יום שני, 18 בפברואר 2013
עט הזהב - לעזרת סטודנטים בכתיבה אקדמית
<...רוצה להתקדם
בעבודה האקדמית?
עט הזהב – כתיבה אקדמית
...לכל אדם עת (עט) וחפץ תחת השמיים (קהלת)
אלי 054-4-678-152 (ישיר- מענה מהיר ביותר)
המושיע האקדמי* (C) - אלא מי?
רק כתיבה מקורית, בלעדית בשבילך
לפי כללי האקדמיה וכללי הציטוט האחיד APA והדו האתי
*מוניטין של 14 שנה *חבר בארגון האמריקאי לכתיבה אקדמית AWA
טל. ישיר: 0544678152 * דיסקרטיות מוחלטת *
מייל (מענה עוד יותר מהיר!) :hamoshia@gmail.com
אתר אקדמיבלוג: www.hamoshia.co.il
אז אם כן: הבטיחו מקומכם בסדר העדיפויות שלנו - כי ידינו מלאות עבודה ו - - -
אנו עסוקים בלהושיע סטודנטיות וסטודנטים
'המתים' להיוושע - בדרך לתואר הנכסף.
- - - אז מה עוצר אתכם?! קדימה !!! "תפוס השור בקרניו" – זוהי ההזדמנות!
שלחו עכשיוו מייל + פירוט מלא + צירוף כל הרלוונטי (סיליבוס, דרישות, היקף, לו"ז, דוגמאות וכו') = קבלו מענה הכי מהיר בעיר. ככל שתפרטו –
כך ההצעה תהיה מפורטת, מנומקת ו א ו פ ט י מ ל י ת.
לוח זמנים זריז – להכנת העבודה שתגיע היישר לדוא"לכם.
אנו עוסקים רק בכתיבה מקורית, יצירתית ובלעדית.
דיסקרטיות מובטחת ^ לפי כללי הציטוט האחיד APA
[ָ*אנו היחידים שמתרגלים ומנחים שולחים אלינו סטודנטים
על מנת להיעזר ולקבל הנחייה, ליווי וסיוע משמעותי]
בברכה,
אלי 0544678152 (ישירׂ); מענה מהיר)
המושיע האקדמי (C) - אלא מי?*
רק כתיבה מקורית ובלעדית לפי כללי האקדמיה
*חבר בארגון האמריקאי לכתיבה אקדמית AWA
טל. ישיר: 0544678152
מייל (מענה מהיר ביותר) :hamoshia@gmail.com
אתר אקדמיבלוג: www.hamoshia.co.il
הייתי כבר לאחר יאוש עד ש..
<
הייתי כבר לאחר יאוש עד ש..
הייתי לאחר יאוש עם הדוקטורט שלי עד שהגיע מושיע
הייתי לאחר יאוש עם הדוקטורט עד שהגיע המושיע
יותר משלוש שנים סחבתי את זה. בהתחלה התלהבתי והפרופסור האמין בי, אך החיים והעבודה שאבו אותי. כמעט הרמתי ידיים, עד שנועה תקעה לי יום אחד כתובת אימייל ביד.
מאת אסף אשכר
הייתי כבר לאחר יאוש. אני מושך את הדוקטורט שלי זה שלוש שנים. אני זוכר, איך בהתחלה התלהבתי. חרשתי חומרים ואספתי מחקרים והמנחה הפרופסור שלי היה מבסוט ממני.. אבל העבודה והחיים שאבו אותי. בהתחלה חשבתי לשכוח מזה. אבל ידעתי שבמקום עבודתי –דוקטורט יוסיף לי ויעלה את שכרי. ובכלל – זה יוסיף לאגו שלי.
אז במקום לרחם עליי, נתנה לי יומאחד נועה, פתק עם כתובת אתר ואימייל, תוך שהיא מחייכת ואומרת: לא תצטער על כך. "המושיע - זה בדיוק מה שאני צריך", מלמלתי וכמעט הצטלבתי. אחר כך שכחתי מהעניין. בפאב, עוד אני לוגם וצוחק, אני פתאום שומע: "נו, נושעת?" בשמלה הדוקה ומחמיאה, עמדה שם נועה, כששפתיה משוכות באדום קורצות אליי. היא היתה בסבבה. רק השבוע קיבלה את הדוקטורט שלה.
"בואי ניוושע אחד בזרועות השני", סיננתי את מילותיי בין ענני עשן הסיגריה.
"או קי", לגמה מהבירה והוסיפה במתיקות, "אבל סיכמנו"?!
אז אחרי שבועיים, שלחתי מייל קצר. קיבלתי תשובה בתוך שעה. אחר כך שלחתי עוד חומרים והוא ענה לי מיד ולעניין + תובנות רבות. עכשיו ידעתי - אני את התואר אעשה ולא יעזור לאפאחד בית דין.
