזה שלך. ואז מתחיל הפינג פונג. את שולחת. היא מאבדת. את שולחת. היא יוצאת לשנת שבתון. מדי פעם, היא מעירה הערות אדומות על הדפים שאת שולחת לה. אבל באופן כללי, אין לה זמן אלייך. את לא הכי מעניינת אותה. יש לה תלמידות לדוקטורט. יש לה תלמידות יותר אהובות. לא יודעת מה. אבל אין לה זמן אלייך.
אז את עושה כמיטב יכולתך. לא תמיד את מצליחה. הרבה פעמים עוברים שבועות לפני שאת מתקדמת אפילו במילימטר. לפעמים את מתקדמת קצת ונסוגה הרבה. רוב הזמן את במריבה עם עצמך ועם האקדמיה. אבל הזמן, ההחלטה הראשונית שלך לעשות את זה, והרצון לא לאכזב את המנחה הדגולה, שבינתיים מסתבר שלא הכי שמה עלייך, מביאים אותך קדימה. והנה, בלי ששמת לב, עברה עוד שנה. השנה שבה היית אמורה לסיים את התזה שלך. ואת, את רחוקה מזה כרחוק אוניברסיטה בריטית ממסדרונות סוראסקי, וכרחוק המרצה הדגולה לשעבר שלך מהנחייה אישית.
אבל נו מילא, את כבר בחצי הדרך, אז את חורקת שיניים ומתקדמת באיטיות מורטת עצבים קדימה. והנושא כבר כל כך מאוס עלייך, שבא לך להקיא עליו. בא לך לקחת את הספרים, את כל צילומי המאמרים, את כל הפתקים הקטנים בהם סימנת דברים על הספרים שאותם את חוקרת, לקחת את כל אלו ולזרוק לפח מתחת לביתה של המרצה הדגולה.
והנה זה קורה. את מגישה את התזה שלך. שלוש שנים אחרי סיום הלימודים הפרונטליים שלך. ממש ברגע שבו את מגישה את כבר יודעת, יום אחד אני אכתוב פוסט ובו אני אספר לכולם שאין מה לעשות תואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב. אם אתם מחפשים שאר רוח, אם אתם מחפשים להעמיק את ההשכלה שלכם, אם אתם מחפשים, כמו שאמר יקיר הבלוג אסף דבורי, להיות מענטש, אל תהיו באקדמיה. שם קיים רק המירוץ לבגרות מן התיכון.
12 תגובות

אוק'
27
2008
מדריכה מפוכחת לתלמידות מדעי הרוח - חלק ראשון
מאת מיטל שרון נושאים מיטל שרון

ולפעמים בוערת בעצמותיי הזקנות תחושת הבלוגרית; תחושת השליחות של לדבר אל ציבור ולהגיד לו דבר מה. דבר מה שעשוי להועיל לו. אז תקשיבו רגע: אל תלכו לעשות תואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב. עכשיו, כשתעודת הזכאות לתואר כבר במגרתי, אני יכולה לספר לכם את הסיפור שלי, סיפור של תלמידה בינונית בנפתולי האקדמיה. הפוסט, אגב, שואב השראה עצומה מנכס צאן הברזל של הרשת שלי, מדריך מפוכח לתלמידי מחקר, של שחר.

ההתחלה
סיימת סוף סוף את העבודה הסמינריונית הארורה ההיא, וכבר יש לך תואר ראשון. אם מעולם לא היו לך שאיפות אקדמיות, את עומדת כעת בפני התלבטות: האם לסיים את יחסייך עם האקדמיה או שמא להמשיך לתואר שני. אם את כמוני, אין לך התלבטות. את יודעת שתמשיכי לתואר שני. שם, אחרי הכל, נמצאים האנשים החכמים. שם לומדים את רזי האקדמיה האמיתית, לא זו למתחילים. שם לומדים לחשוב. שם לומדים לקרוא. שם תשתכפל התחושה הקסומה שחווית בשנה הראשונה והשנייה של התואר הראשון שלך, זו של פתיחת שערים לעולם מופלא של הדברים הנסתרים מהעין העירומה. כן, את הולכת לעשות את זה, ואת לא תתני לשום סימנים בשטח, שמעידים על עייפות האקדמיה ופוקדי שעריה ועל דחיקתה מסדר היום התקציבי, להטעות אותך.

