כללי כתיבה אקדמית

כללי כתיבה אקדמית


עבודה ברמה אקדמית היא זו שמבדילה בין צירוף אוסף של מלים (יהיו חכמות ככל שיהיו) לבין ביטוי רעיונות וידע בצורה מושכלת ואובייקטיבית.

כל חיבור אקדמי נועד לקדם את הלומד לתוך עולם חקרני ואמפירי המעשיר גם את הלומד עצמו וגם את כל עולם התוכן עליו כותב...

להלן כללי כתיבה אקדמיים מומלצים על ידי ה - APA. כללים אלה מובאים בדיוק בצורה בה נכתבו במקור המובא להלן, למעט שימוש בדוגמאות הרלוונטיות לחיבור אקדמי בשפה העברית. אפשר ורצוי גם להיכנס לאתר בו כתובים הפרטים המתורגמים במקור! (ח.צ.): http://www.wooster.edu/psychology/apa-crib.html



מה ניתן למצוא כאן?



על עמוד השער

על תוכן העניינים

על כתב ועימוד

על סגנון כותרות

על סגנון כתיבה

על שימוש במספרים

על שימוש בסגנון כתיבה מוטה או מעליב

על ציטוט מקורות בתוך הטקסט

על סידור הפריטים ברשימה הביבליוגרפית



לקריאת אופן ציטוט מקורות על פי ה APA

דוגמא לאופן כתיבת עמוד שער

דוגמא לאופן כתיבת תוכן עניינים





עמוד השער

עמוד השער הוא חלון הראווה לעבודה כולה. עמוד זה חייב לתת לקורא את המידע הבסיסי לגבי העבודה:

באיזה מסגרת נכתבה (מוסד, קורס וכו'), מה שם העבודה, למי מוגשת, מי מגיש ותאריך ההגשה.

על אף הנוהג בימים אלה לקשט עמוד זה בצבע ואיור, ברב האוניברסיטאות אין זה מקובל ועדיף להגיש עמוד זה בכתב פשוט, למראה מקצועי ואובייקטיבי. ניתן לראות דוגמא לעמוד שער כאן.

חזור למעלה





תוכן העניינים

תוכן העניינים הוא המקום הראשון בו הקורא יכול להתרשם ממבנה העבודה ותוכנה. חשוב לכלול בתוכן העניינים את כל הכותרות שבעבודה. הכותב המיומן בדרך כלל יכתוב רשימה זו בסיום כתיבת העבודה! ניתן לראות דוגמא לתוכן עניינים כאן.

חזור למעלה





כתב ועימוד

הכתב המקובל לשימוש בעברית הוא דוד, גודל 12 נק' ,

הכתב המקובל לשימוש בלועזית הוא Times New Roman או Courier - גודל 12 נק'.

ריווח בין השורות - כפול.(פרט לתקצירים, בתוך פריט ברשימת המקורות, או ציטוט מתוך מקור באורך העולה על 40 מלים - אלה יודפסו בריווח יחיד).

שוליים מקובלים 2.5 ס"מ מכל צד.

עימוד יהיה לימין - אין צורך לערוך בצורת בלוק (השוליים השמאליים יהיו בצורת מסור).

אפשר להשתמש בעיצוב מלל עם דגשים שונים (נטוי, מודגש, מקווקו) לפי הצורך.

יש למספר כל עמוד (למעט עמוד השער ותוכן העניינים).

בשימוש בציטוטים מעל 40 מלים, יש להדפיס עם כניסה תלויה, בריווח יחיד.



חזור למעלה

כותרות

רמה 1 - ממורכז ובכתב גדול (גודל 16 - 14), ללא נקודה בסוף.

רמה 2 - בצד ימין, בכתב גדול (גודל 16 - 14), נטוי, ללא נקודה בסוף.

רמה 3 - בצד ימין, כניסה תלויה, כתב נטוי, עם נקודה בסוף המשפט.

דוגמא:

כותרת עיקרית (פרק)

כותרת משנית (תת פרק)

כותרת (פסקה).


חזור למעלה



סגנון כתיבה -

כתבו בצורה אובייקטיבית ושקופה. אל תנסו "לייפות" מידע או עובדות שאינם תומכים בתיאוריה או באני מאמין שלכם. להיפך - הצהירו שיש מידע סותר והבהירו מדוע בכל זאת הנכם מחזיקים בעמדה או בדיעה אחרת. בקיצור - שטחו בפני הקורא את כל העובדות ואפשרו לו להחליט עם מי הצדק או במה הוא מאמין...

הימנעו מגילוי מעורבות אישית בניסוח. הישארו ברקע ואל תהפכו עצמכם לנושא העבודה. עם זאת, אל תתייחסו לעצמכם בלשון רבים או בגוף שלישי. במקום שימוש בצורת פעיל ("ביצעתי את המחקר...", "ביצענו את המחקר..." או "החוקר ביצע את המחקר...") להעדיף את צורת הסביל ("המחקר בוצע..").

שימוש בקיצורים וראשי תיבות - הימנעו משימוש בקיצורים, למעט קיצורים מקובלים וגם אותם הסבירו בפעם הראשונה בה השתמשתם בקיצור.

(תוספת של עורכת האתר: לא נהוג לקשט את העבודה (פרחים וכד'!). השתמשו באיורים, גרפים, צילומים רק לצורך הבהרה והמחשה של עובדות. ח.צ.).

חזור למעלה



שימוש במספרים -

אייתו מספרים גדולים בתחילת משפט, מספרים מתחת לעשר או מספרים שאינם מקובצים עם מספרים נוספים. (לדוגמא: ארבע אמהות).

מספרו מספרים מעל עשר (לדוגמא: 22 מ"ג), או מספרים מקובצים (לדוגמא: ישנו 6-12 שעות ללילה.).

בכתיבת מספרים גדולים השתמשו בשילוב מספר וכתיב (לדוגמא: 3 מיליון ש"ח).

בכתיבת מידע סטטיסטי יש להשתמש במספרים. לדוגמא: "השתמשנו ב- 30 פעוטים בני שנתיים, אשר בכו בממוצע 20 דקות שלוש פעמים ביום. "

השתמשו בסמל אחוזים (%) רק עם מספרים (5%) ולא עם מספרים כתובים (חמישה אחוזים).



שימוש בסגנון כתיבה מוטה או מעליב

באופן כללי, רצוי להמנע מכל ביטוי שעלול להיות בעייתי ולדבוק בהמלצות הבאות:

הימנעו משימוש בתיוג אתני ("אתיופים") כאשר אפשר להשתמש במונח גיאוגרפי ("יוצאי אתיופיה").

הימנעו משימוש בכינויים טעונים כגון "הומואים ולסביות" אם אפשר להשתמש במונח כגון "גאים".

הימנעו משימוש בכינויים כגון "דיכאוניים" או נרקומנים" אם אפשר להשתמש בביטוי "סובלים מדכאון" או "צרכני סמים".

הקפידו על שימוש נכון במונחים מיגדר (זכר /נקבה) לעומת מין (SEX).

הקפידו על שימוש נכון במונחים שונים - למשל נחקר בניסוי קליני או "מטופל" ולא "מקרה".