נפגשתי עם הבחור. הוא מקצועי, אדיב וענייני. לאחר כמה חודשים, הוא חילץ אותי וסייע לי לצאת מהמבוך. הסיוט נגמר.
הגשתי עבודת דוקטורט לתפארת ואני אפילו חושב על פוסט-דוקטורט.
הוא הצליח להפיק ממני את המיטב. הוא ממש תותח!
מומלץ.
אה, ה-email: ">hamoshia@walla.com והאתר www.hamoshia.co.il
ונועה - ממש אחלה. ידעתי שעל השלט בדירה שלנו בסוף יהיה כתוב" ד"ר אסף וד"ר נועה ובכלל לא איכפת לי שהילדים שלנו לא ילמדו באוניברסיטה.
"נו, נראה אותך, יא פולני", סנטה בי נועה והוסיפה "נכון שהמושיע משגע?"
תפריט ראשי
דף הבית
במיוחד בשבילך
שירותים
סיוע בפקולטות ובנושאים
קישורים שימושיים
בלוג
צור קשר
..
דף הבית
צור קשר
.
לגמור ת' דוקטורט & המשויע האקדמי
המושיע האקדמי - סיוע בכתיבה אקדמית מארח סטודנטית שהבטיחו לה ולא קיימו
<
התואר השלישי*
התואר השלישי*
התואר השלישי*
אז עוד הייתי בטוחה שהוא מחבב אותי (רק) בגלל שהוא גבר-יהודי. אבל הוויתור שלי ללמוד אצלו באוניברסיטת ניו יורק מלווה אותי גם בלימודי הרפואה. התלבטות בין אימהות לקריירה אקדמית
עם סיום התואר השני, נרשמתי לתואר שלישי במחלקה לתקשורת באוניברסיטת ניו יורק. חלק מהליך הקבלה היה ראיון אישי עם ניל פוסטמן שעמד אז בראש לימודי ה -MEDIA ECOLOGY שבהם התעניינתי. הייתה בינינו כימיה מהרגע הראשון. אז עוד הייתי בטוחה שהוא מחבב אותי (רק) בגלל שהוא גבר-יהודי.
באותם ימים, סיימתי עבודה של שנתיים במשלחת משרד הביטחון בניו יורק והתחלתי לעבוד, ללא אשרת עבודה, בהפקה של סרט עצמאי [שאינו בהפקת האולפנים, ולכן מעסיק עובדים שאינם חברי האיגודים המקצועים) בעיר ניו יורק. בסרט הראשון הייתי נהגת הפקה. 100 $ לשבוע, בחורה עבריה בת עשרים ושמונה, בעלת תואר שני בתקשורת בהצטיינות. כל בוקר הובלתי לעבודה את הבמאי, את הצלם, את נערת התסריט ואת המפיק לאתר הצילומים בניו גרסי מניו יורק ובסוף היום חזרה. במהלך יום הצילומים הגשתי קפה, מים וביצעתי שליחויות בין סט הצילומים למשרדי ההפקה וכיוצא בזה.
בבוקר מוקדם, כאשר הייתי יושבת מאחורי ההגה של מכונית הג'י.אמ.סי ומקשיבה בעניין רב לשיחות שמתנהלות בין הבמאי, לצלם ולנערת התסריט, על הצילומים המתוכננים באותו היום, שאלתי את עצמי כמה זמן ייקח לי לעבור לספסל השני באוטו כזה.
יום אחד, התקשר ניל פוסטמן ואמר שלא רק שהתקבלתי ללימודי הדוקטורט אצלו, אלא שהוא השיג לי גם מלגה מלאה לשכר הלימוד ותוספת תשלום עבור קיום, וכל שעלי לעשות הוא לבוא ללמוד. לא הייתי צריכה לעבוד ולא הייתי צריכה להשיג אשרת שהייה. הכול יכול היה להיות מסודר באמצעות אוניברסיטת ניו יורק (NYU).
לצערי, אני יכולה לומר רק היום, שההתלבטות הייתה קצרה מידי. למחרת הודעתי לאוניברסיטת ניו יורק תודה אבל לא תודה, והמשכתי להיות הנהגת של הבמאי, של הצלם של נערת התסריט ושל המפיק.