הקורסים
אחרי ששילמת, אולי לפני, את מציצה ברשימת הקורסים. אין שם הרבה כאלה לתואר שני. למעשה, אין שם הרבה כאלו שלא ראית כבר בשלוש השנים שבהן עשית את התואר הראשון. אם נדייק ממש, יש חמישה קורסים לתואר שני שנפתחו בפנייך ושאר הרשימה נותרה כשהייתה שנה קודם לכן. הרשימה של שנה קודם זהה לזו שהייתה שנה קודם קודם. למעשה, השינוי היחיד שהחוג הזה עשה בשנים האחרונות הוא להחליף את שם הקורס הבדיוני "השואה – אתר, עדות זיכרון, נרטיבים נשיים בזיכרון השואה" לשם הקורס הבדיוני גם הוא "הזין הרופס שואג – נרטיבים של גבורה נשית בשואה". אבל גם זה לא מרתיע אותך. יש לך מרצות אהובות, ויש לך נושאים שאת מתעניינת בהם, אז נכון שכבר עשית כמה קורסים על הנושאים האלו, אבל מה לעשות, יש אילוצי תקציב באוניברסיטה. ואל תשכחי שהכל זה רק מכשול בדרך לדבר החשוב מכל: התזה.



השנה הראשונה
את מגיעה לקורסים, ומגלה, שוואללה, זה בדיוק אותו דבר. עוד מאמר של באטלר ועוד כמה מונחים למשחק ארץ עיר שואה. אבל סך הכל, באמת שום חידוש גדול. את מתאכזבת, אין להכחיש. אבל את אומרת לעצמך שלזה, אולי, קוראים להעמיק, שרק במבט לאחור תוכלי לראות את הכיוון העדין של ההשכלה שלך שמתרחש ממש כרגע, ובכל מקרה, כאמור, את רק בדרך לתחנה החשובה באמת.
ואגב תזה, זוהי השנה שבה את מתלבטת בינך לבינך לאיזו מרצה תלכי (במקרה שלי הן היו נשים כולן. אבל זה כי אני קלישאה) כדי לבצע איתה את המחקר החשוב בתולדותייך: המחקר לקראת התואר השני. מי תהיה האישיות שתלווה אותך ברוחה, בעודך ספונה בבטחה בין מסדרונות החוכמה של ספריית סוראסקי. המשפט האחרון אולי נשמע לכם ציני, אבל הוא לא היה כך. כך חשבתי שיהיה. כמו באוניברסיטה בריטית. אני עדיין מאמינה שבסוראסקי יש מסדרונות חוכמה, ואז באמת חשבתי שיהיה מי שילמד אותי לצעוד בהם בבטחה, עם הספרים בידיי.
את שוקלת את צעדייך בין שתי נקודות קיצון: המרצה הקלה, שתיתן לך ציון טוב ולא תעביד אותך קשה מדי, לבין המרצה הנערצת, שאצלה לבטח תוכלי לחדד את מחשבתך, אבל תדרשי להקריב הרבה יותר כדי לזכות בחיוך הנערץ של מדריך הצופים המטאפורי. אם את אני, וציונים מעניינים אותך רק קצת, התשובה ברורה. את תלכי על הדמות המוערצת, ויהיה המחיר האקדמי שתאלצי לשלם אשר יהיה. השם שלה לא יופיע פה, כי יש גוגל בעולם. אני אמנם כבר לא צריכה אותה, אבל לימדו אותי לא לשרוף גשרים. רק שתדעו שהיא מומחית למגדר.