בשימוש בכינויים לקבוצות אתניות יש להשתמש ברגישות ולהעדיף שימוש במונחים המקובלים על הקבוצה האתנית (למשל "יוצאי חבר העמים" לעומת "רוסים", "יוצאי אתיופיה" במקום "שחורים"...

הימנעו מביטויי השוואת קבוצות שיוך לאוכלוסיה "נורמלית ("נערכה השוואה בין ילדים עם וללא אוטיזם" במקום "נערכה השוואה בין ילדים אוטיסטים לילדים נורמליים").

בהתייחסות לגילאים, יש לדייק עד כמה שאפשר לגבי קבוצות גיל. הימנעו מביטויים פתוחים מדי כגון "מבוגרים מעל ומתחת גיל 65."

חזור למעלה



ציטוט מקורות בתוך הטקסט

באופן כללי יש להשתמש רק בשם משפחה ובשנה כאשר מצטטים מקורות בתוך גוף טקסט העבודה.

במידה ואין תאריך למקור המצוטט יש לציין ח.ת. (חסר תאריך) או בלועזית n.d. (no date)

לדוגמא: (כהן, ח.ת.) או ( Smith, n.d)

במידה ואין שם מחבר למקור המצוטט יש לכלול את כותרת החיבור המצוטט ותאריך.

לדוגמא: (חשיבות הריקוד כמרפא למכאובים, 2000)

שמות מחברים לועזיים הנזכרים מחוץ לסוגריים ייכתבו בתעתיק עברי, עם הפניה בתוך הסוגריים בלועזית עם שנת הפרסום.

לדוגמא: גודמן (Goodman, 2004) מדווח על...

שמות מחברים בעברית יכללו את שנת הפרסום בסוגריים.

לדוגמא: יוספי (2001) חקר על....

כאשר יש הפנייה במשפט או בפסקה למספר מקורות שונים, יש לערוך את הסדר על פי סדר האלף-בית של שם משפחתו של הכותב הראשון של כל מקור. כשמופיעים שמות מחברים הן בעברית והן בלועזית בתוך הסוגריים יופיעו קודם שמות המחברים בעברית ואחר כך שמות המחברים בלועזית.

הפרדה בין הפניות למקורות של מחברים שונים הנזכרים יחד בתוך הסוגריים תעשה בנקודה ופסיק (;). לצורך הפרדה בין הפניות למקורות של אותו מחבר ישמש הפסיק בין שנות הפרסום (לדוגמא: אליה, 1986, 1990).

לדוגמא:

(Bundorf, Wagner, Singer, & Baker, 2006; Conn et al., 2003; Estabrooks et al. 2003)

בהפניה לעמודים מסוימים במקור לועזי יש להשתמש ב- p. לעמוד בודד ו- pp. לשני עמודים או יותר. במקרה כזה יש להפריד את השנה ממספרי העמודים בפסיק בלבד (Goodwin, 2000, pp. 10-15). בהפניה לעמודים מסוימים במקור עברי יעשה הרישום כך: (תירוש, 1994, עמ' 1-19).

ציטוטים ישירים מהטקסט יש לשים בתוך מירכאות ("....") בציטוטים ארוכים (40 מילים או יותר) יש לשים את הציטוט כפסקה נפרדת עם אינדנטציה פנימית מימין ומשמאל, ללא מירכאות.

לדוגמא:

הריקוד נוצר בשחר האנושות, כחלק מרכזי של הפולחן האלילי. במהלך ההיסטוריה נחשב הריקוד לתחום עממי יחסית לשאר האומנויות, בעיקר משום שאינו דורש השכלה וחומרי גלם. הריקוד החל להיות מופץ באירופה בתקופת הרנסאנס, עם תרבות הנשפים שהתפתחה בקרב האצולה באותה תקופה (למרות שהאמנים עצמם לא התעסקו בריקוד). רק במאות האחרונות קיבל הריקוד מעמד השקול לשאר האומנויות, בעיקר עם פיתוח אמנויות הבמה. כוריאוגרפיה היא מקצוע בו יצירת אומנות מבוססת על הריקוד, כלומר- הכוריאוגרף בוחר מוזיקה מסוימת ומתאים לה תנועות ריקוד מסוימות, המהוות את עיקר היצירה. (אנדרסון, 1987)

אם להפניה אחת יש מספר מחברים, יש להשתמש בסימן & לפני המחבר האחרון, ולא לכתוב and.

בהפניה לשני מחברים שונים בעלי שם משפחה זהה, יש לכלול בטקסט גם את האות הראשונה של שמם הפרטי (גם אם הפרסומים הם לא מאותה שנה).

לדוגמא: כהן, ס' וכהן א' (2002)...

אם לפריט מסוים יש שני מחברים, יש להזכיר את שמות שני המחברים בכל הפניה.

אם לפריט מסוים יש שלושה עד חמישה מחברים, יש להזכיר את כל שמות המחברים בהפניה הראשונה והחל מההפניה השנייה (לאותו מקור) ניתן לכתוב את שם המחבר הראשון בתוספת et al. (וחב').

בשישה מחברים או יותר, ניתן לכתוב את שם המחבר הראשון בתוספת et al., כבר בהפניה הראשונה.

אם מופיעים בטקסט שני פרסומים או יותר של אותו מחבר מאותה שנה, יש להוסיף א או a לפרסום הראשון, ו- ב או b לפרסום השני וכך הלאה בהתאם לסידור הפריטים הללו ברשימת המקורות על פי כותרת המאמר.

לדוגמא: (כהנא, 2001א, 2001ב) או (Goodwin, 2001a, 2001b)

אם ישנם שני פרסומים של אותו מחבר מאותה שנה אך אחד בלועזית והשני בעברית, אין להוסיף להם אותיות.

בציטוט ממקור שלא ראינו, אבל קראנו אצל מישהו אחר שציטט אותו, יש לרשום לפי הדוגמא הבאה: "...כפי שטענה סבוני (מצוטטת אצל לויט, 2000). ברשימת המקורות נכלול את לויט אך לא את סבוני.

בציטוט ממנשר או עלון של ארגון יש לציין את שם הארגון.

לדוגמא: (הועד למלחמה באיידס, 1998)

בציטוט ממקור שנמצא בתהליך של הוצאה לאור (ועדיין לא הוצא) יש לרשום לפי הדוגמא הבאה:

(Smith, in press)

בציטוט ממסר אישי (כולל שיחה) או מייל אלקטרוני יש לרשום לפי הדוגמא הבאה: (ח. צפריר, 2.5.1999, התכתבות אישית). השם צפריר לא ייכלל ברשימת המקורות.

הערה חשובה: בציטוט מקורות מהאינטרנט, יש לציין אותם פרטים בדיוק. אין לרשום כתובת אתר בתור מקור! אם אין שם מחבר, יש לרשום את שם האתר.

מסמך נדיר ממגדל השן

מאת אבשלום אליצור, מרצה מבריק, גדל שיער, פרסי או תימני שהולך תמיד עם סנדלים. איש מוכשר רב דעת שלא רצו לריב את ריבו פרופסורים מדושני עונג, עכוזים בקתדראותיהם ובכנסיהם.
לשיפוטכם.