נכון שבסרט השני כבר הייתי עוזרת צלם של מצלמת קולנוע רצינית, ונכון שבסרט השלישי כבר עבדתי כנערת תסריט, אבל המהירות שוויתרתי על ההערכה שקיבלתי מניל פוסטמן, רק מזכירה לי שוב ושוב את הוויתור שעשיתי בגיל עשרים כאשר התקבלתי ללימודי הרפואה באוניברסיטת הנגב. בראיון שם, לאחר שהתקבלתי מייד אחרי השירות הצבאי, שאלו אותי הרופאים שבוועדה למה אני רוצה להיות רופאה ואני עניתי בקול חלוש: "האמת היא שאני לא רוצה להיות רופאה". "למה?" הם שאלו. "כי אני רוצה להיות אמא ואני לא רואה שאפשר לשלב בין הדברים".
*פוסט של יולי כהן, אתר רשימות http://www.notes.co.il/yulie/57815.asp
פורסם על ידי המושיע האקדמי - אלא מי? ב- 00:30
המושיע האקדמי מ
<התואר השלישי*
התואר השלישי*
התואר השלישי*
אז עוד הייתי בטוחה שהוא מחבב אותי (רק) בגלל שהוא גבר-יהודי. אבל הוויתור שלי ללמוד אצלו באוניברסיטת ניו יורק מלווה אותי גם בלימודי הרפואה. התלבטות בין אימהות לקריירה אקדמית
עם סיום התואר השני, נרשמתי לתואר שלישי במחלקה לתקשורת באוניברסיטת ניו יורק. חלק מהליך הקבלה היה ראיון אישי עם ניל פוסטמן שעמד אז בראש לימודי ה -MEDIA ECOLOGY שבהם התעניינתי. הייתה בינינו כימיה מהרגע הראשון. אז עוד הייתי בטוחה שהוא מחבב אותי (רק) בגלל שהוא גבר-יהודי.
באותם ימים, סיימתי עבודה של שנתיים במשלחת משרד הביטחון בניו יורק והתחלתי לעבוד, ללא אשרת עבודה, בהפקה של סרט עצמאי [שאינו בהפקת האולפנים, ולכן מעסיק עובדים שאינם חברי האיגודים המקצועים) בעיר ניו יורק. בסרט הראשון הייתי נהגת הפקה. 100 $ לשבוע, בחורה עבריה בת עשרים ושמונה, בעלת תואר שני בתקשורת בהצטיינות. כל בוקר הובלתי לעבודה את הבמאי, את הצלם, את נערת התסריט ואת המפיק לאתר הצילומים בניו גרסי מניו יורק ובסוף היום חזרה. במהלך יום הצילומים הגשתי קפה, מים וביצעתי שליחויות בין סט הצילומים למשרדי ההפקה וכיוצא בזה.
בבוקר מוקדם, כאשר הייתי יושבת מאחורי ההגה של מכונית הג'י.אמ.סי ומקשיבה בעניין רב לשיחות שמתנהלות בין הבמאי, לצלם ולנערת התסריט, על הצילומים המתוכננים באותו היום, שאלתי את עצמי כמה זמן ייקח לי לעבור לספסל השני באוטו כזה.
יום אחד, התקשר ניל פוסטמן ואמר שלא רק שהתקבלתי ללימודי הדוקטורט אצלו, אלא שהוא השיג לי גם מלגה מלאה לשכר הלימוד ותוספת תשלום עבור קיום, וכל שעלי לעשות הוא לבוא ללמוד. לא הייתי צריכה לעבוד ולא הייתי צריכה להשיג אשרת שהייה. הכול יכול היה להיות מסודר באמצעות אוניברסיטת ניו יורק (NYU).
לצערי, אני יכולה לומר רק היום, שההתלבטות הייתה קצרה מידי. למחרת הודעתי לאוניברסיטת ניו יורק תודה אבל לא תודה, והמשכתי להיות הנהגת של הבמאי, של הצלם של נערת התסריט ושל המפיק.
נכון שבסרט השני כבר הייתי עוזרת צלם של מצלמת קולנוע רצינית, ונכון שבסרט השלישי כבר עבדתי כנערת תסריט, אבל המהירות שוויתרתי על ההערכה שקיבלתי מניל פוסטמן, רק מזכירה לי שוב ושוב את הוויתור שעשיתי בגיל עשרים כאשר התקבלתי ללימודי הרפואה באוניברסיטת הנגב. בראיון שם, לאחר שהתקבלתי מייד אחרי השירות הצבאי, שאלו אותי הרופאים שבוועדה למה אני רוצה להיות רופאה ואני עניתי בקול חלוש: "האמת היא שאני לא רוצה להיות רופאה". "למה?" הם שאלו. "כי אני רוצה להיות אמא ואני לא רואה שאפשר לשלב בין הדברים".
*פוסט של יולי כהן, אתר רשימות http://www.notes.co.il/yulie/57815.asp
פורסם על ידי המושיע האקדמי - אלא מי? ב- 00:30
הירשם ל-
רשומות (Atom)