השנה השנייה
את ממשיכה ללמוד את הקורסים שלך, והם מייגעים שקשה להאמין. וברור שהם מייגעים, כי את לא לומדת בהם שום דבר חדש. את רק צוברת עוד נקודות זכות, כדי שמתישהו תוכלי להפסיק עם החרא הזה, וללכת לתזה שלך. אז ברקע את טורחת לגבש לך ידיעה של נושא התזה שלך. את עדיין לא עושה אתה כלום, כי רק המילה תזה מכניסה אותך לחרדות, אבל אולי התחלת כבר לברר את האפשרות שההיא תהיה המנחה שלך, ואולי היא אפילו כבר מחייכת אלייך במסדרונות, ויש לך תחושה טובה בקשר לקשר שלכן.
והשנה מתקדמת, ומתחיל להיות לך לא נעים מהמערכת. אז את הולכת אליה, אל המרצה, והיא מסכימה להיות המנחה שלך. היא לא אומרת הרבה. בהמשך תגלי נדמה שהיא מפטפטת רק על הפודיום. איתך היא דווקא מקמצת במלים. וחבל. אבל בינתיים את עוד מאושרת שהיא הסכימה. לו רק היית יודעת שהיא הסכימה לעוד כמה תלמידות במקביל. הן כולן כישרוניות והיא באמת יש לה כוונה טובה, היא רוצה להראות לכמה שיותר תלמידות את אורן של המגילות הפמיניסטיות הגנוזות. אבל היא גם בנאדם, מתחת לבולדוזר שהיא, ויש לה מעט זמן לחלק בין כולן, ואת, כך יסתבר, לא תזכי בהרבה ממנו.
היא שולחת אותך לכתוב הצעה לתזה. את לא יודעת בדיוק מה כוללת הצעה לתזה, אבל היא מרצה חשובה, ואת לא רוצה לבזבז את הזמן שלה, אז את מהנהנת בביטחון מזוייף ואומרת: אין בעיה. אחר כך, שבועות אחר כך, את מעזה לשלוח לה מייל ולשאול אותה איך לעזאזל מגישים הצעה לתזה. את חושבת לעצמך שאת טיפשה, שהיא אמנם מרצה חשובה, אבל היא המנחה שלך, ועשית שטות כשלא שאלת אותה קודם, כי עכשיו, כשחשפת בפניה את מצוקותייך, היא ודאי תיענה מכל הלב, ותדריך אותך באמת. כמו ההוא מהאוניברסיטה הבריטית. זה לא קורה. בסדר, את אומרת לכל מי ששואל. ככה זה באקדמיה. לא אמורים לגלות לך את התשובות. נותנים לך הנחיות ואת אמורה לפעול על פיהן. אם היו מאכילים אותך בכפית, לא היית לומדת. אם לא היית לומדת, לא היית נעשית אקדמאית טובה. ולעזאזל, את פה כדי להיות אקדמאית טובה.

יום שישי, 6 במרץ 2009

מה שהפסידו סטודנטים מנומנמים

w w w . h a a r e t z . c o . i l


--------------------------------------------------------------------------------

עודכן ב- 08:39 04/03/2009
בעיות של היצירה הספרותית בת זמננו, אינגבורג בכמן
מאת שירי צור


בעיות של היצירה הספרותית בת זמננו

אינגבורג בכמן. תירגמה מגרמנית: עדה ברודסקי. הוצאת כרמל, 125 עמ', 79 שקלים

מקורו של הספרון הזה בסדרת הרצאות כושלת במיוחד (האחרונה אף בוטלה), שנשאה המשוררת האוסטרית אינגבורג בכמן לפני סטודנטים מנומנמים מאוניברסיטת פרנקפורט בסמסטר החורף של 1959-1960. רבים מהם הגיעו, כפי שמספרת המתרגמת והעורכת עדה ברודסקי בהקדמתה, לשמוע, ויותר מכל לראות, את האשה הצעירה והיפה, עטורת התהילה, המלחששת מעל דוכן הנואמים. למרבה אכזבתם, לא סיפקה המשוררת סיפורים פיקנטיים על יצירתה (או כפי שהיא מכנה זאת,"סודות מן הסדנה"). ההרצאות גם לא ביטאו משנה סדורה על מצב הספרות המודרנית, כפי שמרמזת הכותרת שניתנה להן. בכמן סללה שביל קריאה אישי, רצוף מובאות מן הספרות הגרמנית והעולמית (ברודסקי מנתה יותר מ-80 דוגמאות!) במסלול נתקלה בכמה שאלות המעסיקות משוררת מיטיבת קרוא וכתוב שכמותה. המסלול מרתק מכיוון שבאופן מאוד לא-אקדמי אך אישי, ובעיקר כן, חמשת הפרקים שבספרון הזה מקיפים סוגיות מהותיות בספרות.

לפני שפתחה, נתנה בכמן את הטון הכללי, דרמטי וגלוי באופן שכל מה שתאמר מעתה ייצבע באדום עז של טוטאליות מכמירת לב: "אני מכירה רק את שולחן הכתיבה שלי, הוא שנוא עלי, ואף על פי כן לא הייתי נוטשת אותו אלמלא פיתויים ערמומיים כמו אלה שלכם, שגרמו לי לקום ברגע של הקלה. אבל כבר ברגע שאחריו ידעתי שמדובר במנוסה, בהדחה, וחשתי צורך עז לחזור אל עבודת הכפייה. מיהו הכופה? אין שום כופה, הרי זה ברור. מדובר בכורח, בדיבוק, בקללה, בעונש".