שעות הקבלה של הפרופסור זוכמיר


במקום שיש דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין.
מדרש רבה, פרשת שופטים



חן מיוחד היה בעיניי לבר-אילן כשהגעתי אליה לראשונה. המבנים הישנים והדשא החרב שידרו עליבות והזנחה בהשוואה לקמפוסים המטופחים של אוניברסיטת תל-אביב ומכון וייצמן, אבל המקום היה ספוג אווירה שכונתית נוגעת-ללב: המספרה ליד המעונות, הסנדלרייה שבפתחה עמדה נערה על רגל אחת בציפייה לתיקון סנדל קרוע, הבחור שלחש לי "חזק וברוך" אחרי ההרצאה במחלקה לפיסיקה, הפתיחה "בס"ד" (בסייעתא דשמיא) על הפתק מהדיקן, הסטודנטים המבקשים טרמפים עם שלטים המציינים שמות התנחלויות – כל אלה הזכירו לי שהמוסד הזה מבקש להתייחד בין האוניברסיטאות בישראל בשילוב בין מדע ואמונה. כמי שגדל בבית דתי הסתגלתי בקלות למנהגי המקום. חבשתי כיפה, כנהוג בין המרצים מהדור הישן, נהניתי כשאדם לא-מוכר תבע ממני להצטרף ל"מִניין" בטרם שקיעת השמש, במיוחד למראה מבט הפלצות שנעץ בי ידיד שמאלן, וברבות הימים למדתי למלמל "בשורות טובות" בסוף כל שיחה עם המזכיר האקדמי.



"לך לבר-אילן," אמרו לי כשהתקרב הדוקטורט לסיומו. "הם עוברים שם התחדשות ואדם כמוך זה מה שהם צריכים." זה באמת נראה כך. קיבלתי חצי משרה בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות וחצי נוסף בתוכנית לפילוסופיה של המדע, שתיים מהתוכניות לתואר שני ושלישי ביחידה ללימודים בינתחומיים עליה הייתה גאוות האוניברסיטה. עד מהרה התקבצה סביבי חבורת סטודנטים שבאו במיוחד כדי לעשות את הדוקטורט אתי. היה בהם דוקטור למתמטיקה שבא לעשות דוקטורט שני, רב צעיר בישיבה ירושלמית שביקש לכתוב תזה על דארווין והרב קוק, אל"מ במילואים עם תואר שלישי שרצה לעשות פוסט-דוקטורט, פסיכולוגית בכירה שעברה אליי ממדעי-המוח וסטודנט מצטיין שערק מאוניברסיטת תל-אביב אחרי ששמע הרצאה שלי. "חוות הגאונים של אליצור" החלה לשגשג.



*



אל הראשון בחבורה, שחר דולב, התוודעתי אחרי הרצאה שנתתי בפני האגודה הישראלית לאסטרונומיה. מיד ראיתי שיש לי עסק עם אפלטוניסט חסר-תקנה שהסבר מדעי מוצלח גורם לו לזרוח מהנאה ממש כאילו ראה יפהפייה עולה מהים. כשתהיתי על קנקנו גיליתי שהוא לומד לבדו מדע ופילוסופיה במקביל למשרה וחצי בהיי-טק – שיטה בדוקה, כפי שהסברתי לו, לנזק מוחי חמור. באותם ימים היה הדוקטורט שלי תקוע בכמה טענות מרחיקות-לכת שלא ידעתי לתת להן ביטוי מתמטי. נתתי לשחר מאמר ששלחתי לכתב-עת חשוב ושנזרק מיד מכל המדרגות. כעבור כמה ימים חזר עם כמה תיקונים ומשוואות תמציתיות. ואללה, אמרתי, בדיוק מה שרציתי לומר! המאמר התפרסם בשם שנינו ומאמרים נוספים יצאו לדרך.



*



כשבישר לי המנחה שלי, יקיר אהרונוב, כי הדוקטורט אושר, לא שלטתי ברגשותיי וחיבקתי ונישקתי אותו, ואז שמעתי אותו ממלמל כי אחד ההישגים החשובים ב CV (קורות חיים) שלו הוא העובדה שהעניק לי רישיון נהיגה מדעי.



בר-אילן גמלה לי במחווה מרגשת. מהמעמד של מורה מן החוץ הוקפצתי בתוך שנתיים לדרגת מרצה בכיר. יופי, אני מסודר, אמרתי והפסקתי את המשא-ומתן שהיה לי אז עם האוניברסיטה העברית, שם ניסו ידידים לסדר לי משרה כפולה במחלקות לפיסיקה ופילוסופיה של המדע. זה היה הראשון בסדרת מעשי איוולת שנבעו מעודף ביטחון עצמי ועודף אמון.



*



חזרתי אל שחר: בוא לעשות אתי דוקטורט. אחרי הרבה הפצרות ואיומים הסכים. זה היה דוקטורט בזק, הראשון בתכנית לפילוסופיה של המדע בבר-אילן והמקרה היחיד בתולדות המדע, ככל הידוע לי, שדוקטורנט סייע קודם למנחה שלו לסיים את הדוקטורט שלו.



זכיתי לחנוך גם את תוכנית התארים המתקדמים של התכנית למדעי המוח ששלחה אליי את הדוקטורנטית הראשונה שלה (שלושה מתלמידיי זכו במלגות נשיא). העובדה שעסקתי גם בפסיכולוגיה סייעה לי גם להיקלט בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות, שם הייתי מלמד קורסים בפסיכואנליזה ויישומיה בחקר התרבות. הסטודנטים התלהבו מהגישה הביקורתית שהנהגתי. עשיתי צחוק מהפוסט-מודרניזם, שהוא ה"בון טון" ברוב המחלקות למדעי הרוח בבר-אילן, יצאתי נגד השתלטות הגנטיקה על הפסיכולוגיה, דיברתי בזכותם של הומוסקסואלים הרוצים לשנות את נטייתם המינית – מה שהפך אותי לאויב התקינות הפוליטית – וכתבתי את המאמר היחיד בעברית עד היום שניסה להתמודד עם הפטפטת של לקאן. "הסטודנטים אומרים שהשיעורים שלך הם משב-רוח מרענן," אמר לי פרופ' אבי שגיא, ראש התוכנית, ולא הבנתי את פשר המבט המאשים בעיניו.



*



ורק אל האדם החשוב ביותר בקמפוס לא התוודעתי, הלא הוא מוישה זוּכמִיר. לא שמעתם עליו? "זוּך מִיר" פירושו "חפש אותי" ביידיש, והוא כינוי לאדם שאינו רוצה שיידעו את שמו, מה שמכניס ממדים חדשים לשיח הבר-אילני. בחסות האוטוריטה הזוכמירית, "הרבה מדענים" כבר הפריכו את האבולוציה, "מחקרים רבים הוכיחו" שאפקט החממה אינו נכון, "התברר שיש גרעין של אמת" בעלילת-הדם שהייתה באיטליה במאה ה-12, ו"אומרים" שהרקטור נתפס במיטה עם אשה אחרת. נראה כי בבר-אילן הגיע זוכמיר זה לדרגת פרופסור מן המניין למרות ששמו אינו מופיע ברשימת הסגל של אף פקולטה. השפעתו בלטה בדיוני הוועדה שדנה בהעלאתי בדרגה (5 במאי 2000). המחלקה לפיסיקה בבר-אילן, העלובה מסוגה בארץ, שלחה לדיון את פרופ' ברקוביץ' שנשא נאום מלאכת מחשבת: "התיק אינו קונבנציונלי. אין לו תואר ראשון ולא שני כמו כן לגבי התואר השלישי המצב מאוד משונה באוניברסיטת תל-אביב. ניסיתי להשיג את הדיסרטציה שלו... אני מרגיש לא נוח לשפוט מישהו שאין לו דיסרטציה לא בספריות, לא בוועדה לתואר שלישי ולא בשום מקום מקובל." הוא לא העז לומר שאיני דוקטור, אבל הרמיזה המחשידה נשארה באוויר מבלי שאיש יעיז לשאול את הבלש הנודע מדוע לא פנה אל המועמד עצמו. על "ניסוי אליצור-ויידמן," שזכה לאלפי ציטוטים עד היום בספרות המקצועית, המשיך הפרופסור לזכמר: "הבעיה מי תרם למאמר הזה? לא מקובל, כאשר מדברים על מאמרים לשפוט מי תרם יותר ומי פחות, אך יש פה מצב יוצא דופן כי פרופ' ויידמן המשיך ועבד בשטח זה." טענה אחרת, מקורית להפליא, הייתה: הוא מתפזר על המון תחומים, הוא לא יכול להיות רציני. מי שהכריע את הכף היו מומחי-החוץ. בין המדענים מחו"ל אתם התייעצה הוועדה היה חתן פרס נובל איליה פריגוז'ין. הוא הודה שריבוי התחומים בו עוסקים פרסומיי מביך אותו, אבל יעץ במפורש שלא לזקוף זאת לחובתי. רוג'ר פֶּנרוֹז מאוקספורד המליץ במילים חמות ואליו הצטרף עמיתו סטוארט הַמֵרוֹף. מפרגנים במיוחד היו החוקרים הישראליים, בהם ביולוגית ידועה מאוניברסיטת תל-אביב שעל מאמריה חלקתי בפומבי פעמים אחדות, מה שלא הפריע לה לשבח את עבודותיי.



לבסוף הוענקה הדרגה. מרצה ידיד נזף בי על שהבאתי לוועדה את כל מאמריי. "בזבוז," אמר. "יכולת להסתיר חלק מהם ולהגיש אותם עם המועמדות לפרופסורה." אל תדאג, גיחכתי בעליונות על תמימותו. צ'יק-צ'ק יהיו לי כפליים מאמרים. עכשיו לעבודה. שעון הקביעות החל לתקתק, תקתוק ערב לאוזן – ומטעה מאוד.



*



את המהלומה הראשונה ספגתי מהמקום הכי פחות צפוי. כבר פגשתי לא מעט נוכלים ורמאים בימי חיי, אבל שום דבר לא הכין אותי לתככי ראש התוכנית לפילוסופיה של המדע בבר-אילן, נח עפרון. שלוש שנים ישבנו באותו משרד ובמהלכן העתיר עליי אינספור שבחים ודברי חנופה, מלווים בחיוכים כה מתרפסים עד שמעיי מתהפכים עתה כשאני נזכר בהם. "האדם הכי חכם שאני מכיר" הציג אותי בקולוקוויום, למבוכתי ולמבוכת הסטודנטים. הוא חזר וכינה אותי "brilliant" ו-"excellent," וכאילו לא די באלה הדגיש עד כמה הוא, נוח עפרון, "stupid" ו-"nobody". זמן קצר לפני שמלאו ארבע שנים לעבודתי בבר-אילן – המועד לפתיחת ההליכים לקביעות – החל בתכניתו להיפטר ממני. חרש-חרש, בעודו מרגיע אותי בחנחוניו, החל לשגר שקר אחר דיבה אל הממונה עלינו, פרופ' מריו מיקולינסר, שעשה מאמצים הרואיים להגן עליי. חודשים מספר לפני מועד הדיון בקביעות הזהיר אותי מיקולינסר על המתרחש. לא היה לי ספק שכל העניין הוא טעות. נח עפרון?! החבר הטוב שמחייך אליי תמיד מאוזן לאוזן ומדבר אתי אנגלית ברוקלינית כאילו אנחנו מאותו שוּל? מיהרתי אל נוח, והוא דחה אותי בלך-ושוב עוד חודשיים. כשסוף-סוף הואיל להקציב לי זמן לפגישה (כשאנחנו, כזכור, חולקים את אותו משרד), זכיתי לשיעור בתורת משה זוכמיר. הוא טען שאיני רוצה להדריך דוקטורנטים (מספר מודרכיי עלה על שלו), שהסטודנטים מתלוננים על איכות ההוראה שלי (קיבלתי מכתב מסגן הרקטור שציין לשבח את הישגיי בסקר רמת ההוראה), שאיני מתמצא בחומר (הוא היה תקוע מזה שנים רבות בדרגת מרצה זוטר), ושנסעתי לחו"ל בזמן הלימודים (קורות-החיים שלי כוללים את תאריכי כל הכינוסים בהם השתתפתי). באותה עת כבר הייתה רמת התוכנית כה עלובה עד שאפילו הממונים עלינו הבינו שעזיבתי תזיק לה. לחץ מצד מיקולינסר גרם לעפרון לשנות כיוון ולהבטיח לי, מתחנחן ומתרפס כמימים ימימה, כי מעתה נעבוד יחד "in harmony." הגדרת ה"הרמוניה" בק"ק זוכמיר שונה מזו המקובלת במילונים, ופירושה דממת אלחוט במהלך ההליכים לפיטורי עובד. כעבור כמה שבועות צלצל מיקולינסר: "מצטער, גיליתי את גבולות הכוח. עפרון דורש לפטר אותך. תישאר לך חצי משרה." כמה ימים אחר-כך, כשנקלענו יחד לפגישה, נתן לי חיבוק נסתר. "תגיש את הניירות שלך להעלאה בדרגה," הציע. "תוכל לפחות לקבל פרופסור-חבר בלי קביעות."



אם השלמתי עם אבדן הביטחון הכלכלי, הפגיעה בשמי הטוב הייתה קשה מנשוא. פניתי לראש-החוג השני, אבי שגיא, שהחזיק בחצי התקן הנותר. לא ביקשתי ממנו להתערב – המריבות המכוערות בינו לבין עפרון כבר היו לשם-דבר – אלא רק להגן עליי בפני הטענה שאני מרצה גרוע. "אבל הסטודנטים באמת מתלוננים עליך," ענה. "אין שום דבר חדש בשיעורים שלך." לרגע נעתקו המילים מפי. "אבל סקר רמת ההוראה..." "סקר רמת ההוראה לא אומר כלום!" צרח פילוסוף המוסר הנודע. "אולי הסטודנטית לא אכלה ארוחת בוקר באותו יום? אני משוחח עם הסטודנטים והם מתלוננים עליך. זה מה שקובע!"



שנה אחר-כך ראיתי פנים מוכרות בכיתה. מיכאל כהן, פרופסור להיסטוריה ששמע על תלאותיי, בא לשמוע אותי מרצה. אתה מרצה מעולה, הרגיע אותי אחרי השיעור, רק תקפיד לתת להם ביבליוגרפיה באנגלית אפילו אם הספרים תורגמו לעברית. פה בבר-אילן מאוד מחשיבים דברים כאלה.