מהותה של אותה עבודת כפייה מתבהרת מעט במאמר הראשון, "שאלות ושאלות מדומות". בכמן תוקפת בו את הממסד האקדמי הלהוט לבתר את הספרות למיני תקופות וזרמים אשר מגיבים זה לזה במערבולת אינסופית של להט מהפכני מול ריאקציה שמרנית, של "אמנות לשם אמנות": הזרמים הפורמליסטיים למיניהם, המנותקים מן הסובב אותם, ולאחריהם תקופות של אמנות מגויסת, וחוזר חלילה. כאשר השאלה האמיתית של הספרות היא בעצם "מדוע לכתוב? לשם מה... למען מי לתור אחר מבע ומה להביע באוזניהם של בני האדם בעולם זה שאנו חיים בו?" בכמן קוראת כאן להכיר במהות המוסרית של היצירה הספרותית, שלא רק מתארת אלא מתווה עולם חדש, אחר, אלטרנטיווי, או כפי שהיא מנסחת זאת בנוגע לתפקידם של מי שיוצרים את אותו עולם: "לייצג את זמנו ולייצג דבר שזמנו טרם הגיע". כך, היא מציעה, יכולים היוצרים לברוח מתחושת הניכור והתפלות שבכתיבה.

אי אפשר לנתק קביעה זו מזמנה של בכמן עצמה. באמירה הזאת היא קוראת תיגר על התרבות ובעיקר על השפה הגרמנית שבה חונכה. לטענתה, עליה לברוא את עצמה מחדש, מתוך הריסות מלחמת העולם השנייה. המחויבות המוסרית הזאת רק מתחזקת בהמשך, כשבמסה "על השירים" היא מתייחסת באופן ישיר לתקופת השלטון הנאצי ובצורך הנואש לברוא שפה חדשה מתוך השפה הנגועה: "הספרות שמאחורינו מהי? מלים שנחצבו מקירות לב ושתיקה טראגית, ושדות בור של מלים שנתבלו, ושלוליות של שתיקה מסריחה ופחדנית, תמיד היו שותפים גם שתיהן, השפה והשתיקה, ומשני הסוגים. תמיד רומז ומפתה זה וגם זה: חלקנו בטעות אכן מובטח לנו, אבל חלקנו באמת חדשה היכן הוא מתחיל?" את התשובה לשאלה מספקת בכמן כשהיא מצביעה על דוגמאות רבות מן השירה הגרמנית בת-זמנה (של ברטולט ברכט, נלי זק"ש והנס מגנוס אנצנסברגר, בין היתר); ובכך גם סותרת את כל אלה שהביעו ספק ביכולת השירה להתחדש לאחר אושוויץ (בהשראת אדורנו).

אך מי שהידהד אולי בלבה יותר מכל הוא נסיך השירה הגרמנית לדידה, המשורר שהיה גם אהובה באותן שנים, פאול צלאן, שעליו היא אומרת "עם כל הווייתו, פצוע-מציאות ומחפש מציאות, הוא הולך אל השפה" ואתו היא גם חותמת את המסה בציטוט אופטימי מתוך שירו "הצרה":

"לכוכב

מסתבר, עוד יש

אור.

דבר לא,

דבר לא אבד".

שכן "הכוכבים הם לפאול צלאן מעשי אדם וכוונתו למעשי אדם".

ההתחבטות בין הצעקה לאלם מצויה גם במאמר המוקדש לאופן שבו מדמיין הקורא את "האני הכותב" (לא זה הביוגרפי כמובן). כאן משייטת בכמן במחוזות הרומן ומספקת ניתוח מבריק לאופן שבו הכותב, שמופיע בגוף ראשון בספרות, מתגלגל מתיאורו הריאליסטי, במאה ה-19 ועד להתפרקותו ההדרגתית והיעלמותו אצל מרסל פרוסט וסמואל בקט. אך גם כאן, מתחת לניתוח ההיסטורי, מציצה התעסקותה האובססיווית של בכמן בשתיקה. עליה עצמה באה השתיקה כעבור כמה שנים: ב-1973 נספתה בשריפה בביתה במין מיתה משונה ספק-התאבדות ספק-תאונה. מתוך הייאוש שלה צומחת כאן הקריאה (שאולי נועדה לשכנע את עצמה?) לשיקום מהריסות הפירוק האידיאולוגי (הפוליטי והאסתטי) של המאה ה-20: "הרי זה הפלא שבאני, שבכל מקום שבו הוא מוטל בספק, חסר אמינות ומסורס - האני הזה מלא ביטחונות! ואם איש אינו מאמין לו ואם אין הוא מאמין לעצמו, הרי שברגע שהוא נכנס לפעולה, ברגע שהוא מגיע לידי דיבור, מנתק עצמו מן המקהלה החדגונית, מן האסיפה השותקת, ברגע זה חייבים להאמין לו והוא חייב להאמין לעצמו, תהא זהותו אשר תהא. והוא יזכה לכבוד מנצחים, היום כמו מאז ומעולם - כשומר מקומו של האדם".

תופעת ההיעלמות לא פסחה גם על שמות הגיבורים ברומנים, ולהם מקדישה בכמן פרק מרתק, שבו היא מתעכבת על האקט המיסטי כמעט שבו הסופר מעניק ומתאים שם לגיבורו, ובכך קובע את גורלו לעולמים. ב"להתהלך עם השמות" נפרשים היחסים הכל כך קרובים שיש לקוראים עם גיבורי הספרים. כי הרי אנו זוכרים עוד מימי בית הספר את אודיסאוס והולדן קולפילד (או אצלנו, תהילה או נעימה ששון, למשל) שנים אחרי שנשכחו מאתנו נוסחאות הכימיה הבסיסיות או שמותיהם של חברינו לספסל הלימודים. אך גם כאן חל הפירוק, ובכמן מפנה מבט אל רעידת האדמה שחולל קפקא עם "ק'" ו"יוסף ק'" שלו, עד כדי כך שהסופרים שבאו בעקבותיו התקשו למצוא שם המשכנע אותנו בממשות קיומו של הגיבור הבדיוני.

הספר הזה, שמיטלטל בין ייאוש לתקווה, נגמר דווקא בפרק מעודד שבו מחזירה המשוררת את הכוח להחיות ולהעניק משמעות דווקא לקוראים, שכן מעשה הקריאה עצמו הוא המחיה מחדש כל יצירה, ולו החבוטה והנושנה מכולן, ובכך נהפכת הספרות ל"אוטופית": "לולא ניחנו גם היצירות במאפיינים האוטופיים האלה, היתה הספרות, על אף המקום שהיא תופסת בחיינו, משולה לבית קברות. התפקיד שלנו היה מתמצה בהנחת זרים. לכל יצירה היתה נמצאת אז יצירה אחרת, משופרת ממנה, התופסת את מקומה, כל יצירה מובאת לקבורה בידי אחת מן הבאות אחריה. אלא שהספרות אינה זקוקה לפנתיאון: מיתה, שמים, גאולה אינם מעניינה, כל מעייניה נתונים לרצון להשפיע, בכל הווה שהוא, ההווה הזה או ההווה הבא". כך גם הקריאה בספרון הזה. מחזקת, משפיעה ומטלטלת. כמה חבל שמרוב ענווה והערכתה לאחרים, לא הזכירה אינגבורג בכמן, ולו במשפט אחד, את שירתה הנפלאה שלה.

Probleme zeitgenossischer dichtung \ Ingeborg Bachmann

יום רביעי, 4 במרץ 2009

טיפ של פעם בחיים למי שנתקע בתיזה, בדוקטורט.

בתגובה ל: זהו, די לסחוב. להכין את העבודה האקדמית & המושיע האקדמי (C) - אלא - hamoshia@walla.co
================================================
אחרי שנעזרתי והצלחתי, איני מרשה לעצמי שלא לשתף את גולשי האתר ביתרונות שבשירות.
הייתי על סף יאוש. שקדתי על הדוקטורט זה יותר משנתיים. צברתי חומר רב, תובנות ורציונאל. המנחה והאוניברסיטה לחצו עלי לסיים. צוק העיתים ומטלות החיים לא אישפרו לי לארגן את עצמי.
לא הצלחתי לאסוף את עצמי ולתפוס את השור בקרניו. כמעט נסוגותי והשלמתי עם כך שניתן לחיות גם בלי דוקטורט. אך חברה של חברה אמרה לי שחבל לוותר וכי ניתן בהחלט לקבל סיוע - וזה גם אתי - ממנחה מקצועי כ"מושיע האקדמי".
תיאמנו ציפיות, קבענו לו"ז, ישבנו בנעימים, כתבנו וערכנו ובתוך חודשיים הגשתי עבודת דוקטורט לתפארת.
מצפוני שקט: העבודה היא שלי ופרי מחקריי. מן המושיע קיבלתי, לפי הצורך, הנחייה, ליווי, מנגונני כתיבה ועריכה. מה שהמנחה באוניברסיטה לא עשתה ובוודאי לא המנחה, הצליח המשויע האקדמי לעשות - במקצועיות, בענייניות, באדיבות ובדבקות במשימה.

יש לעודד אמצעי עזר כאלה ובלבד שייעשו באופן מקצועי. המושיע האקדמי אכן עונה כל כך ובגדול.

בברכת הצלחה לדוקטורנטים,

ד"ר נועה פארן

פןרספ באתר YNET