הייתה זו עצה טובה, רק שלא היה בה ערך כשבכיתה ישב, רואה-ואינו-נראה, גם פרופ' זוכמיר.



*



נצמדתי למחצית המשרה הנותרת, בלי אפשרות ללמד מדע. באותה עת עברתי משבר גם בחיי האישיים אחרי פרידה מאישה שאהבתי, והחיפוש אחר אוניברסיטה אחרת היה למעלה מכוחותיי. כך נעשה מצבי יותר ויותר פתטי. הכלל היה פשוט: כל הצלחה – מאמר שפרסמתי, ספר שערכתי, הזמנה לכנס או הרצאה פומבית שגררה הדים בארץ או בעולם – הביאה אזהרה חדשה. מחלקות שונות בבר-אילן הזמינו אותי להרצות בקולוקוויומים ובסמינרים, מרצים הזמינו אותי להרצאות אורח בקורסים שלהם – ולשגיא "נודע" שאני לא מתמצא בחומר. סטודנטים מהפקולטות למדעי הטבע והחיים המשיכו להופיע בשיעוריי גם כשהובהר להם שלא יקבלו נקודות זכות – ולשגיא הגיעו "הדים" שאיני יודע ללמד. בר-אילן החלה להיות מיוצגת בפורומים בינלאומיים יוקרתיים אליהם הוזמנתי לצד חתני פרס נובל – ושגיא "שמע" שדיברתי לא יפה על לקאן. שיעוריי הועברו לימים שבהם לא היו קורסים אחרים, מה שגרר יוזמה של הסטודנטים עצמם להעבירם ליום מתאים יותר. נאסר עליי ללמד את אותו קורס יותר מפעם אחת, מה שגרם לי לפזול בחשש אל הסטודנטים הנאמנים ששבו ללמוד אצלי שנה אחר שנה: האם ירגישו שאני פה ושם חוזר על עצמי? דבר אחד אכן חזר על עצמו: הדיון הנלהב שהתמשך אל ההפסקה, כשבפתח עומד המרצה הבא ודוחק בנו לפנות את הכתה.



*



לבי ניבא לי רעות למראה המעטפה בתא-הדואר שלי בבר-אילן. אבי שגיא שולח לי מכתב. מה הפעם? המילים הראשונות הבהירו כי ימיי בבר-אילן ספורים: "לצערי עליי לשוב ולהעיר לך..." הטענה הראשונה הייתה שהצעות מחקר של שני סטודנטים שלי נדחו ע"י השופטים. הצצתי שוב במכתב השני שהיה בתא-הדואר. הסטודנט עליו מדובר זכה, במילים מפורשות, לשבחים חמים מפי שני קוראי הצעת המחקר. הבנת הנקרא, מסתבר, היא לא בדיוק הצד החזק של ראש התוכנית ללימודי פרשנות. המשכתי לקרוא: "הסטודנטים מתלוננים," לרגע היה נדמה לי שאני שומע את צרחותיו של ג'ורג' קוסטנזה מ"סיינפלד" – אותם דציבלים, אותה חזות, אותה רמת שיח – "על אי-הכרת החומר, רמת הוראה בינונית עד נמוכה ואי-עמידה בסטנדרטים של מורי התוכנית." הלך עליי: לא רק למוניטין שלי כמורה מתנכל צוררי החדש. בכוונתו להרוס ללא-תקנה גם את מעמדי כחוקר.



שורת קלסתרי פנים, חייכניים ושופעי אמון, עברה לנגד עיניי, תלמידיי מהשנה האחרונה, שהתווכחו אתי בהתלהבות, שהיו מלווים אותי במסדרון לשאול עוד שאלה, ושהתגלגלו מצחוק למשמע בדיחותיי. אותה שנה פרסם "מעריב" סקר על מרצי בר-אילן ודירג אותי במקום הראשון. שנה קודם לכן זכיתי בציון לשבח מסגן הרקטור, יוסף ישורון, על הצטיינותי בסקר רמת ההוראה. ישורון הוא עתה הרקטור. האם יאמר משהו להגנתי? לא היו לי אשליות. ממשה עד משה לא קם כמשה זוכמיר.



ועוד דבר היה, שכשנזכרתי בו נפל לבי. זו הפעם השנייה! אפילו אלה שתמכו בי במשבר הראשון ישאלו בוודאי בייאוש "איך הוא הסתבך שוב?" איש לא ידע זאת טוב משגיא. בשנתיים האחרונות, בהן התדרדרה רמת החוג לשפל המדרגה, די היה לו לנבוח עליי "אתה חושב שאני נח עפרון?!" כדי שאציית לכל דרישה שלו. הרי אני עצמי הייתי חושד באדם עם סיפור כמו שלי! העברתי מבטי על ה"שטייטל" המוזנח שהיה ביתי שבע שנים ונפרדתי ממנו בלבי.



*



כך התוודעתי אל סוד כוחו של הזוכמיריזם: תרבות הפחד וההסתרה. "לטובתך, שתוק!" זו העצה המבוהלת ששומע כל מרצה שמתנכלים אליו. "אל תוציא את זה החוצה! אתה רוצה שיהיה לך דימוי של טרבלמייקר?" ראיתי אנשים שנפגעו והושפלו במידה שההתנכלות אליי הייתה מסאז' שבדי לעומתה – והם נישקו את היד המתעללת בהם ועושים כך עד היום ובלבד שלא ייפגע מקור פרנסתם. וכך הולך זוכמיר ומעמיק את לפיתתו בפוליטיקה האקדמית, צובר עוד כוח להרע. כי איזה עוד סיפוק נותר לו לבד מלהתכבד בקלון חברו? הרי מה שהוא ממחזר בשמו האמתי – ההרצאות, המאמרים, ההופעות בתקשורת – מעידים כי מכבר שכח את הכיף שבלימוד ואת חדוות הגילוי; כי בעוד הוא מוציא את דיבת עמיתו ה"שנוי במחלוקת" המשגשג מול עיניו הרואות וכלות, הוא עצמו לעולם אינו שנוי במחלוקת, פשוט כי לא יכולה להיות מחלוקת על הזבל בו הוא גודש את השיח האקדמי. רק כזוכמיר באין-רואה, ברמיזא ובכורמיזא, לוחש ובוחש בוועדות חשאיות ובקומבינות נפתלות, יכול היצור העגום הזה לחוש בעל-ערך ולהשליט את הבינוניות הממארת המדרדרת, שנה אחר שנה, את רמת ההוראה והמחקר בישראל.



*



את העילה הרשמית לפיטוריי סיפקתי באיוולתי אני עצמי. תלמידי התוכנית ללימודי פרשנות פתחו פורום באינטרנט. פורום זה הכיר את אבי שגיא במיטבו: נפוח, טיפש ואלים, שאיים בסילוק מהאוניברסיטה על סטודנטים שתגובותיהם (בפורום שלהם!) לא מצאו חן בעיניו. הנימה הזאת פעפעה אל הדיונים עד שסטודנטית אחת הועלבה בצורה איומה בידי אחד מחבריה. כתבתי לפורום ומחיתי על הפגיעה. שגיא כתב בתגובה כי "שמח" על מכתבי ו"הודה" לי על תרומתי החשובה לדיון. לי, באותו זמן, כתב פשרנדתא כי התערבותי היא "הסתה נגדו." "שמור" ו"זכור" בזיכמור אחד.



הליכי הפיטורים החלו. בהיותי נטול קביעות סירבה האוניברסיטה לאפשר לי לעמוד לשיפוט ועדה מקצועית והחליטה לפטר אותי באופן מנהלי. באותם ימים כבר היה מיקולינסר, שנודע כמדען מצטיין, בדרך למוסד טוב יותר. את מקומו כראש היחידה ללימודים בין-תחומיים קיבל פרופ' אהרון ולר, מהחוקרים המבטיחים של בר-אילן. גם הוא, ברגישות ובאומץ, עשה כל שביכולתו להגן עליי. הרקטור ישורון ניסה גם הוא תחילה למנוע את הביזיון אבל נזיפה מצד שגיא גרמה לו להצטנף כעכבר בפינתו. ידעתי ששגיא הוא אחד האנשים השנואים ביותר על התלמידים והסגל בבר-אילן, אבל לא האמנתי שאפילו פרופסורים מן המניין יודו בפניי שהם חוששים מהתנכלויותיו. מול מפגן הפחדנות הזה ראיתי מחזה שריגש אותי עד לדמעות. מרצה שלא הכרתי, ששמע במקרה הרצאה שלי, התגייס למעני יחד עם עמיתו והשניים החלו לפעול למעני, יותר משפעלתי אני עצמי, תוך סיכון משרתם שלהם. עצומה אל ראשי האוניברסיטה התארגנה בידי חברי החדש וארבעה-עשר פרופסורים בכירים מבר-אילן חתמו עליה. אחד מהם, משה הלוי ספירו, ציטט את האמרה (אבות ד' 21) "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם." לגבי הקנאה, הוסיף, מעולם לא הייתי בטוח את מי היא מוציאה מהעולם: את המקנא או את מעורר הקנאה.



כעבור כמה ימים הפיץ מאיר שיניצקי ממכון וייצמן עצומה נוספת בכל האוניברסיטאות בארץ. זו הייתה חוויה משפילה לעמוד במצב של בקשת עזרה מעמיתים, אבל הלב התרחב למראה רשימת ארבעים המשיבים שביקשו לצרף את חתימתם: אצולת המדע והפילוסופיה בישראל, דיקני פקולטות, חברי האקדמיה הישראלית למדעים, חתני פרס ישראל ופרס וולף, קראה לבר-אילן למנוע את פיטוריי.



העצומות האלה, ולצדן כמה מכתבים אישיים חריפים, נשלחו אל הפרופסורים (לפיזיקה...) משה קווה ויוסף ישורון, נשיא האוניברסיטה והרקטור שלה. הפונים חזרו ושאלו: "אם הוא כל כך גרוע, למה אינכם מעמידים אותו לשיפוט ועדה מקצועית?" בתגובה פתח צמד המוקיונים במופע גלגולים מסחרר: הראשון גלגל את הנושא מדי בוקר לפתחו של השני, וזה גלגל עיניו לשמים מבוקר עד ערב והסביר לכל פונה עד כמה נהג בי "לפנים משורת הדין" כשהעניק לי שנת שכר נוספת לפני פיטוריי הסופיים. במשך שנה זו קיבלתי משרת מחקר כ"מינוי מיוחד במשרד הרקטור," ותגובות על מאמריי מאותה תקופה נשלחות עד היום אל "א. אליצור, רקטור, אוניברסיטת בר-אילן." שאלתי את "שותפי למשרד" איך ייתכן שסטודנטים יאמרו שאני מרצה גרוע אם הוא עצמו חתום על הציון לשבח על הישגיי בסקר רמת ההוראה. "זה אולי אומר על הכריזמה שלך," זיכמר בקול זך. "אבל לא על איכותך כמרצה." באוזני אחרים פיזר רמזים מכוערים יותר: "יש אומרים שהוא שרלטן..."



*

וכך, "אין עשן בלי אש," ילחשו מעתה כל הזוכמירים. "אם פעמיים פיטרו אותו כנראה שהוא בעייתי. ובכלל, זה לא אותו אחד שעשה דוקטורט בלי תעודת בגרות? ההוא שהמציא ניסוי קוונטי של מדידה ללא-מדידה, שמתפזר על הרבה תחומים? שלא מסתפר ומופיע להרצאות שלו בסנדלים? כן, תמיד חשבתי שהוא מוזר." אחרים שיפגשו אותי יפטירו: "שמעתי שהיו בלגאנים בבר-אילן, באמת מצטער." מין ניסוח ישראלי חביב שכזה, "בלגאנים," שלא ברור מי עשה אותם. וכמובן, גם הרבה ידידי-אמת, מתוך דאגה כנה, ישובו וישאלו: "אבל באמת, אבשלום, איך אתה מסביר את מה שקרה?"



אז פעם ולתמיד, חברים, הנה מה שקרה, מתועד לכל פרטיו: מוסד רקוב הדגים בפניכם את הקלות הלא-תיאמן של רצח-אופי אקדמי בישראל, התנכל לחוקר שההצלחה האירה לו פנים, חסם את דרכו בפני ועדה מקצועית, ושיקר, בשם הסטודנטים ובלי ידיעתם, כדי להוציא את דיבת המורה שלהם, שזה במקרה אני, בנאדם נחמד בדרך-כלל שמאוד לא אוהב לריב אלא כשאין ברירה, והפעם, כפי שאתם רואים, לא הותירו לי ברירה אלא לקום ולנקות את שמי מהרפש ולנגבו, קבל-עם וקמפוס, בפרצופי הפרשנים-רפשנים האלה, חרפת האקדמיה הישראלית.



גילוי נאות: אינני אובייקטיבי. הפיטורים מבר-אילן היו הדבר הטוב ביותר בחיי המקצועיים. מבורג נשחק בסביבה מרעילה, שרמת הלימודים בה מתדרדרת מדחי אל דחי, ושטובי מלומדיה ברחו ממנה בשנים האחרונות, נעשיתי לחוקר עם מקורות מימון עצמאיים, פטור מחובות הוראה ומוקף בחבורת צעירים מבריקה המניבה רשימת פרסומים מרחיבת-לב. הסיפור הזה, לפיכך, הוא גם, ובעיקר, תודה לאוניברסיטה שלימדה אותי את מה שלמד מייקל פרדיי ממורו המפרי דייווי: "לא רק מה להיות אלא גם מה לא להיות."

מוגש כשירות לתלמידי תקשורת במכללת אריאל

הנחיות להגשת הצעת תיזה ותיזה
א. מסמך זה נועד להתוות כללים שיונהגו בחוג לתקשורת לגבי כתיבת הצעת התיזה ועבודת התיזה. המסמך מותאם לדרישות הרשות ללימודים מתקדמים באוניברסיטה. בכל מקרה של סתירה בין התקנונים, הנחיות הרשות הן המחייבות. שינויים שייעשו בתקנון החוג ייעשו ע''י מועצת החוג, ויחולו תמיד מרגע השינוי ואילך ולא למפרע.
ב. עבודת התיזה היא שיאם של לימודי התואר השני. עבודת התיזה נועדה לקדם את המחקר בתחום מבחינה תיאורטית או מתודולוגית. כחלק מתכנית הלימודים, מטרתה של עבודת התיזה לספק התנסות ראשונה בעבודת מחקר עצמאית ומקורית בתחום התקשורת, בהנחיה של חבר/ת סגל בחוג. תוך כדי העבודה על התיזה על התלמיד/ה לרכוש מומחיות בתחום המחקר ולרכוש מיומנויות מחקר. הצעת המחקר מהווה שלב ראשון בדרך לכתיבת התיזה. כל הצעה ועבודה נבחנות הן ע''י המנחה והן ע''י בוחן/ת נוסף/ת כדי להבטיח את הרמה הגבוהה של העבודות.
ג. כל תלמיד/ה בתכנית המ''א בחוג לתקשורת חייב/ת להגיש עבודת גמר לתואר שני (תיזה). עבודה זו תונחה ע''י אחד ממרצי החוג לתקשורת (באחת הדרגות האלה: פרופסור מן המניין, פרופסור חבר, מרצה בכיר, מרצה) או אחד מן המרצים המלמדים קורסי מ''א ועומדים בדרישות ההנחיה של הרשות ללימודים מתקדמים. באישור יו''ר ועדת המ''א החוגית והרשות ללימודים מתקדמים ניתן לצרף מנחה שני/ה, מתוך החוג או מחוצה לו, בדרגה המתאימה.
ד. תלמידי מ''א אמורים ליצור קשר עם מנחה אחד או יותר במהלך שנת לימודיהם הראשונה למ''א. בעת התקשרותם עם המנחה עליהם למלא טופס התקשרות חתום על ידי המנחה ולמסרו למזכירות החוג. בחירת מנחה וההתקשרות עמו/ה הן באחריותו/ה של כל סטודנט/ית. במידה ונוצרים קשיים במציאת מנחה או במהלך ההתקשרות עם המנחה ניתן לפנות לוועדת המ''א. החוג מצמיד לכל סטודנט החל מסמסטר ב' של לימודיו מרצה מלווה. המרצה המלווה יכול לעזור לסטודנט במציאת מנחה לתיזה.
ה. נושא העבודה נקבע במשותף ע''י התלמיד/ה והמנחה.
הצעת תיזה
א. את הצעת התיזה יש להגיש לועדת המ''א לכל המאוחר עד תום הסמסטר הרביעי ללימודי המ''א, כך שהיא תאושר סופית לפני מועד תחילת השנה השלישית ללימודים.
ב. במידה והסטודנט/ית עומד/ת לפני סיום כתיבת הצעת הגמר וזקוק/ה לדחייה קצרה, עליו/ה לפנות בכתב אל ועדת המ''א בבקשת דחייה מנומקת במועד הגשת ההצעה ולצרף אישור והמלצה של המנחה.
ג. הצעת המחקר תהיה בהיקף שאינו עולה על 12 עמודים בגופן 12, ברווח כפול, עם שוליים של 2.5 ס''מ לפחות (לא כולל ביבליוגרפיה ונספחים). ההצעה תוגש בארבעה עותקים לאחר שאושרה להגשה בחתימת מנחה/ת (או מנחי) העבודה. הדף הראשון של ההצעה יכלול את כותרת ההצעה (בעברית ובאנגלית), תאריך הגשת ההצעה, שם המגיש/ה, מס' תעודת הזהות, כתובת, מס' הטלפון, שם המנחה וחתימתו/ה (או שמות המנחים וחתימתם). יחד עם ההצעה יוגש קובץ אלקטרוני שיכיל את כותרת העבודה ותקציר בן כחצי עמוד, לצורך פרסום התקציר באתר החוג ע''י ועדת המ''א.
ד. ההצעה תכלול את הנושאים הבאים:
שאלת (נושא) המחקר, תחומו ומטרותיו והרציונל לביצועו.
רקע תיאורטי ואמפירי: עיגון הנושא בספרות הרלוונטית ישירות לשאלות המחקר ובחינה ביקורתית של המסגרות המושגיות שינחו את המחקר. על חלק זה להוביל להמשגה ברורה ומלאה של המושגים המשמשים את המחקר.
שאלות או השערות המחקר יוצגו במפורש ובאופן הנובע ישירות מן המבוא.
תאור המחקר המתוכנן (כמותני או איכותני) שבמסגרתו תהיה התייחסות מפורטת להיבטים אלו:
האוכלוסייה או הקורפוס הנחקרים והרציונל לבחירתם.
פירוט דרכי איסוף החומר וניתוחו:בעבודה כמותית - תיאור מפורט (שאלונים, דפי קידוד, שאלות וקטגוריות ניתוח לראיון וכו') של דרכי ניתוח ועיבוד נתונים, כולל קטגוריות הניתוח.בעבודה איכותנית - תיאור בקווים כלליים של דרכי איסוף החומר ועיבודו.
דיון בתרומתה התיאורטית, האמפירית, או היישומית הצפויה של העבודה.
ביבליוגרפיה הכוללת את כל המקורות שיש התייחסות אליהם בגוף ההצעה, ומקורות אלה בלבד.
ה. ועדת המ''א ממליצה בפני התלמידים לעיין בחוברת ''כתיבת עבודת תיזה - מבנה תכנון וסגנון'' שחיבר ד''ר יואב לביא. את חוברת ההנחיה ניתן למצוא בספריית האוניברסיטה (בעברית) ובמפעל השכפול של אגודת הסטודנטים. כמו כן, יש להקפיד על כך שכללי הציטוט יעקבו אחרי הנחיות ה-APA או ה-MLA.
ו. ההצעה תוצג לפני פורום של חברי סגל וסטודנטים ותזכה למשוב לפני הגשתה לוועדת המ''א. ההצגה תיעשה במועד שבו המנחה והסטודנט/ית חושבים שההצעה מוכנה ובעקבות פנייה שלהם לוועדת מ''א לשם קביעת מועד להצגת העבודה וכינוס המשתתפים. המועד להצגה ייקבע במהירות האפשרית כדי לא לעכב את תהליך ההגשה. טיוטת ההצעה תשוכפל ותימסר לחברי הסגל ולסטודנטים מספר ימים לפני ההצגה. לאחר הצגה קצרה של עיקרי ההצעה, ייערך דיון פתוח בהצעה. ההערות שיוצגו בדיון ישמשו את כותב/ת ההצעה והמנחה לשיפור ההצעה לפי שיקול דעתם. המשתתפים בדיון יקראו את ההצעה מראש ויוכלו להעביר למועמד/ת את הערותיהם (גם אלו שלא עלו בדיון) בכתב על גבי הטיוטא.
ז. לאחר הצגת ההצעה והתייחסות להערות, תאושר ההצעה ע''י המנחה ותוגש לוועדת המ''א, כמפורט בסעיפים א'-ג'. ועדת המ''א תעביר את הצעת עבודת התיזה לקורא/ת נוסף/ת (מעבר למנחה/ים). חוות הדעת של הקורא/ת על ההצעה תועבר לעיונה של ועדת המ''א תוך חודש, והועדה תעביר אותה לתלמיד/ה. באחריות התלמיד/ה ליידע את המנחה ולהתייעץ עימו/ה לגבי השינויים הנדרשים. במידת הצורך (למשל, אם יש חוסר התאמה קיצוני בין דרישות הקורא/ת לדרישות המנחה) תועבר ההצעה לקורא/ת נוסף/ת ע''י ועדת המ''א. הקורא/ת יכול/ה להיות מתוך החוג או מחוץ לחוג, הן מאוניברסיטת חיפה והן מאוניברסיטאות אחרות לפי שיקול הדעת של ועדת המ''א, במגמה להתאים את מומחיות הקורא/ת לנושא המחקר.
ח. בסמכות הקוראים להמליץ לאשר את ההצעה (עם או בלי שינויים), או לבקש להתנות את האישור בתיקונים ו/או בבדיקה נוספת של ההצעה (המתוקנת), או להציע לדחות את ההצעה. במקרים בהם הקוראים מצביעים על תיקונים שצריכים להיערך בהצעה, על הסטודנטים להגיש הצעה מתוקנת ולצרף אליה מכתב מפורט שמונה את ההערות ואת הדרכים שבהן בחרו להתמודד עמן. ההגשה החוזרת תיעשה רק לאחר שהמנחה אישר/ה את התיקונים והמכתב, ותלווה בטופס האישור המתאים החתום ע''י המנחה. במקרים בהם הקורא/ת ביקש/ה לראות שוב את ההצעה לפני אישורה, היא תשלח שנית לשיפוט. לאחר שתוקנו כל ההערות ת/ימליץ יו''ר ועדת המ''א לרשות ללימודים מתקדמים לאשר את ההצעה והרשות היא שמעניקה לה את האישור הרשמי.
עבודת תיזה
א. אישור ההצעה מסמן את ראשית ביצוע המחקר וכתיבת עבודת הגמר. במהלך כל העבודה על התיזה חייבים התלמידים להיות רשומים ללימודים ולשלם שכ''ל בהתאם, גם אם סיימו את כל חובות השמיעה.היקף עבודת הגמר הכתובה תלוי בשיטת המחקר:בעבודה כמותית - העבודה לא תעלה על 60 עמודים (לא כולל ביבליוגרפיה ונספחים). בעבודה איכותנית-אתנוגרפית - העבודה לא תעלה על 80 עמודים (לא כולל ביבליוגרפיה ונספחים). את העבודה יש לכתוב בגופן 12, ברווח כפול, עם שוליים של 2.5 ס''מ לפחות.
ב. הכתיבה כפופה לכללים המקובלים בכתיבת עבודה מדעית ולהנחיות הרשות ללימודים מתקדמים. בסיום כתיבת העבודה ואישור המנחה ולפני הגשתה לאישור ועדת המ''א החוגית, יוגש ע''י התלמיד/ה עותק אחד למרכזת תואר שני בלשכת הרשות ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה לאישור רשמי של העבודה. בקבלת אישור מהרשות ללימודים מתקדמים שהעבודה ראויה להגשה מבחינה פורמלית, תוגש העבודה ע''י התלמיד/ה באישור המנחה או המנחים בארבעה עותקים לועדת המ''א החוגית שתעביר אותם לקורא/ת. למעט בנסיבות מיוחדות שייקבעו ע''י ועדת מ''א, קוראי העבודה הסופית יהיו זהים לקוראי ההצעה.
ג. הקוראים ימסרו לועדת מ''א חוות דעת וציונים לעבודת התיזה תוך 6 שבועות ממועד מסירת העבודה. בהתאם לחוות הדעת יתכן שיידרשו מן התלמיד/ה שינויים בעבודה. יחד עם הגרסא המתוקנת, יש להגיש מכתב המפרט את השינויים שנערכו בעבודה בתגובה להערות הקורא/ים. לפי דרישת הקורא/ת ייתכן כי העבודה תועבר לקריאה נוספת לפני מתן ציון. תיקון העבודה הנו תנאי לאישורה ואינו מחייב שינוי בציון.
ד. הציון המסכם לעבודת התיזה יחושב על בסיס שקלול של ציון המנחה והקורא/ת הנוסף/ת. ציוני כל אחד מקוראי העבודה יישארו חסויים בפני התלמיד/ה והמנחה/ים ורק הציון המשוקלל של כל הקוראים יועבר לידיו/ה. זהות הקוראים תשמר חסויה למעט במקרים שבהם בקשו לחשוף אותה. במקרה של פער בן 15 נקודות או יותר בהערכת העבודה על-ידי שני הקוראים תימסר העבדה לקורא/ת נוסף/ת והציון ייקבע על-ידי שקלול ציוני כל הקוראים.
ה. לאחר תיקונים וחתימת המנחה/ים יש להגיש 4 עותקים של העבודה הסופית לועדת המ''א. בנוסף להגשת עותקי נייר של עבודתם, מחוייבים התלמידים להעביר עותק דיגיטלי של העבודה (על גבי תקליטור CD), בצירוף חתימתם על גבי טופס הפקדת עבודת תיזה בספרית אוניברסיטת חיפה. העברת עותקי נייר ועותק דיגיטלי של התיזה מהווה תנאי לקבלת אישור הזכאות לתואר מוסמך. יחד עם עבודת התיזה, יוגש מסמך אלקטרוני שיכיל את כותרת העבודה ותקציר שלה בעברית ובאנגלית. תוכן מסמך זה יפורסם באתר החוג ע''י ועדת המ''א. לאחר חתימת יו''ר ועדת המ''א יועברו שלשה עותקים מן העבודה לרשות ללימודם מתקדמים ועותק אחד יישאר במזכירות החוג. העותקים הרשמיים של העבודה (לאחר סיום הליך השיפוט וקבלת הציון) יודפסו באופן דו-צדדי, במידה והיקף העבודה עולה על 50 עמודים. עותקים אלו לא יועברו למנחה או לקוראים והם משמשים לתיוק ולספריה. נהוג וראוי שהתלמידים יעבירו עותקים ישירות למנחה.
ו. לפי תקנות הרשות ללימודים מתקדמים ציון מעבר לעבודת תיזה הוא 76. מרגע שנתקבל הציון הסופי לעבודה לא ניתן לשנות או לתקן את הציון. ערעור מותר רק במקרה של ציון שאינו עובר. במקרה של ערעור תוגש עבודת התיזה לשיפוט של קורא/ת נוסף/ת והציון הסופי יחושב כשקלול ציוני כל הקוראים. לא יתאפשר ערעור נוסף.
ז. הנחיות נוספות לגבי הכנת עבודת הגמר ושיפוטה ראו בפרק ו' של ''תקנון לימודי תואר שני'' של הרשות ללימודים מתקדמים.

דרוש אמרגן סטודנטים

רבים הם כאלה המתמודדים ומתקשים לאסוף את עצמם ולסיים את הדוקטורט.בעל נסיון ומיונויות גבוהות חילץ ומחלץ אותם באופן מקצועי ואתי. לצערנו, האסיסטנטים ששכרם נמוך מאד לא מסוגלים לספק את הסחורה, חלק מהמרצים לא נגישוהסטודנטים נופחים בין הכיסאות.סיוע של גיבוש, ארגון, עריכה וארגון - צו השעה.